סקר
הסבב ה-14 - באיזה סבב של דף יומי אתה?
ראשון
שני
שלישי
רביעי ומעלה


 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "מסייע ליה"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

חולין לג ע"א


"תניא דלא כרב אחא בר יעקב: הרוצה לאכול מבהמה קודם שתצא נפשה, חותך כזית בשר מבית השחיטה ומולחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה, וממתין לה עד שתצא נפשה ואוכלו, אחד עובד כוכבים ואחד ישראל מותרין בו. מסייע ליה לרב אידי בר אבין, דאמר רב אידי בר אבין אמר ר' יצחק בר אשיאן: הרוצה שיבריא, חותך כזית בשר מבית שחיטתה של בהמה ומולחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה, וממתין לה עד שתצא נפשה, אחד עובד כוכבים ואחד ישראל מותרין בו: קא."

 

1.
הגמרא מביאה ברייתא נגד "רב אחא בר יעקב" ואותה ברייתא – כך אומרת הגמרא – מסייעת ל"רב אידי בר אבין".

2.
ונשאלת שאלה עקרונית: הרי בכל מחלוקת אמוראים כשהגמרא מביאה קושיה לצד אחד היא היתה צריכה לומר שיש בזה סיוע לצד השני, וכן להיפך: בכל מקום שהגמרא אומרת "תניא כוותיה ד..." – ברייתא שמסייעת לאמורא מסויים - היא היתה צריכה לומר גם שיש קושיה לאמורא החולק.

3.
ב"שוטנשטיין" מפנה למקור הבא:
שו"ת עונג יום טוב סימן סו:

ובזה יש לבאר לשון הגמרא דקאמר ראב"י ש"מ מדר"ל מזמנין ישראל על במ"ע ואין מזמנין כותי על במ"ע כו' וקאמר תניא דלא כראב"י דתניא הרוצה שיבריא חותך כזית בשר מבית השחיטה קודם שתצא נפשה כו' אחד ישראל ואחד כותי מותרים בו עכלה"ג והאי לישנא דקאמר תניא דלא כראב"י אינו מובן אמאי לא מותיב תיובתא לראב"י כדרך הש"ס בכל דוכתא ושני בלישנא ואמר תניא דלא כראב"י

עד כאן הוא שואל, שהגמרא היתה צריכה לומר שיש ממש "תיובתא" על רב אחא בר יעקב, ולא "רק" "תניא דלא כרב אחא בר יעקב".
[הערה: הביטוי "תניא דלא כ..." - 4 מופעים בש"ס בלבד]

3.1
המשך דבריו:

אע"ג דמצינו כהאי לישנא בש"ס דחולין דף י') גבי הא דאמר ראב"י מנא ה"מ דאזלינן בתר חזקה וקאמר התם תניא דלא כראב"י ולא קאמר בלשון תיובתא על ראב"י התם שאני דלא איתותב לענין איזה דין רק לענין ילפותא דחזקה אם ילפינן מקרא דהבא אל הבית דכתיב גבי נגעים או לא להכי לא שייך שם לשון מיתבי משא"כ בסוגיא זו דנ"מ לענין דינא אם מזמנין עכומ"ז על בני מעיים או לא שייך דווקא לשון מיתבי.

... רק ראב"י דדייק מר"ל דאין מזמנין עכומ"ז על במ"ע איתותב דלר"ל ודאי דא"א לומר כן ....

עיקר דבריו הארוכים – לענייננו – שרב אחא בר יעקב "רק" דייק את מסקנתו מדברי ריש לקיש, ולכן לא שייך "תיובתא".

4.
אפשר לומר לפי דבריו: "תיובתא" מקשים רק על דעה עצמאית ולא על דעה שנובעת מתוך דיוק על דברי אמורא אחר.
ועדיין יש מקום לעיין.

5.
ונראה אולי לומר כך: הברייתא הזאת לא היתה כל כך ידועה, ולכן אי אפשר להקשות ממנה קושיה מוחלטת ברמה של "תיובתא", ולכן הגמרא הסתפקה בכך שדי בכך, שנאמר שהיא "דלא כרב...". ומצד שני יתכן שרב אידי בר אבין הכיר את הברייתא הזאת, ואף הסתמך עליה, ולכן הגמרא מציינת שיש ממנה סיוע לדבריו.

6.
רמב"ם הלכות שחיטה פרק א, הלכה ב:

והלכות שחיטה בכולן אחת הן, לפיכך השוחט בהמה או חיה או עוף מברך תחלה אקב"ו על השחיטה ואם לא בירך בין בשוגג בין במזיד הבשר מותר א, ואסור לאכול מן השחוטה כל זמן שהיא מפרכסת, והאוכל ממנה קודם שתצא נפשה עובר בלא תעשה, והרי הוא בכלל לא תאכלו על הדם ואינו לוקה ומותר לחתוך ממנה אחר שחיטה קודם שתצא נפשה ומולחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה ומניחו עד שתמות ואח"כ יאכלנו.

7.
מגיד משנה הלכות שחיטה פרק א

ומולחו יפה וכו'. כך פשוט בגמרא שם. ..

כלומר, הרמב"ם פוסק כפשטות הגמרא כרב אדא בר אבין וכברייתא.



תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר