הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "ותו"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

חולין לג ע"א

"וממאי דבחולין עסקינן?
דקתני חיה, דאילו קדשים, חיה בקדשים מי איכא?
ותו, אי בקדשים, כי לא יצא מהן דם כשרה? הוא עצמו לדם הוא צריך!
ותו, אי בקדשים, כי יצא מהן דם מי מכשיר? והאמר ר' חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: מנין לדם קדשים שאינו מכשיר? שנאמר: +דברים י"ב+ על הארץ תשפכנו כמים, דם שנשפך כמים מכשיר, שאינו נשפך כמים אינו מכשיר!
ותו, אי בקדשים, כי לא יצא מהם דם לא מתכשרי, ליתכשרי בחיבת הקדש, דקיי"ל: חיבת הקדש מכשרתן."

1.
הגמרא מביאה 4 הוכחות שמדובר במשנה בבשר חולין ולא בבשר קדשים. הקישור בין כל הסבר לחברו הוא על ידי הביטוי "ותו".

2.
ראה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קסב, שדן בשאלה מדוע צריך 4 הוכחות, ומדוע לא הספיק לגמרא הוכחה אחת? ושם, מביא הסברים מדוע בכל הוכחה עונה על קושי מסויים,

3.
ועדיין לא כל כך ברור, האם כל הוכחה מתייחסת לקושי אחר או שמא כל הוכחה "מצטרפת" לשאר ההוכחות, ורק סך כל ההוכחות יחדיו מהווים את ההוכחה המוחלטת. [ראה גם הרחבת הדברים ב"שוטנשטיין"].

4.
של"ה - כללי התלמוד (ט) כלל אלף:

קעו. לפעמים המקשן מקשה כמה קושיות בפעם אחת, ואומר 'ועוד' או 'ותו'. ולפעמים אינו מקשה רק קושיא אחת, אף שיש לו להקשות. טעמו של דבר, כי כאשר ראה המקשן שהקושיא הראשונה יש עליה איזה דחייה, אז מקשה ביותר, והוא כדרך דלפעמים מתיב תלמודא אאמורא, ואף על גב דכבר נשאר בתיובתא, ופריך ולאו מי אותביניה חדא זימנא, ומשני נימא מהא נמי תיובתא. ופירש רש"י (יבמות מא ב ד"ה לימא) ונפקא מינה דאי מיתרצא קמייתא תקום הא. אבל כשרואה המקשן שהקושיא הראשונה חזקה מספקת לבטל סברה שכנגדה, אז לא יחוש להרבות בקושיות ללא צורך.

השל"ה קובע כמה כללים:
א. שני הביטויים: "ועוד" ו-"ותו" דומים
ב. בדרך כלל מקשן לא רואה צורך להקשות כל הקושיות שיש לו, ומסתפק באחת מהן.
ג. כאשר הוא מוסיף קושיה ומשתמש בביטויים הנ"ל הכוונה היא, שהקושיה הראשונה איננה חזקה די צרכה.

5.
ובספר "דברי סופרים" מביא שיטה שהקושיה הראשונה בגמרא והקושיה השניה שמתחילה במילה "ועוד" אינם צריכים זה לזה, והרבה פעמים בגמרא יש ששתי הקושיות צריכות זה לזה.
כלומר, הוא יותר מרחיב מהשל"ה וסובר שלעיתים הגמרא שואלת כמה קושיות כדי ל"תקוף" מכיוונים שונים המשלימים זה את זה.

5.1
וכמו כן מצינו שה"ועוד" – הוא העיקר.

6.
דברי השל"ה וה"דברי סופרים" מתאימים לאפשרויות השונות שבסוגייתנו. הם עוסקים בעיקר בקושיות, ובסוגייתנו באמת מדובר בהוכחות לקושיה [שהנחתה היתה שמדובר בבשר חולין], ונראה, לכאורה, שגם במקרים של כמה תרוצים שונים תהיה הפרשנות כפי האפשרויות לעיל.

7.
לכאורה ניתן להסביר בפשטות, שהגמרא מביאה כל הסבר אפשרי [גם אם הוא לא נצרך] כדי לומר את "האמת".