הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטויים: "אמר רב... אמר רב..."; "אמוראי נינהו..."; "רבי זירא"; "רבי יוחנן"
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
חולין לד ע"ב
"אמר רבי זירא א"ר אסי א"ר יוחנן א"ר ינאי: האוכל שלישי של חולין שנעשו על טהרת הקדש, נעשה גופו שני לקדש. איתיביה רבי זירא לרבי אסי: שלישי - שני לקדש ואין שני לתרומה, בחולין שנעשו על טהרת תרומה; על טהרת תרומה אין, על טהרת הקדש לא! אמר ליה: לא מיבעיא קאמר. והא אף אני לא אמרתי אלא בתרומה קאמר! אמוראי נינהו ואליבא דרבי יוחנן."
1.
הגמרא מביאה 4 דורות של חכמים שמביאים הלכה מסויימת.
2.
רבי זירא מקשה על רבי אסי. הכיצד? הרי שניהם אמרו בשמו של רבי יוחנן שאמר בשם רבי ינאי, וכנראה כל השלושה [רבי זירא, רבי אסי, ורבי יוחנן] מסכימים לדברי "רבי ינאי" – שהרי כך היא המשמעות של הביטוי "אמר רב... אמר רב..." בכל הש"ס!
3.
תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף לו עמוד ב:
אמר רב נחמן בר יצחק: גזרו על תינוק עובד כוכבים שיטמא בזיבה, שלא יהא תינוק ישראל רגיל אצלו במשכב זכור;
דא"ר זירא: צער גדול היה לי אצל ר' אסי,
ור' אסי אצל ר' יוחנן,
ור' יוחנן אצל ר' ינאי,
ור' ינאי אצל רבי נתן בן עמרם,
ור"נ בן עמרם אצל רבי: תינוק עובד כוכבים מאימתי מטמא בזיבה? ואמר לי: בן יומו, וכשבאתי אצל ר' חייא, אמר לי: בן ט' שנים ויום אחד, וכשבאתי והרציתי דברי לפני רבי, אמר לי: הנח דברי ואחוז דברי רבי חייא, דאמר: תינוק עובד כוכבים אימתי מטמא בזיבה? בן תשע שנים ויום אחד...
ותוס' [שם, בעבודה זרה] מסביר שכל האמוראים המוזכרים בסוגיה חיו בדור אחד, מפני שלשון הוא "... אצל...".
3.1
ובספר "מנחת יהודה" מסביר שהם לא היו בני דור אחד שהרי "רבי זירא" היה תלמיד של "רב יהודה", ובמות רבי יהודה הנשיא נולד רב יהודה, ולא יתכן שרבי זירא שהיה תלמיד של רב יהודה חי בימי רבי יהודה הנשיא [שמוזכר שם ב"עבודה זרה" - לעיל בסעיף 3]
3.2
ולכן ההסבר בגמרא הוא שכך הם ספרו שכל חכם אמר בשם רבו שגם הוא שאל את רבו.
3.3
וכן ראה ב"אטלס עץ חיים", כרך ג, עמוד 209, שמסביר שיתכן שדברו זה עם זה "הדבר נמשך איש מפי איש עד רבי" אבל לא חיו ממש בדור אחד, כפשט דברי התוס'.
4.
בכל אופן, בשתי הסוגיות [חולין דף לד; עבודה זרה דף לו] ארבעת האמוראים: רבי זירא, רבי אסי, רבי יוחנן ורבי ינאי מופיעים יחדיו.
5.
נראה לחדש ולומר, שכוונת הגמרא בכל אותם המקומות שהם מופיעים יחדיו ללמדנו שמדובר בחכמים שנחשבים "מעבירי השמועה". כלומר, הם מסרו הרבה הלכות בשם רבותיהם, והם עצמם מודיעים בזה [באופן רשימת החכמים] שדבריהם נמסרו מדור לדור, כדי לתת יותר תוקף לדבריהם. ולפי זה מוסברת העובדה מדוע ברוב הש"ס כשמופיע הביטוי "אמר רב... אמר רב..." מדובר רק על זוג אחד של תלמידי חכמים, ומדוע יש פעמים שמופיעים 3 דורות, 4 דורות..., 8 דורות.
6.
ונשארת השאלה, כיצד רבי זירא מקשה על רבי אסי? הרי הוא מסר בשמו,
6.1
ויותר מכך: הרי הדברים נאמרו בשם רבי יוחנן שאמר בשם רבי ינאי, ומדוע רבי זירא לא מקשה ישירות על רבי ינאי [למרות שלא חי בזמנו – שלא כדברי תוס']?
7.
ואפשר לומר כמה אפשרויות:
7.1
"רבי יוחנן" הוא הדמות המרכזית [תלמיד רבי יהודה הנשיא, "עורך הירושלמי", הלכה כמותו נגד רב ושמואל, ועוד נימוקים], ורבי אסי ורבי זירא שמעו ממנו.
7.2
יתכן שהם מתווכחים מה אמר רבי יוחנן.
7.3
יתכן לומר שהביטוי "אמר רב... אמר רב..." באמת לא מעיד בהכרח על הסכמה ביניהם [באותם מקרים שיש הוכחה לכך שלא מסכימים ביניהם – כבסוגייתנו].
8.
בסוף הסוגיה הגמרא מיישבת את קושית רבי זירא: "אמוראי נינהו ואליבא דרבי יוחנן".
9.
רש"י מפרש שמדובר ברבה בר בר חנה ורבי אסי אליבא דרבי יוחנן. אם הכוונה היא גם, שרבי זירא סבור כרבה בר בר חנה, הרי יוצא שזהו ההסבר שאמרנו לעיל, שרבי זירא ורבי אסי חלוקים מה אמר רבי יוחנן.
10.
תוספות מסכת חולין דף לד עמוד ב:
אמוראי נינהו ואליבא דרבי יוחנן - לא ר"ל הא דידיה הא דרביה דמסתמא דהא דקאמר לעיל מאי אהדרו ר"א ורבי יהושע אהדדי לא מסברא אומר כן דאין זה הדבר תלוי בסברא אלא קבלה היתה בידו.
כנראה שתוס' מסכימים לאמור לעיל בסעיף 9, מכך שהעיקרון של "אמוראי נינהו ואליבא דרבי יוחנן" ישים רק כאשר מדובר בבעיה של מסירת מסורת ולא במחלוקת של סברא.
10.1
תוס' אומר זאת כדי להסביר מדוע לא הגמרא לא מיישבת על ידי הקביעה "הא דידיה הא דרביה" - שרבי אסי חולק על רבי יוחנן.
11.
אבל ב"מתיבתא", הערה י, [וראה גם, שם, "ילקוט ביאורים", עמוד קעה] מפרש, שהכוונה היא, שרבי יוחנן אמר דין אחד מעצמו שחולק על דינו של רבי ינאי.
בסוגייתנו – דבריו של רבי יוחנן הם בשם רבי ינאי, ודברי רבה בר בר חנה שאמר בשמו של רבי יוחנן – אלו דברי רבי יוחנן עצמו.
