הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: דברי אמורא שנחשבים כדברי משנה

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

חולין מב ע"ב

"והאיכא: חסרון בשדרה, דתנן: כמה חסרון בשדרה? בש"א: שתי חוליות, וב"ה אומרים: חוליא אחת, ואמר רב יהודה אמר שמואל: וכן לטרפה!."

1.
הגמרא אומרת שיש טריפות שמנויות במשניות שונות, ולא נמנו אצל "תנא דבי רבי ישמעאל", ויש טריפות שהוסיפו אמוראים. בקטע הנ"ל מוזכר "חסרון שבשדרה", שמוזכר במשנה לגבי טריפות. ושמואל אמר שכן הדין גם לגבי טריפה [המחלוקת בין ביתשמאי לביחת הלל].
הגמרא הביאה הדין הנ"ל כדוגמא לדין טריפה שמוזכר במשניות.
וקשה מאד: הרי רב יהודה בשם שמואל הוא זה שאמר שכך הדין גם בטריפה, שהרי במשנה עצמה לא מוזכר כלל דין טריפה אלא רק דין טומאה. ואיך ניתן להקשות מדוע לא נמנה ב"תנא דבי ישמעאל" - שהיה תנא!

2.
עונה על כך תוספות מסכת חולין דף מב עמוד ב:

מסיפא דייק רב יהודה דקתני גבי גולגולת כמה חסרון בגולגולת ב"ש אומרים כמלא מקדח ובית הלל אומרים כדי שינטל מן החי וימות אלמא דבשיעור מיתה חשיב חסרון ולהכי חשיב דרב יהודה בהדי משניות משום דממתניתין דייק ולא חשיב לה בהדי שמעתא כדחשיב מלתא דרב עוירא אע"ג דאמתניתין אתמר

כוונתו היא שרב יהודה מדייק את דינו מהסיפא של אותה משנה ולכן דינו של רב יהודה נחשב כנלמד במשנה.

3.
והתוס' מוסיף, שיש בגמרא גם דברי אמורא [רב עוירא] שנחשב כדברי אמורא למרות שגם דבריו מוסבים על משנה, מכיון ששם לא מדובר על "דיוק" ממשנה, אלא על הסבר [בסגנון של "לא שנו..."].

4.
ונראה לומר שדברי תוס' אלה יש בהם לענות על הרבה שאלות בגמרא שקשורות ליחסי תנאים-אמוראים.

5.
מתוס' משמע שכאשר לומדים ממשנה על ידי "דיוק" במשנה, הדבר נחשב כאילו המסקנה הזאת כתובה בפירוש במשנה.
לפי מסקנה זו ניתן לומר שקושיה מתוך דיוק במשנה/ברייתא על אמורא מסויים נחשבת כקושיה ממשנה/ברייתא על אותו אמורא. בסוגייתנו הקושיה היא על "תנא דבי רבי ישמעאל" ולא על אמורא.

6.
גם ניתן לומר שיתכן למצוא בש"ס קושיות מדברי אמורא על אמורא אחר, וההתייחסות לדברי האמורא הראשון היא כאילו מדובר בדברי תנאים. כנראה מדובר בסוגיות מסוג זה שהאמורא אמר את דבריו על ידי דיוק במקור התנאי.