סקר
איך אתה מתחיל את הסבב החדש?
בהתרגשות
כחלק משגרת היום
בתקוה שאתמיד
איך אפשר להפסיק?


 

טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

דרוסת הנץ בעוף הדק ודרוסת הגס בעוף הגס - נץ מצוי

 

"ודרוסת הזאב. רבי יהודה אומר: דרוסת הזאב בדקה ודרוסת ארי בגסה, דרוסת הנץ בעוף הדק ודרוסת הגס בעוף הגס, זה הכלל: כל שאין כמוה חיה טרפה" (חולין, מב ע"א). 

פירוש: ודרוסת הזאב, שזאב נעץ בה את ציפורניו. ר' יהודה אומר: דרוסת הזאב היא טריפה רק בבהמה דקה, כגון כבשים ועיזים, ולא בבהמה גסה, כגון פרה, ודרוסת ארי היא טריפה גם בגסה, דרוסת הנץ היא בעוף הדק (בעופות קטנים), ודרוסת הגס, שהוא כעין נץ אבל גדול יותר — בעוף הגס (הגדול). זה הכלל לגבי כל הלכות טריפות: כל שנחבלה באופן שאין כמוה חיה כלומר, שאינה יכולה לחיות כך למשך זמן — הרי זו טרפה שאסרה התורה באכילה (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ). 


שם עברי: נץ מצוי      שם באנגלית:    Eurasian Sparrowhawk     שם מדעי:  Accipiter nisus
  
שם נרדף במקורות: נצא, נצצא   


נושא מרכזי:  לזיהוי הנץ ו"דרוסת הגס" .
 

תקציר: על פי פירוש רש"י הנץ עליו מדברת המשנה זהה לנץ שמופיע בתורה ברשימת העופות האסורים לאכילה והוא, על פי תרגומו של ד"ר משה קטן ב"אוצר לעזי רש"י", הנץ המצוי. במקורות קיימות ראיות לכך שאכן הנץ הוא הנץ המצוי או מין דומה מאד במאפייניו. מהמשנה משתמע שהנץ הוא דורס קטן ביותר וזו תכונה המאפיינת במיוחד את הנץ המצוי. תכונות נוספות המשתקפות מתוך המקורות הן התפריט שלו המבוסס על דריסת עופות, הנדידה דרומה בחורף ואופיו הנועז. הניגוד בדברי המשנה בין הנץ שהוא מין ספציפי ל"דרוסת הגס", שהיא קבוצה רחבה, רומז על האפשרות שהנץ בדברי המשנה הוא מין אחד או מינים דומים מאד ואין הוא כולל את המינים הנוספים שהתורה אסרה ועונים להגדרה הרחבה יותר של "למינהו". לדברי הברייתא התוספת של "למינהו" מרחיבה את איסור האכילה גם ל"בר חיריא" או "שורינקא" בלשונו של אביי. ייתכן והכוונה לבז צוקים הנקרא בערבית חור. רש"י מזהה את "דרוסת הגס" עם הנץ הגדול אך קרוב לוודאי שכל הדורסים בגודל זה ומעליו הם בכלל "דרוסת הגס".

------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

את הנץ אנו פוגשים במקרא לראשונה ברשימת העופות הטמאים בפסוק "ואת בת היענה ואת התחמס ואת השחף ואת הנץ למינהו" (ויקרא, יא ט"ז). שם דורס זה בארמית דומה לשמו בעברית: "וית בת נעמיתא וציצא וצפר שחפא ונצא לזנוהי" (אונקלוס ויקרא, יא ט"ז) או "וְיַת בַּת נַעֲמִיתָא, וְיַת חַטְפִיתָא, וְיַת צִיפַּר שַׁחְפָא, וְיַת בַּר נְצָצָא לִזְנֵיהּ" (תרגום יונתן, שם). רש"י מפרש שם "הנץ - אישפרויי"ר" וכך הוא מפרש גם בכל האיזכורים של הנץ בגמרא. ד"ר משה קטן ב"אוצר לעזי רש"י" מתרגם אישפרויי"ר = נץ. התורה כוללת באיסור האכילה לא רק את הנץ אלא גם את "מינהו" ועל זהותו נוכל ללמוד מדברי הגמרא (חולין, סג ע"א): "ת"ר: הנץ - זה הנץ, למינהו - להביא את בר חיריא. מאי בר חיריא? אמר אביי: שורינקא". מפרש רש"י: "זה הנץ - אשפרוי"ר. בר חיריא - שרינקא (נדון בו להלן בסעיף "הנץ למינהו") והכא ליכא לאקשויי אטו קמן קאי? דהא לא קאמר למינהו זה נץ פלוני, שמע מינה אין לך קרוי נץ אלא אחד". מתוך כך שהגמרא לא הקשתה לאיזה מבין הניצים התכוונה התורה (שלא כבעורב) מסיק רש"י שאכן התורה התייחסה רק למין אחד של נץ.

בסעיף הבא אצא מתוך הנחה (שאיננה הכרחית) שכוונת רש"י למין ביולוגי אחד כפי שהוא מוגדר בימינו ולא לחלופה אחרת להגדרה הטוענת שהשם "נץ" כולל מינים רבים הדומים במידה רבה זה לזה. חלופה שניה זו לפירוש השם "נץ" מקובלת בין החוקרים ולדעתם, ייתכן, ובשם "נץ" נכללים לא רק הנץ המצוי אלא גם כמה מיני בזים ובראשם הבז המצוי הנפוץ מאד בארץ והמין היציב היחיד מבין הבזים. על הזהות בין הניצים והבזים אנו יכולים להסיק מתוך כך שביוונית השם Kirkos כולל את שני סוגים אלו. גם הרס"ג מתרגם נץ בז. ייתכן וזו גם דעת התוס' המקשה שאלה זהה לשאלת רש"י אך מתרץ באופן שונה מעט: "הנץ זה הנץ - הכא לא שייך למיפרך אטו קמן קאי, דקאמר זה הנץ, דהא קאמר זה הנץ זהו אותן שקורין נץ. אבל לעיל דעורב העמקי נמי קרוי עורב שייך למפרך מה זה מפורש יותר מזה" (חולין, סג ע"א). בניגוד לרש"י הכותב שקיים מין אחד של נץ הרי שלתוס' יש כמה מינים.

לפני שנפנה לזהות את הנץ עלינו לברר באיזו מידה מקבילים הנץ ב"דרוסת הנץ" במשנתנו לנץ שנאמר בתורה? האם הנץ במשנה הוא דווקא נץ או אולי הוא ה"נץ למינהו"? תשובה אפשרית לשאלה זו טמונה בפער הקיים בין שני חלקי המשנה העוסקים ב"דרוסה". לגבי היונקים הדורסים קבעה המשנה באופן חד משמעי שזאב הוא דורס קטן ואילו אריה הוא דורס גדול. לעומת זאת לגבי העופות נקבע ש"דרוסת הנץ" בעופות קטנים ואילו לגבי העופות הדורסים הגדולים לא נקבע מין ספציפי אלא נאמר "דרוסת הגס" באופן כללי. ייתכן שהמשנה לא פירטה שם עוף ספציפי משום שמספר המינים האפשריים, או אפילו קבוצות המינים, גדול מאד ודי לציין שהנץ (והדומים לו על פי חלופת התוס') הוא דורס קטן וכל הגדולים ממנו הם דורסים "גסים". הניגוד הקיים במשנה ל"דרוסת הגס" מחזק את התחושה שהנץ הוא אכן מין אחד (או דומים לו מאד) בלבד שאיננו כולל את "מינהו".

מעניין לציין שרש"י כאן פירש "ודרוסת הגס - אוסטויי"ר" (מתרגם ד"ר משה קטן "נץ גדול") למרות שאין ספק ש"דרוסת הגס" כוללת מינים רבים ולא רק את הנץ הגדול. ייתכן שרש"י לשיטתו בפירוש הברייתא (חולין, סג ע"א) הסובר שנץ הוא מין בודד. על פי פירוש זה גם במשנתנו הנץ הוא מין אחד, כנראה הנץ המצוי, שהוא דורס קטן מאד. המשנה קובעת שדרוסת הנץ טריפה בעוף הדק כלומר מדובר בעוף דורס קטן ואולי הקטן שבהם שהרי המשנה בחרה לתאר את הערך המינימלי גם לגבי היונקים הדורסים. "דרוסת הגס" הם כל העופות הדורסים הגדולים מהנץ המצוי (או ממינים נוספים בגודל זה). רש"י בחר להדגים את הבדלי הגודל דווקא בנץ הגדול הדומה במידה רבה לנץ המצוי אך גדול ממנו. משקל הנץ המצוי הוא כ - 150 גרם לזכר וכ – 240 גרם לנקבה. לעומתו משקל הזכר של הנץ הגדול הוא כ – 700 גרם ומשקל הנקב כ – 1.2 ק"ג. כמובן שעלינו להניח שמשקל הגוף הוא מדד לקביעת גודל העופות. ייתכן גם שהנץ הגדול נבחר משום שהוא מייצג את העופות בגודל הביניים בין הדורסים הקטנים לגדולים (עיט זהוב, למשל, שוקל 3-4 ק"ג לזכר ו- 3.8-6 לנקבה) ולדעת רש"י כבר מגודל זה הדורס נכלל בקבוצת "דרוסת הגס". 

 

   
נץ מצוי         צילם: Snowmanradio
 
  נץ מצוי - דורס יונה          צילם: John Dyson
 

 
מאפייני הנץ המצוי

אני מוצא לנכון להקדים שמערכת המאפיינים אותה אתאר בשורות הבאות אמנם הולמת היטב את הנץ המצוי אך גם מינים נוספים מבין מיני הבזים. העדפת הנץ המצוי נובעת מהשילוב בין מכלול התכונות שלו מחד גיסא ותפוצתו הרבה מאידך גיסא. ככלל אני מעדיף לבחור במין הנפוץ ביותר מבין כל המינים שפרופיל תכונותיהם מתאים למקורות.

כאמור בסעיף הקודם, יש ברשותינו שני רמזים לזיהוי הנץ בתורה ובמשנה כנץ המצוי. הרמז הראשון הוא פירושו של רש"י לשם "נץ" והרמז השני הוא גדלו הקטן של הנץ המצוי העונה להגדרתו כדורס "דק" בדברי המשנה. הנץ הגדול, כנראה, איננו חלופה אפשרית משום שהוא גדול בהרבה משאר מיני הנצים והבזים הקטנים ומשקלו גדול פי 4-5 מאשר משקלם. בישראל הוא חולף נדיר ביותר וחורף נדיר. לעומת זאת נץ קצר אצבעות חולף מצוי בארץ בלהקות צפופות המונות מאות ואלפי פרטים אך רובן עוברות במהירות ובגובה רב ולכן קשה לאתרן. מעבר הלהקות בארץ מוגבל לימים ספורים בשנה וקשה להניח שהתורה התייחסה אליו. מין נץ נוסף הנקרא נץ אפור נצפה בארץ רק פעמים ספורות.

רמז נוסף לזהותו של הנץ אנו מוצאים במדרש שיר השירים רבה (וילנא - פרשה ב): "תני דבי ר' ישמעאל: בשעה שיצאו ישראל ממצרים למה היו דומין? ליונה שברחה מפני הנץ, ונכנסה לנקיק הסלע ומצאה שם הנחש מקנן, ונכנסה לפנים ולא היתה יכולה להכנס שעדיין הנחש מקנן, תחזור לאחורה לא תהי יכולה שהנץ עומד בחוץ וכו'". על פי המדרש הנץ רדף אחר היונה ואכן הניצים מתמחים בטריפת עופות. גם דורסים אחרים מסוגלים ללכוד עופות אך מבין הדורסים הנפוצים בארץ רק הנץ ניזון כמעט באופן בלעדי מעופות אותם הוא מסוגל לצוד גם תוך כדי מעופם או בין ענפי עצים. מבנה גופו של הנץ מותאם היטב לאורח חיים זה משום שכנפיו הרחבות והמעוגלות וזנבו הארוך מאפשרים לו לתמרן בזריזות בין ענפים. רגליו ואצבעותיו הארוכות מאפשרות ללכוד בתוך סבך הענפים. החלק התחתון של אצבעותיו מיובל דבר המאפשר ללפות ביעילות את נוצותיהם החלקות של העופות מהם הם ניזונים מבלי שישמטו. הרמב"ן (ויקרא, יא ט"ז) מתאר היטב את התנהגות הדריסה של הנץ: "וענין הדריסה הוא הצד ציד, שירדוף העופות ויתפשם חיים וידרסם בידיו ויאכל אותם כאשר יעשה הנץ הגס הנקרא אסטו"ר, והנץ הדק הנקרא אשפרוי"ר בלע"ז, ובערבי בוץ וכו'".

מאפיין התנהגותי בולט של הנץ החשוב לנושא בו עוסקת המשנה הוא אופיו הנועז של הנץ הגורם לכך שבמרדפיו אחר טרפו הוא חודר גם לבתים וחצירות ואינו נרתע מנוכחות האדם. כך ניתן להבין היטב את ההתרחשויות המתוארות במשנה ובגמרא של דריסת עופות בית. הנץ היה, כנראה, שכיח מאד בתקופת המקרא וחז"ל ורק בשנות ה – 50 הוא כמעט ונכחד בכמה אירועי הרעלות המוניות. בשנים האחרונות ניכרת התאוששות איטית של האוכלוסיה.

מקור נוסף הרומז לכיוון הנץ המצוי נמצא בפסוק באיוב (לט כ"ו): "המבינתך יאבר נץ יפרש כנפיו לתימן". מפרש האבן עזרא שם: "יאבר נץ - יעופף לתימן כי יבקש מקום חם". פירושו של האבן עזרא בויקרא (יא ט"ז) מבוסס על הפסוק באיוב: "... והנץ יש לו נוצה רבה, והקרוב שהוא הידוע הפורש כנפיו תמיד לפאת דרום, כי יבקש מקום חם". הנץ המצוי מתאפיין ב"נוצה הרבה" (הניצוי המיוחד שתואר לעיל) ובנדידה דרומה לקראת החורף. האבן עזרא נדד, בתקופה שבה כתב את עיקר פירושיו, בין ארצות אירופה והכיר את התנהגות הנדידה של הנץ העוזב בסתיו את מחוזות הצפון (השטחים האדומים בשרטוט) בדרכו לארצות החום (השטחים הכחולים בשרטוט). בישראל הנץ יציב, חולף וחורף. המלבי"ם מפרש את הפסוק באיוב באופן מפורט יותר: "המבינתך, הנץ ויתר עופות הנסיעה (וצ"ל שיש ממין הנץ גם מין שנוסע), מי שם בקרבם טבע זה שיבינו קרבת החורף, ושיבינו לישא אבר ולפרוש כנף ליסע בטרם יבוא החורף, לתימן, לארצות החמים, להיות שם כל ימי הקור, שזה מהשגחה מיוחדת על מינים אלה". עיון במפת התפוצה של הנץ המצוי עשוי להסביר את ההסתייגות המופיעה בסוגריים בדברי המלבי"ם. ייתכן וכמי שחי באוקראינה שבה אוכלוסיות הנץ יציבות (השטחים בצבע הירוק במפה) היה עליו להתמודד עם השאלה כיצד מתאר הפסוק באיוב את הנץ כמין הנודד דרומה. תשובת המלבי"ם היתה "שיש ממין הנץ גם מין שנוסע" כלומר חלק מאוכלוסיות הנץ המצוי (או אולי מינים אחרים בסוג) הן נודדות (השטחים בצבע האדום).
 


נץ מצוי - מפת תפוצה          מקראה: ירוק – אוכלוסיות יציבות אדום – אוכלוסיות מקייצות כחול – אוכלוסיות חורפות  

מקור: Accipiter derivative work: Bogbumper 
 

     
בז מצוי          צילם: משה חובב     בז אדום          צילם: משה חובב

 

   
בז צוקים          צילם: Alan Manson
 
  בז ציידים          צילם:  Marek Szczepanek
 




 בז מצוי          צילם: משה חובב

 
 

רשימת מקורות:

אנציקלופדיה "החי והצומח בא"י" כרך 6 (עמ' 158-172, 141-143).
מ. דור, החי בימי המקרא המשנה והתלמוד (עמ' 101-103).
 
 


א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - raananmoshe1@gmail.com
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.  



כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   



תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר