סכינא דחליש פומיה
חולין מח ע"א
"ריאה הסמוכה לדופן...
היכי עבדינן? אמר רבא, רבין בר שבא אסברה לי: מייתינן סכינא דחליש פומיה ומפרקינן לה...".
פירש רש"י:
"דחליש פומיה - פיו חדוד ודק וחותך יפה שלא יקרע קרום הריאה במושכו אותה מן הדופן".
וקשה,
הרי כאשר שני דפי ספר דבוקים זה לזה, רגילים להפרידם דוקא במעין סכין קהה. ודוקא כשמשתמשים בסכין חד, כגון בסכין המכונה 'סכין יפני', קורה שהחתך סוטֶה ומגרים לצד, והדף עצמו נחתך שלא במקום החיבור.
ואמנם נמצא בלשון הרמב"ן בבראשית מט, י:
"וכן אם קהה הברזל (קהלת י, י), שנחלש ואינו יכול לכרות, כסכין שעמדה בלשון חכמים (ביצה כח, ב)".
וכן הוא במצודת ציון ירמיהו לא, כח:
"וכן אם קהה הברזל (קהלת י) ור"ל שנחלש הברזל לכרות העץ".
ובמצודת ציון יחזקאל יח, ב:
"תקהינה - ענין חלישת השנים לחתך המאכל וכן אם קהה הברזל (קהלת י) ור"ל שנחלש הברזל לכרות העץ".
הרי שחולשת פי הסכין יכולה להתפרש דוקא כקהויו.
ושמא יש לפרש כך גם בסוגייתנו, שנחוץ דוקא סכין קהה, כי סכין חד הוא זה העלול לחתוך את הריאה שלא במקום חיבורה לדופן.
