|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
ההיא קשיתא דאישתכח במרה – מבנה הפרי
"ההיא קשיתא דאישתכח במרה; אמר רב אשי, כי הוינן בי רב כהנא אמר: הא - ודאי סימפונא נקט ואתאי אף על גב דלא קא נפקא מירבל הוא דרביל ליה והני מילי - דדיקלא, אבל דזיתא - מיבזע בזע" (חולין, מט ע"א).
פירוש: ההיא קשיתא דאישתכח [אותו גרעין של תמרה שנמצא] במרה. אמר רב אשי, כי הוינן בי [כאשר היינו בבית] רב כהנא כתלמידיו, אמר במקרה זה: הא [זו] ודאי סימפונא נקט ואתאי [דרך הסמפון שבין הכבד למרה באה], ומשם נכנסה למרה, ולא ייתכן שעשתה נקב במרה, מפני שאינה חדה דיה כדי לעשות כן. ומוסיפים: אף על גב דלא קא נפקא [אף על פי שאינה יוצאת] אם מנסים להעביר אותה בסמפון, יש לומר כי נענוע גופה של הבהמה מירבל הוא דרביל ליה [מנענע אותה כמו בכברה], ובמשך הזמן היא נדחקת פנימה. ומעירים: והני מילי דדיקלא [ודברים אלה אמורים בגרעין של דקל, תמר], אבל גרעין דזיתא [של זית] שיש לו קצוות מחודדים — ודאי מיבזע בזע [מנקב], וטריפה היא (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
בית גלעין - הזית
בית גלעין. הפרי בנוי מ - 1 עד אין-סוף עלי שחלה, בעל 1 עד אין-סוף מגורות, ו - 1 עד אין-סוף זרעים. בקליפת הפרי אפשר להבחין בשלושה אזורים: האזור החיצוני הדק הבלתי עסיסי (האקסוקרפ), אזור הביניים העסיסי (המזוקרפ) והאזור הפנימי העשוי שכבות תאי אבן (האנדוקרפ). האנדוקרפ מתפתח מדופן השחלה. דוגמאות לבתי גלעין הם: שזיף, אפרסק. דובדבן וכו'. ענבה - התמר
בדומה לבית הגרעין גם פרי הענבה בנוי מ - 1 עד אין-סוף עלי שחלה, בעל - 1 עד אין-סוף מגורות, ו - 1 עד אין-סוף זרעים. קליפת הפרי בת שני אזורים: האזור החיצוני - האקסוקרפ, הוא על פי רוב צבעוני ואינו עסיסי. האזור הפנימי (האנדוקרפ) הוא על פי רוב עסיסי. כל דופן השחלה הופך לפריקרפ אכיל ולכאורה אין מזוקרפ. הזרעים נמצאים בחלק הבשרני של השחלה. יש ענבות בהן קליפת הפרי בלבד היא בשרנית או עסיסית (לדוגמה: התמר, הגפן וכו'), באחרות נובעת העסיסיות משערותיה של דופן-הפרי הפנימית המכילה תאים גדושים במוהל (מיני ההדר וכו') או מהתעססותם של עקצי הזרעים (לדוגמה: מינים מסויימים של הצבריים).
|
