הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטוי: "בלשון יחיד אני שונה"
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
חולין נה ע"ב
"אמר ליה, למדתנו רבינו: אלו שעורותיהן כבשרן עור בית הפרסות,
אמר ליה: אל תקניטני, שבלשון יחיד אני שונה אותה! דתניא: השוחט את העולה להקטיר כזית מעור של תחת האליה, חוץ למקומו - פסול ואין בו כרת, חוץ לזמנו - פגול, וחייבין עליו כרת, אליעזר בן יהודה איש איבלים אמר משום רבי יעקב, וכן היה רבי שמעון בן יהודה (איש) +מסורת הש"ס: ]איש כפר[+ עיכוס אומר משום רבי שמעון: אחד עור בית הפרסות, ואחד עור הראש של עגל הרך, ואחד עור של תחת האליה."
1.
רב אסי הקשה על רבי יוחנן ממשנה. ועל כך עונה לו רבי יוחנן "אל תקניטני...."
2.
רש"י מסכת חולין דף נה עמוד ב:
אל תקניטני - מאותה משנה.
שבלשון יחיד אני שונה אותה - כלומר יחידאה היא ולא קיימינן כוותיה דר' שמעון קתני לה ופליגי עליה דת"ק לא תנא אלא עור שתחת האליה לחודיה.
לפי רש"י כוונת רבי יוחנן לומר שהמשנה היא דעת יחיד – רבי שמעון – וכדברי רבי שמעון בברייתא. וממילא נובע מכך שחכמים [איפה?] חלוקים על רבי שמעון ואין הלכה כרבי שמעון.
3.
תוספות מסכת חולין דף נה עמוד ב [סתם במשנה ומחלוקת בברייתא]
בלשון יחיד אני שונה אותה - שבמשנה עצמה היה שונה דברי רבי שמעון אבל אין לפרש משום דאתיא כיחידאה דמה בכך האמר בפ' החולץ (יבמות דף מב:) סתם במתניתין ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם.
תוס' סובר שרבי יוחנן טוען שממש יש לו גירסא במשנה שכתוב בה במפורש שזוהי דעתו של רבי שמעון. ולכן זו נחשבת כדעת יחיד.
3.1
משמע מתוס' שחכמים חלוקים על רבי שמעון, אבל איפה ניסוחם של חכמים?
3.2
ואולי יש לומר, שבכל מקום שמופיעה במשנה/ברייתא רק דעה אחת בשמו של תנא מסויים הרי שברור שחכמים חלוקים עליו מבלי לצטטם.
4.
ותוס' מעיר על רש"י שאם נאמר שרבי שמעון לא רשום במשנה אלא שרבי יוחנן אומר, ש"סתם" המשנה היא כדעת רבי שמעון בברייתא, אומר תוס', שלא מתאים לפסיקה, מכיון ש"סתם" משנה "גוברת" על "מחלוקת בברייתא", ונשארת הקושיה על רבי יוחנן.
ולכן תוס' עצמו אומר ששמו של רבי שמעון ממש היה בגירסת רבי יוחנן.
5.
גופי הלכות פרק ב - כללי אות ב' כלל פט:
בלשון יחיד אני שונה אותה דתניא. מחלוקת רש"י ותוס' ז"ל בזה [חולין דף נה:, חולין דף קכב:] כי פרכינן פעמים לאמורא ממתני', ומשני אל תקניטני שבלשון יחיד אני שונה אותה דתניא וכו', לא בעי למימר דאף דמתני' תני סתמא בלי הזכרת שם תנא אני יודע שהוא דעת יחיד דתניא וכו',
דאשכחן בהך ברייתא דהסברא דתני במתני' סתמא מייתי לה בברייתא משמא דיחידאה, זה אינו כלום לסתור סתמיות המשנה, דהא קיי"ל סתם במשנה ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם,
אלא כתבו התוס' בזה וז"ל (חולין דף נה ע"ב) בלשון יחיד אני שונה אותה, פירוש שבמשנה עצמה אני שונה דברי רבי שמעון, אבל אין לפרש משום דאתיא כיחידאה דמה בכך הא אמרינן פרק החולץ [יבמות דף מב:] סתם במשנה ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם, וכן כתבו התוס' חולין (דף עז ע"א), וחלקו על רש"י ז"ל שפירש שם בלשון יחיד אני שונה אותה דאתיא כיחידאה.
בעל "גופי הלכות" הופך את מחלוקת רש"י ותוס' בסוגייתנו למחלוקת עקרונית.
6.
לסיכום:
אנציקלופדיה תלמודית כרך ט, [הלכה כסתם משנה] טור שסא :
... במקום שהמחלוקת בברייתא היא יחיד אצל רבים, וסתם משנה כדעת היחיד, כגון שאומרים על סתם משנה הא מני ר' פלוני היא, או יחידאה היא, יש סוברים שאין הלכה כסתם משנה,
ובהערה מביא מסוגייתנו:
אגרת רב שרירא גאון (הוצ' לוין עמ' 54); סדר תנאים ואמוראים סי' כו; רש"י חולין דף נה ב ד"ה שבלשון ושם [חולין דף עז א ד"ה דאמר]; ראב"ד בהשגות על הרז"ה פסחים רפ"ג; מ"מ נזקי ממון פ"ו ה"ג; כ"מ מעשה הקרבנות פי"ד הי"ג.
ואפילו כשלא אמרו בגמרא שהמשנה היא כיחיד, אלא שאנחנו רואים שיש מחלוקת בברייתא וחכמים שם חולקים. ויש שמוכיחים בדעת ראשונים שסוברים דוקא כשהגמרא אמרה במפורש שסתם משנה זו היא לדעת היחיד שבמחלוקת שבברייתא, כמו שאמרו: מתניתין יחידאה היא, או שאמרו: בלשון יחיד אני שונה, הוא שאין הלכה כסתם
