הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

רב שמואל ורבי יוחנן - כמי הלכה

[כללי פסיקה: אמוראים]

חולין נז ע"א

"אמר רב יהודה אמר רב: שמוטת יד בבהמה - כשרה, (שמוטת ירך בבהמה - טרפה), שמוטת ירך בעוף - טרפה; שמוטת גף בעוף - טרפה, חיישינן שמא ניקבה הריאה, ושמואל אמר: תיבדק, וכן אמר ר' יוחנן: תיבדק."

1.
רמב"ם הלכות שחיטה פרק י הלכה ד:

וכן בעוף אם נשמט ירכו טרפה, נשמט כנפו מעיקרו חוששין א שמא ניקבה הריאה שלו ולפיכך בודקין אותה ואחר כך יאכל, ובהמה שנשמטה ידה מעיקרה מותרת ואין חוששין לה.

2.
מגיד משנה הלכות שחיטה פרק י הלכה ד:

וכן בעוף וכו'. פסק כרב דאמר שמוטת ירך טריפה בעוף ומדקאמר רבינו וכן בעוף ש"מ דבעוף נמי בעיא דאיעכול ניביה אבל בדלא איעכול כשרה נמי כבהמה וזה שלא כדברי רבינו ברוך בעל התרומות דאיהו מוקי דרב מתנא בבהמה דרב חיותה ודרב בעוף ולא גריס בה בהמה ולפי זה נותן חילוק בדבר בדרב מתנא דאיירי בבהמה הוא דמצריכין דאיעכול ניבה משום דבהמה נפיש חיותה ואי לא איעכול ניבה הדר בריא אבל עוף דזוטר חיותיה אע"ג דלא איעכול ניביה טריפה ולפי זה גבי דרב דאיירי בעוף לא הוזכר בדאיעכול ניביה ודברי רבינו עיקר משום דבכלהו נוסחי איתא כדרב שמוטת ירך בבהמה:
נשמט כנפו מעיקרו וכו'. שם שמוטת גף בעוף טריפה חיישינן שמא ניקבה הריאה ושמואל אמר תבדק וכן אמר ר' יוחנן תבדק ופירש"י בדיקה זו שמכניס קנה דק בגרגרת ונופח בה ואם יוצא ממנה הרוח טריפה ואם לאו כשרה ולפי גירסתו פסק כן משום דגריס וכן אמר ר"י תבדק
דאע"ג דס"ל לרב דשמוטת גף בעוף טריפה ואין לה תקנה כלל בבדיקה ושמואל פליג עליה שיש לה תקנה בבדיקה וקי"ל דרב ושמואל הלכתא כרב באיסורי הכא דר' יוחנן מסייע לשמואל הלכתא כותיה דהא קי"ל רב ור"י הלכה כר"י

עד כאן הוא מסביר שרבי יוחנן סובר כשמואל ולכן אין הלכה כרב.

2.1
הכלל הוא שהלכה כרבי יוחנן נגד רב ומדוע צריך לצרף גם את שמואל?

2.2
ונראה להסביר: יש מסבירים [הרב אברמסקי] שהכלל של הלכה כרב נגד שמואל נובע מכך, שחכמי בית מדרשו של רב אשי ורבינא ["עורכי התלמוד"] בדקו את כל מחלוקותיהם של רב ושמואל והכריעו כרב באופן נקודתי וכשמואל באופן נקודתי, ואת הדינים בתחום האיסורים השאירו על שמו של רב ובתחום של דיני ממונות השאירו את שמו של שמואל.
על פי זה היינו צריכים לומר, שכאן, הלכה כרב מפני שכך החליט רב אשי, ודעת רבי יוחנן לא אמורה למשפיע.

2.2.1
נמצאנו למדים שלא כך, אלא אם בסוגיה גם רבי יוחנן מביע את דעתו, הרי שרב אשי לא הכריע נקודתית במחלוקת בין רב לשמואל, והההכרעה תהיה על פי הכללים, כרבי יוחנן!

3.
המשך דברי ה"מגיד משנה":

אבל בעל העיטור פסק שאין לה בדיקה מפני שהוא גורס ושמואל אמר תבדק ולא גריס וכן אמר ר"י תבדק והדרן לכללין דרב ושמואל הלכה כרב באיסורי
וגירסת רבינו עיקר ולפיכך יש לה בדיקה.

הוא מסביר שאם לא גורסים את "וכן אמר רבי יוחנן" הרי שנשארים רק דעותיהם של רב ושמואל, וברור שהלכה כרב באיסורים.

4.
המשך דבריו:

ודע שחשש זה דוקא בנשמט אבל בנשבר הגף אפילו בעצם השלישי כשרה והיינו מתני' דקתני סתמא נשתברו גפיה כשרה ובכל מקום משמע אע"פ שיש מי שהחמיר בדבר היכא דנשבר סמוך ממש לגוף שיש לחוש שמא ניקב קיסם לפנים. הרא"ה ורבים מגדולי המורים הסכימו שאין לחוש כלל להחמיר אלא להעמיד הדבר על מה שנראה מדין המשנה והתלמוד דבכל מקום שנשברה הכנף כשרה. ומיהו דוקא להתיר העוף אבל היכא דנשבר הגף ואין עור ובשר חופין אותו אותו אבר עצמו אסור. וכן צ"ל היכא דנשבר העצם למטה מן הארכובה לפי כל אחד מהפירושים דבהמה מותרת אבל עצמו אסור ומקום חתך נמי אסור:

בקטע האחרון הוא מוסיף עיקרון מעניין: "להעמיד הדבר על מה שנראה מדין המשנה והתלמוד" – ביטוי חריג בכל הספרות התלמודית והפרשנית - כדי לא להחמיר. אולם לא ברור מדבריו מהם הגבולות של העניין.