טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

 

הלעיטה חלתית טרפה – כלך החלתית

 

"גמ'. אמר שמואל: הלעיטה חלתית טרפה, מאי טעמא? דמינקבה להו למעיינה. מתיב רב שיזבי: אחוזת הדם, והמעושנת, ושאכלה הרדופני, ושאכלה צואת תרנגולים, ושתת מים הרעים, הלעיטה תיעה, חלתית, ופלפלין, אכלה סם המות, כשרה ... קשיא חלתית אחלתית, קשיא סם המות אסם המות. חלתית אחלתית לא קשיא, כאן בעלין כאן בקרטין וכו'" (חולין, נח ע"ב). 

פירוש: גמרא. אמר שמואל: אם הלעיטה את בהמתו חלתית שהיא עשב חריף מאד — הרי היא טרפה, מאי טעמא [מה טעם הדבר]? דמינקבה להו למעיינה [משום שהיא מנקבת את בני המעיים]. מתיב [מקשה על כך] רב שיזבי ממה ששנינו בברייתא: אחוזת הדם, והמעושנת, ושאכלה הרדופני, ושאכלה צואת תרנגולים, ושתת מים הרעים, או הלעיטה תיעה (שיבואר עניינה להלן), חלתית ופלפלין, או אכלה סם המות — הרי זו כשרה. הכישה נחש, או שנשכה כלב שוטה — מותרת משום טרפה, ואסורה משום סכנת נפשות. ואם כן, קשיא [קשה] מחלתית ששנינו שהיא כשרה, על מה שאמר שמואל שאם אכלה חלתית הריהי טריפה, וכן קשיא [קשה] ממה ששנינו בברייתא זו שאם אכלה סם המות הריהי כשרה, על מה ששנינו במשנה שאם אכלה סם המות הריהי אסורה משום סכנה! ומתרצים: מחלתית על חלתית לא קשיא [קשה]: כאן שאם אכלה חילתית היא כשרה — באוכלת עלין של חילתית, שאינם מזיקים כל כך, כאן שהיא טריפה — באוכלת קרטין (חתיכות קטנות) של חילתית, שיש בהן חריפות יתירה וכו' (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).

שם עברי: כלך החלתית   שם באנגלית: Asafoetida   שם מדעי: Ferula assafoetida L

שם נרדף במקורות: חלתית


נושא מרכזי: מהו החלק המסוכן בחלתית ומה הסכנה בו?

 

לריכוז המאמרים שנכתבו על החלתית וקישוריות הקש/י כאן.

 

כלך החלתית הוא צמח עשבוני רב שנתי, חד ביתי ממשפחת הסוככיים המגיע לגובה של 2 מ'. לצמח עלים מורכבים בגודל 30-40 ס"מ גזורים פעמיים לאונות צרות. העלים מתפתחים מתוך נדן רחב המגן עליהם עד להתפרשותם מתוכו. גבעולי הפריחה חלולים, עגולים ובקליפתם עורקים מסועפים המכילים את השרף המאפיין את החלתית. הפרחים בצבע צהוב ירקרק חיוור ויוצרים סוככים מורכבים גדולים. הפירות סגלגלים, דקים ושטוחים בצבע חום אדמדם בעלי מוהל חלבי. השורש עבה ובשרני ומייצר שרף דומה לגבעולים. לכל חלקי הצמח יש ריח צחנה טיפוסי. ריחה של החלתית לפני בישולה איננו נעים ומזכיר את ריח קרובתה החלבנה. כלך החלתית קרוב למין כלך נגבי הגדל בר בישראל (ראה בתמונה) שייתכן ושימש למטרות דומות לכלך החלתית. בעבר החלתית היתה בשימוש במזרח הקרוב אך היום נפוץ השימוש בחלתית כצמח תבלין ורפואה באיראן אפגניסטן וכן בקשמיר שבהודו.

השימוש העיקרי בצמח הוא הפקת שרף חלבי שאותו מייבשים ומכינים ממנו גושים מוצקים המשמשים כתבלין וכתרופה. גושים אלו נקראו בלשון המשנה "קורט של חלתית" (על משמעות המונח "קורט" ראו במאמר "הכא נמי דאית בה קרטין"). ייתכן ושרף של מיני כלך נוספים שימש למטרה זו. וכך מפרש רש"י (עבודה זרה, לה ע"ב): "חלתית – מין פירי הוא שקורין לזר"א בלע"ז, ומחתכין את קרטיו בסכין, ואסור משום שמנוניתא דסכינא". רע"ב: "והחלתית - בערבית כך שמה חלתית, וקורין להו בלע"ז ספיטיד"א". ד"ר מ. קטן מתרגם ב"אוצר לעזי רש"י" את השם לזר"א לחלתית. הלעז "ספיטיד"א" הוא שמו העממי של כלך החילתית Asafoetida. גם הערוך (ערך "חלתית") פירש לזר"א אלא שהוא נקב בשם הלעז "פודולינטו". ח. י. קאהוט הביא גרסאות נוספות ללעז זה ולדעתו הגרסה הנכונה בערוך היא לזרפיטיון (laserpitium). הלזרפיטיון וכלך החלתית נמנים על משפחת הסוככיים ודומים זה לזה אך מסתבר יותר שמקור החלתית בכלך החלתית. הלזרפיטיון נפוץ באירופה ולכן היה מוכר יותר לחוקרים שם מאשר כלך החלתית שתפוצתו כאמור במערב אסיה.

לחלתית שורש מעובה ולדעת הרמב"ם זהו ה"אלום" שנמנה במשנה עם החלתית: "השעורה והכסמת בזמן שאינם קלופים, התיאה והחלתית והאלום וכו'" (טבול יום, פ"א מ"ה). בפיהמ"ש כתב הרמב"ם: "וחלתית הוא "אלחלתית" והתייה יש אומרים שהוא שרשי החלתית. והאילוס "אלאנג'ד'אן" והוא שורש של אחד ממיני החלתית שאינו מאכל אדם אבל משתמשין בו מעט באוכל כדרך שמערבין "בורק" או פיגם". ז. עמר(1) מצא שבערוב ימיו כתב הרמב"ם ב"ביאור הרפואות" הסבר מעודכן ל"אנג'ד'אן" והכוונה לעלה הצמח ולא לשורש. גם העלים של כלך החלתית נאכלים כתבלין חריף. הערוך זיהה את ה"אלום" עם עלי המלוח.

החלתית שימשה כתבלין וכתרופה אך בכמות גדולה היא רעל מסוכן. על ההשפעה הרעילה של החלתית אנו לומדים בתוספתא (חולין (צוקרמאנדל), פ"ג הלי"ט): "אחוזת הדם, המעושנת והמצוננת, הלעיטה חלתית תיאה הרדפני סם המות וכו'". החלתית נמנית כאן יחד עם ההרדוף הרעיל וסם המוות. הכלך מסוכן לצאן משום שהגבעולים הירוקים והפרחים מכילים חומר אנטי-קואוגלנטי (מונע קרישה) הגורם לשטפי דם תת-עוריים. כבשה האוכלת מגבעול הכלך ולאחר מכן מניקה את טלאיה עלולה לגרום למותם למרות שהיא שורדת. ניתן לרפא את הטלאים שנפגעו על¬ידי מתן מיידי של כמויות גדולות של ויטמין K ממוצא טבעי לדוגמה מהצמחים שעונית רפואית, ערער ווורבנה(2).

על פי הגמרא ההשפעה של צמח החלתית החריף היתה באיכול (ולא עיכול) של המעיים: "אמר שמואל: הלעיטה חלתית - טרפה, מאי טעמא? דמינקבה להו למעיינה" (חולין, נח ע"ב). רש"י: "קורט של חלתית - חד הוא ונוקב את בני המעים חלתית לזר"א". בגמרא בחולין (נט ע"א) אנו לומדים על סכנת החילתית לאדם: "אמר רב יהודה: האי מאן דאכל תלתא תקלי חלתית אליבא ריקנא מישתלח משכיה. אמר ר' אבהו: בדידי הוה עובדא, ואכלי חד תקלא חלתיתא, ואי לא דיתבי במיא מישתלח משכאי, וקיימתי בעצמי החכמה תחיה בעליה"(3). מפרש רש"י: "אליבא ריקנא - קודם אכילה. משתלח משכיה - נפשט עורו שהחלתית מחממתו מאד ואוחזתו קדחת שקורין שקלפיו"ן. דיתבי במיא - לקרר עצמי". במשנה במסכת שביעית (פ"ב מ"ד) אנו מוצאים שניתן היה לנצל את ריחה החריף של החלתית להגנה על נטיעות: "מזהמין את הנטיעות וכורכין אותן וקוטמין אותן ועושין להם בתים ומשקין אותן עד ראש השנה וכו'". מפרש הרמב"ם: "זוהמה, שם הסרחון, וממנו אמר מזהמין, ר"ל ששמין בהם ריח זוהמה, לפי שדרך לסוך את הנטיעות בדבר שריחו מזוהם כגון החלתית וה"סכבינג"(4) כדי שיריחם הרחש האוכל את הנטיעה ויתרחק ממנה וכו'.

למעשה החילתית נחשבת כצמח רפואה (ראו במאמר "אין שורין את החילתית בפושרין" (שבת, קמ ע"א)) אך ניתן לשער שאופי השפעתה תלוי בכמות הנאכלת. לדוגמה: במחקר שבדק את השפעת החילתית על פיברבלסטים אנושיים מזדקנים התברר שבריכוזים נמוכים יש לה השפעה מרעננת (anti-aging) ואילו בריכוזים גבוהים יותר, יש לה השפעה הפוכה והיא גורמת לאפופטוזיס תאי ומוות.(5)

את שרף החלתית הפיקו מהשורש והגבעול שם ריכוזם גבוה ביותר. הגבעול היבש לעומת זאת אינו מסוכן, משום שאינו מכיל את חומר זה. גם רעילות העלים נמוכה דבר המסביר מדוע לדברי הגמרא אכילתם אינה גורמת נזק לבהמה.

בתוס' (כאן) ניתן למצוא מחלוקת לגבי רמת חריפות החלתית: "אגב חורפיה דחילתיתא הוי ליה כנותן טעם לשבח - וא"ת דסגי ליה בקליפה כדאמר (חולין דף ח:) גבי שחטה בסכין טריפה? וי"ל דחורפיה דחילתיתא בלע טפי ולא סגי בקליפה. ויש מפרשים כמו כן דבצל וקפלוט שנחתך בסכין של גוים דלא סגי ליה בקליפה דאגב חורפיה בלע טפי. ושמעתי בשם הר"ם דחלתיתא דוקא דחריף טפי ולא בצל וקפלוט". מתוך התיאורים בספרות משתמע שהצדק עם הר"מ משום שהחלתית נחשבת לחריפה יותר מהבצל והכרשינה (קפלוט).

נקודה חשובה שיש לזכור בעת לימוד הסוגיות הקשורות לחלתית היא שהשם חלתית שימש לא רק כדי לציין את שם הצמח אלא גם את מוצריו ומכאן נובעות סתירות, לכאורה, הקשורות לטיבם השונה של חלקי הצמח. בסוגיות בעבודה זרה (לה ע"ב, ל"ט ע"א) ניתן למצוא הבדל הלכתי בין השרף המופק מהחלתית הנקרא "קורט של חלתית" ובין העלים שנחתכו בסכין של גוי. "קורט של חלתית" אסור וכך מפרש רש"י: "חלתית - מין פירי הוא שקורין לזר"א בלע"ז ומחתכין את קרטיו בסכין ואסור משום שמנוניתא דסכינא". לא ניתן לפורר את גושי שרף החלתית בקלות ולכן יש לחתכם בעזרת סכין ("ומחתכין את קרטיו") ובגלל חריפותם הם בולעים את שמנונית האיסור מסכין הגוי. לעומת זאת עלה של חלתית מותר באכילה. ייתכן ואין הוא חריף על מנת לאסור, או שכלל אין צורך לחתכו. בתוספתא (עבודה זרה, פ"ד הלי"ג) מצאנו: "אין לוקחין גבינה ובית הינייקי אלא מן המומחה ושלוקה ניקחת מכל מקום אין לוקחין קורט של חילתית אלא מן המומחה והעלה ניקח מכל מקום וכו'". על ההבדל בחריפות בין השרף ובין העלים נוכל ללמוד גם מסוגייתנו (חולין, נח ע"ב): "חלתית אחלתית לא קשיא: כאן בעלין, כאן בקרטין וכו'". לומדים אנו, אם כן, שהסכנה היא ב"קרטין" כלומר בגושי השרף החריף ואילו העלים אינם מזיקים משום שאין הם חריפים באותה מידה.
 

כלך החילתית      צילם: Photo copyright Henriette Kress		כלך מצוי – מין קרוב לכלך החלתית

   

כלך החילתית         צילם: Photo copyright Henriette Kress		כלך החילתית         צילם:  Photo copyright Henriette Kress

  

,אבקת חלתית       צילם: Iustinus		כלך נגבי צילמה: שרה גולד – צמח השדה

 

---

(1) "הצומח והחי במשנת הרמב"ם – לקסיקון לזיהוי הצמחים ובעלי החיים שבפירוש המשנה לרמב"ם", בהוצאת מכון התורה והארץ, תשע"ה. ערך חלתית.

 

מקורות עיקריים: 

י. פליקס, הצומח החי וכלי החקלאות במשנה (עמ' 65). 

לעיון נוסף:

כלך נגבי באתר צמח השדה 

  
 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected] 
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

 

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.   

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)