הגמל והחזיר, ישמעאל ועשו
חולין נט ע"א
"תני דבי ר' ישמעאל: ואת הגמל כי מעלה גרה הוא. שליט בעולמו יודע שאין לך דבר מעלה גרה וטמא אלא גמל, לפיכך פרט בו הכתוב – הוא.
...
תנא דבי ר' ישמעאל: ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא. שליט בעולמו יודע שאין לך דבר שמפריס פרסה וטמא אלא חזיר, לפיכך פרט בו הכתוב – הוא".
קיימות איפוא רק שתי חיות בעלות סימן טומאה אחד בלבד. הגמל – המעלה גרה, והחזיר – המפריס פרסה.
פנימיות הענין, אמרו ז"ל שישמעאל ועשו נמשלו לגמל וחזיר.
ישמעאל:
נרמז במסכת ברכות דף נו ע"ב, אחר סוגיית "הרואה ישמעאל בחלום" נסמכה מיד סוגיית "הרואה גמל בחלום".
ומפורש במדרש עשרת מלכים [אייזנשטיין]: "רכב גמל זו מלכות ישמעאל".
ומבואר במדרש פתרון תורה פרשת שמיני: "ויש אומרים גמל הוא ישמעאל, שהוא מעלה גרה ופרסה אינו מפריס, כך ישמעאלים תשביח ותהליל לאל, בפה יאמרו ובמעשה לא יעשו".
כגמל, עיקר מלכות ישמעאל במדבר.
כגמל – הרָם שבבהמות, מתנשא ישמעאל למלוך ולכבוש, פֶּרֶא אָדָם יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ וְעַל פְּנֵי כָל אֶחָיו יִשְׁכֹּן (בראשית טז, יב).
גמל מלשון גומל חסדים. מתפאר ישמעאל בהכנסת אורחים, בה התחנך באהל אברהם. אלא שמיד שיוצא האורח מעם פניו, כבר אינו מהסס לדוקרו בגבו.
ובפרקי דרבי אליעזר (היגר - חורב פרק כט) אמרו שכשיצא אברהם לראות את ישמעאל בנו, נאמר לו: "הוא ואמו הלכו לרעות את הגמלים". ומבואר כעין דברי הסִפְרִי (במדבר פיסקא סט, וכן בבראשית רבה פרשה פד, יג) "וילכו אחיו לרעות את צאן אביהם בשכם (בראשית לז, יב) נקוד עליו שלא הלכו אלא לרעות את עצמם".
לכך, אף שדתו של ישמעאל מבדילתו מהחזיר, בשר הגמל תלוי בשווקיו לראוה.
עשו:
במדרש שמואל (פרשה טז, א) ומדרש תהלים (מזמור קכ, ו) אמרו: "יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָּעַר (תהלים פ, יד) זה עשו הרשע".
ומבואר במדרש תהלים (מזמור פ, ו) "משה אמר ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא (ויקרא יא, ז), מה החזיר הזה פורש טלפיו ואומר אני טהור, כך עשו הרשע מסייע ליה בימה בפרהסיא מה שהוא חומס וגונב וגוזל, ונראין כאלו הן דינין של אמת".
פיו דובר שוא לומר: "הסוטר לך, הושט לו את הלחי השניה". אך בקופת מעשיו: מסעות הצלב וזוועות הדורות.
לכך, אף שדתו של עשו מבדילתו מהשקצים, בשר חזיר נחשב לעיקר מעדניו.
והביא הגר"א (ספר קול אליהו במדבר כט, יב מספר קול דודי) מספר הזוהר שעיקר השבעים אומות הם ישמעאל ועשו, ושאר האומות יונקים מהם.
הם השליטים בעולמו, של שליט בעולמו היודע ומכירם.
ישמעאל קליפת הימין, היונקת ממדת החסד דאברהם.
ועשו קליפת השמאל, היונקת ממדת הגבורה דיצחק.
כל אחד סימן טהרה אחד בלבד יש בידו. ורק ישראל אחוזים ביעקב קו אמצעי, הכולל את שני סימני הטהרה.
והם הם העומדים בראש צוררי ישראל.
והטעם לכך:
כשם שאמר רמי בר אבא: "אין חיה שולטת באדם עד שנדמה לו כבהמה, שנאמר (תהלים מט יג) אדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו" (מסכתות שבת דף קנא ע"ב, וסנהדרין דף לח ע"ב). וכשאינו נדמה כבהמה במעשיו מתקיים בו הכתוב: וּמוֹרַאֲכֶם וְחִתְּכֶם יִהְיֶה עַל כָּל חַיַּת הָאָרֶץ וְעַל כָּל עוֹף הַשָּׁמָיִם (בראשית ט, ב).
כך אין אומות העולם פוגעים בישראל עד שנדמים בעיניהם משום חטאיהם כפחותים שבאומות. וכשעושים רצונו של מקום אין לך עם ולשון המעז לגעת בהם לרעה, ככתוב בדברים פרק כח ט-י: יְקִימְךָ ה’ לוֹ לְעַם קָדוֹשׁ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָךְ כִּי תִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת ה’ אֱלֹהֶיךָ וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו. וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה’ נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ.
וביאר שם באור החיים: "כי כל זמן שהאדם שומר עצמו מהעבירות אין צלם אלהים עובר מעל פניו, וכל הנבראים אדם ובהמה מזדעזעים ממנו, מה שאין כן המתעב מעשיו מעבירים ממנו הצלם, וכמאמר קין (בראשית ד יד) והיה כל מוצאי וגו'".
ובמדרש תנחומא פרשת שלח סימן טו; ובבמדבר רבה פרשה יז, ו: "והייתם קדושים, בזמן שאתם עושים את המצות אתם מקודשים ואימתכם מוטלת על העכו"ם פירשתם מן המצות ועשיתם העבירות מיד מחוללין אתם".
וכן באגדת בראשית פרק יב, א: "ואף האומות מתייראין ממנו בשעה שאנו עוסקין בתורה, שנאמר וראו כל עמי הארץ [כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך]".
ובאליהו זוטא פרשה טו, [ופרשה יח]: "בזמן שיש באדם תורה ומעשים טובים אשתו יראה ממנו, ובניו יראים ממנו, ובני ביתו יראים ממנו, שכניו יראים ממנו, קרוביו יראים ממנו, אפילו אומות העולם מתיראים ממנו, שנאמר וראו כל עמי הארץ וגו'".
לכן דוקא אותם שיש בהם ממידת מהקדושה, הם אלו היודעים להכיר כאשר חסרים ישראל מאותה מידה. והם הנעשים ועומדים בראש שלוחים של מעלה לקיים מקרא שכתוב: וְקִדַּשְׁתִּי אֶת שְׁמִי הַגָּדוֹל הַמְחֻלָּל בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בְּתוֹכָם וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי אֲנִי ה' נְאֻם ה' אלוקים בְּהִקָּדְשִׁי בָכֶם לְעֵינֵיהֶם (יחזקאל לו, כג).
והנה, בכל פרשת הבהמה והחיה הטהורה הטעם תלישא גדולה מופיע פעמים בלבד, והוא במילים גמל וחזיר. ושב ונשנה הדבר גם בחומש הקרבנות וגם במשנה תורה.
ומרומז בזה שהזהירות וְהַהִבַּדְּלוּת מאכילת הבהמה הטמאה – התלישה הגדולה מהם, צריכה להיות בעיקר בגמל ובחזיר, בהם יש מקום לטעות, שכן יש בהם סימן טהרה אחד בלבד, ועוד, שיש מהאומות האוכלים אותם בשופי.
כך גם הזהירות וְהַהִבַּדְּלוּת של ישראל מאומות העולם וממידותיהם הקלוקלות – התלישה הגדולה מהם, צריכה להיות בעיקר מהעומדים בראשם, ישמעאל ועשו, המתדמים להצטדק בדתיהם, אך נכשלים ביותר דוקא משום כך.
לְהַבְדִּיל בֵּין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהֹר וּבֵין הַחַיָּה הַנֶּאֱכֶלֶת וּבֵין הַחַיָּה אֲשֶׁר לֹא תֵאָכֵל (ויקרא יא, מז). בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל. בֵּין אוֹר לְחשֶׁךְ. בֵּין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים.
