הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטויים: "רבינא" "בתראי" "סוגיה עיקרית"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא; כללי פסיקה: אמוראים]

חולין סד ע"א

"... אלא אמר ר' זירא: סימנין לאו דאורייתא,
דאי לא תימא הכי, הא דאמר רב אסי שמנה ספיקות הן ליבדוק בביצים דידהו!
אלא שמע מינה: סימנין לאו דאורייתא. אלא למאי הלכתא קתני לה? הכי קאמר: ב' ראשיה כדין, או ב' ראשיה חדין, או חלמון מבחוץ וחלבון מבפנים - ודאי טמאה, רישיה חד - חד, רישיה חד - כד, וחלבון מבחוץ וחלמון מבפנים, ואמר לך של עוף פלוני, וטהור הוא - סמוך עליהם; בסתמא - לא תסמוך עליהם, דאיכא דעורבא דדמי לדיונה."

1.
רבי זירא מסיק ש"סימנים לאו דאורייתא" [ולכן יש דרכים אחרות לדעת אם הביצה טרפה – על ידי מסורת].

2.
שואלים הפרשנים [מובא ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמודים סה-סו]: הרי במסכת עבודה זרה[דף מ עמוד א אומר "רב" שמותר לקנות ביצי דגים רק ממומחה, ושואלת הגמרא, שיבדוק בסימנים, ותירץ "רבא" שמדובר כשנימוחו [דומה קצת לתרוץ שהיה בסוגייתנו], שם לא תירצו שסימנים לאו דאורייתא. כך מקשה התוס', שם. ב"עבודה זרה".

3.
נאמרו על כך כמה תרוצים. לענייננו נעיין בכמה מהם:

4.
רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק ג הלכה כ:

ביצי דגים סימניהם ס כסימני ביצי העוף, אם היו שני ראשיה כדין או חדין טמאה, אחד כד ואחד חד שואל לישראלי המוכר, אם אמר לו אני מלחתים והוצאתים מדג טהור אוכל על פיו, ואמר אמר לו טהורין הם אינו נאמן אלא אם כן היה אדם שהוחזק בכשרות.

מהרמב"ם משמע שפוסק שלא ניתן לסמוך על הסימנים ויש לסמוך על המומחה בלבד. וזה כדעת הרי"ף וכסוגייתנו, כרבי זירא, שסימנים לאו דאורייתא.

5.
ואילו הריטב"א, שם, בעבודה זרה, פוסק כרבא, שם, שסימנים דאורייתא.
הריטב"א גורס שם "רבינא" במקום "רבא", וממילא יש לפסוק כרבינא מפני שהוא נחשב "בתראי" לעומת רבי זירא, ולכן הלכה כמותו, שסימנים דאורייתא. ונראה לי, שגם לפי גירסת "רבא" יש לפסוק כרבא נגד רבי זירא על פי הכלל:

5.1
אנציקלופדיה תלמודית כרך ט, [הלכה] טור שטז :

רבא ור' זירא, הלכה כרבא, שהוא בתרא

כלומר, אע"פ שרבי זירא ורבא היו "חברים" ובני אותו דור, בכל זאת "רבא" נחשב בתראי – והלכה כמותו. ואולי הריטב"א לא סובר כלל זה, ולכן דווקא בגלל שהגירסה היא "רבינא" – פסק כמותו, שהוא בודאי נחשב "בתראי" לעומת רבי זירא. [הערה: רבינא נחשב "בתראי" לא רק בגלל שחי בתקופה מאוחרת לשאר אמוראים, אלא בגלל תוקף סמכותו כמשתתף בעריכת הגמרא!]

6.
ואילו הרי"ף והרמב"ם פוסקים כרבי זירא ולא פוסקים כרבא/כרבינא. מדוע? עונה הרמב"ן: דעת רבי זירא מסתברת יותר, כמו שהגמרא הוכיחה את דבריו מרב אסי.

7.
מכאן אולי ניתן ללמוד כלל כללי: כל כללי הפסיקה בגמרא נכונים רק כאשר הדעה שאין הלכה כמותה אינה "מסתברת יותר".

8.
הסבר נוסף לפסוק כרבי זירא בסוגייתנו ולא כרבא/רבינא במסכת עבודה זרה, מפני שעיקר הדיון בנושא הוא דווקא בסוגייתנו ואילו במסכת עבודה זרה הדיון הוא "צדדי".

9.
הערה: למרות שיש הסברים נוספים להסביר את שתי הסוגיות [ראה "ילקוט ביאורים", שם] הרי שהכללים שנאמרו לעיל "נכונים" בפני עצמם.

10.
הערה: לגבי הדברים שאמרנו על "רבינא" ורבא" הרי שבסוף העמוד בסוגייתנו מופיעים גם "רבינא" וגם "רבא". ראה שם מה שכתבנו.