הרב דוד כוכב
חידושים וביאורים

מבשרות הגאולה

חולין סב ע"א - סג ע"א

 
"גמירי, דאי יתיב אארעא ושריק - אתא משיחא, שנאמר (זכריה י, ח) אֶשְׁרְקָה לָהֶם וַאֲקַבְּצֵם".

ציפורים רבות תפקידן לבשר ולסמל את בא הגאולה:

עת הגאולה מכונה עת הזמיר, וסימן בואו – קול התור.
עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ
וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ (שיר השירים ב, יב).

גם הקוקיה, לפי אחד הזיהויים היא הקוק שבדף סג ע"א, ואמרי אינשי שהיא המודיעה שהגיעה השעה. אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי בָא מוֹעֵד (תהלים קב, יד).

ישראל השבים לארצם נמשלו ליונים השבות לקיניהם:
מִי אֵלֶּה כָּעָב תְּעוּפֶינָה וְכַיּוֹנִים אֶל אֲרֻבֹּתֵיהֶם (ישעיהו ס, ח).

עוד מזכירה הגמרא בדף סג ע"א את הדוכיפת – "שהביא שמיר לבית המקדש".

ובדף סב ע"א את הסנונית, ואמרי אינשי שהיא המבשרת את בא האביב. "ולמה בחודש האביב, שמובטחין הן שבחודש האביב נגאלין" (פסיקתא זוטרתא – לקח טוב, שיר השירים פרק ו סימן יא).

השחר הוא הגאולה, "ראו איילת השחר שבקע אורה... כך היא גאולתן של ישראל" (ירושלמי מסכתות ברכות פרק א הלכה א, ויומא פרק ג הלכה ב).
המבשר את בא השחר, הוא השכוי, במסכת ברכות דף ס ע"ב:
"כי שמע קול תרנגולא, לימא: ברוך אשר נתן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה".
ויחד עמו, שאר ציפורים – וְיָקוּם לְקוֹל הַצִּפּוֹר (קהלת יב, ד).

עוד במסכת חולין דף סג ע"א:
"אמר רב יהודה: קאת - זו הקוק, רחם - זו שרקרק.
א"ר יוחנן: למה נקרא שמו רחם? כיון שבא רחם - באו רחמים לעולם.
אמר רב ביבי בר אביי: והוא דיתיב אמידי ועביד שרקרק, וגמירי, דאי יתיב אארעא ושריק - אתא משיחא, שנאמר (זכריה י, ח) אֶשְׁרְקָה לָהֶם וַאֲקַבְּצֵם".
"יתיב אארעא ושריק" – יושבת בארץ הקודש, ושורקת וקוראת לעם שבגלות שיעלו ויבואו גם הם, כלשון במסכת סנהדרין דף סז ע"ב: "צפרדע אחת היתה, שרקה להם והם באו".

חברתה של הרחם בדברי רבי יהודה היא הקוק, המוזכרת בדף שנלמד בשנת תשע"א ביום הראשון לשבוע בו חל ג' באלול, יום פטירת הרב קוק (ויש גורסים קיק, וכך הוא בירושלמי).
גם השבת שלפני ג' באלול היא תמיד פרשת ראה, הראה מוזכרת באותו דף סג בע"ב:
"אמר רבי אבהו: ראה - זו איה, ולמה נקרא שמה ראה - שרואה ביותר, וכן הוא אומר (איוב כח, ז) נָתִיב לֹא יְדָעוֹ עָיִט וְלֹא שְׁזָפַתּוּ עֵין אַיָּה.
תנא: עומדת בבבל ורואה נבלה בארץ ישראל".
– ראה היא איה, יחד – הראי"ה. בעל האורות. 'שרואה ביותר'. מחבר ספר עֵין אַיָּה.
וכדרכו של הראי"ה, ללמד זכות על הישוב בארץ ישראל, כך ענין עוף זה, לומר:
כל הרואה נבלה בארץ ישראל – שנראה לו דבר בארץ הקודש כאילו נבלה הוא –
עומד בגלות,
עומד בבלבול.

ולמה ציפורים דוקא?
גאולה צריכה שירה – שִׁירָה חֲדָשָׁה שִׁבְּחוּ גְאוּלִים.
ומי כציפורים טובות נגן בשירה,
לְקוֹל הַצִּפּוֹר וְיִשַּׁחוּ כָּל בְּנוֹת הַשִּׁיר.