הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "דברי סופרים";
תנאים: רבי עקיבא ורבי ישמעאל

[ביאור מונחי הקישור בגמרא; תנאים]

חולין עב ע"א

"מאי ר' ישמעאל ומאי ר"ע? דתניא: +במדבר י"ט+ וכל אשר יגע על פני השדה - להוציא עובר במעי אשה, דברי ר' ישמעאל; ר"ע אומר: לרבות גולל ודופק, ור' ישמעאל - גולל ודופק הלכתא גמירי לה, ור"ע - עובר במעי אשה טמא מדאורייתא, מנא ליה? אמר ר' אושעיא, אמר קרא: +במדבר י"ט+ הנוגע במת בנפש... איזהו מת שבנפש של אדם - הוי אומר זה עובר שבמעי אשה. "

1.
רמב"ם הלכות טומאת מת פרק ב:

"... אבל המעמיד כלים או אבנים וכיוצא בהן בצדי המת וכסה עליו מלמעלה בכלים או באבנים וכיוצא בהן זה הכסוי המוטל מלמעלה נקרא גולל ואלו הצדדין המעמידין את הגולל שהוא נשען עליהן נקראין דופק, ושניהם הגולל או הדופק מטמאין במגע ובאהל כקבר וטומאתן מדברי סופרים ואינן מטמאין במשא, ...

השגת הראב"ד:

וטומאתן מד"ס =מדברי סופרים= וכו'. א"א לא מחוור ובמסכת חולין גרסינן כל אשר יגע על פני השדה להביא גולל ודופק דברי ר"ע ורבי ישמעאל דריש ליה לעובר במעי אשה וגולל ודופק הלכתא גמירי לה ולר"ע מגע גולל ודופק מאשר יגע ואהל מעל פני השדה דמשמע מאויר אבל משא אין בהם.

הרמב"ם פוסק שטומאת "גולל" ו"דופק" היא מדברי סופרים ומסוגייתנו משמע שרבי עקיבא לומד מפסוק ורבי ישמעאל לומד מהלכה למשה מסיני – ועל פי שניהם נחשב דאורייתא. כך מקשה הראב"ד.

2.
מסביר הרדב"ז שהרמב"ם פוסק כרבי עקיבא, והטומאה באמת מן התורה אלא מכיון שלא נאמר בפירוש בתורה הרמב"ם מכנה אותה "מדברי סופרים". ראה "מתיבתא", הערה יא.

3.
ואילו ה"ערוך לנר" מסביר שהרמב"ם פוסק כרבי ישמעאל בסוגייתנו, ולהלכה למשה מסיני קורא הרמב"ם "דברי סופרים".

4.
יוצא אפוא, שיש לנו כאן מחלוקת מה פירוש "דברי סופרים" בלשון הרמב"ם, דין שנלמד מדרשת פסוק, או דין שנלמד מהלכה למשה מסיני.

5.
ויש לשאול: לפי הסבר ה"ערוך לנר" מדוע הרמב"ם פסק כרבי ישמעאל, הרי הכלל הוא שהלכה כרבי עקיבא נגד רבי ישמעאל? אלא שיש "סתם משנה" כרבי ישמעאל [אהלת פרק ב משנה ד], ולכן הלכה כמותו. ראה "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קנד-קנה.

6.
מתוך הדיון לעיל ניתן להסיק מסקנה נוספת: הכלל ההלכתי ש"הלכה כרבי עקיבא" נגד "חברו" תופסת לא רק כשהמחלוקת היא בסברות עצמיות, אלא גם באופני דרשת פסוק ובקביעה אם דין מסויים הוא "הלכתא".

7.
הערה חשובה: הדיון כאן היה לגבי הביטוי "דברי סופרים" בלשון הרמב"ם. אבל בלשון התלמוד ברור שלשון "דברי סופרים" הכוונה לדין דרבנן. והדבר מובא ממש בסוגייתנו:

דאמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל: טומאה זו אינה מדברי תורה, אלא מדברי סופרים. מאי אינה מדברי תורה אלא מדברי סופרים? דלא תימא אליבא דר' עקיבא דאמר: עובר במעי אשה - טמא, אלא אפי' לר' ישמעאל דאמר: עובר במעי אשה - טהור, גזרו בה טומאה מדרבנן. מאי טעמא? אמר רב הושעיא: גזירה שמא יוציא ולד ראשו חוץ לפרוזדור.