הפילולוג התלמודי הראשון / יעקב צ. מאיר
חולין עה ע"ב
פורסם במדור "שולי הדף" במוסף 'שבת', מקור ראשון
ר' זירא הוא האמורא הדייקן ביותר. הוא התחנך בישיבות בבל, אך לא סמך על זכרונם של מסרני השמועות ששיננו את ההלכות שנתחדשו בארץ ישראל והביאום לבבל. בעצמו היה צריך לכתת את רגליו לאורך הסהר הפורה עד לארץ ישראל ואף התענה מאה תעניות כדי שתישכח ממנו תורת בבל המשובשת (ב"מ פ"ה.). כאשר הגיע לארץ ביקש לרכוש את השמועות מחדש, ממקורן הארצישראלי. חכמי ארץ ישראל, עם כל ההערכה הרבה שרחשו לו, גם שמו אותו לא פעם ולא פעמיים ללעג על הרצינות התהומית בה דבק במטרתו.
בסוגייתנו מסופר, 'כי סליק רבי זירא אשכחיה לרבי אסי דיתיב וקאמר ליה להא שמעתא'. משהגיע ר' זירא לארץ ישראל מצא את רבי אסי, שעלה לארץ ישראל לפניו ולמד לפני ר' יוחנן וריש לקיש עצמם בבית המדרש המפורסם שבטבריה. מיד קפץ ר' זירא על אוצר בלום זה של שמועות ארצישראליות וחזר באוזניו על סוגייתנו האחרונה – על קושייתו של רבה על רב חסדא ועל תירוצו הנאה של רב חסדא על הקושיה. 'א"ל יישר, וכן אמר ר' יוחנן'. רבי אסי מאשר את תירוצו של רב חסדא ואף מציב לו סייעתא ארצישראלית – תירוץ זהה מפיו של ר' יוחנן. ר' זירא מדושן עונג. אכן, תורת ארץ ישראל עשירה יותר בארץ ישראל!
ממשיך ר' זירא לחקור את ר' אסי, 'מכלל דפליג עליה ריש לקיש?' האם יש להבין מדבריך שריש לקיש חלק על רבו? ר' זירא הוא ראשון הפילולוגים התלמודיים. הוא איננו מוכן להניח אבן על אבן עד שיצליח לשחזר את השמועה בדיוק כפי שנאמרה בבית המדרש.
אך כאן מתפצלת הסוגיה, שני 'איכא דאמרי' לפנינו המציגים שתי אפשרויות לתשובה שנתן ר' אסי לר' זירא. 'משהא הוה שהי ליה ושתיק ליה', ריש לקיש לא היה סותר את ר' יוחנן רבו מיד. הוא היה שוהה זמן מה ורק אחר כך משיב. במקרה זה שתק ריש לקיש, אך ר' אסי אינו יודע אם הוא הסכים עם רבו אם לאו. או – 'ואיכא דאמרי משתא הוה שתי ושתיק ליה'. רש"י מסביר '[ריש לקיש] שותה מים היה כשאמר ר' יוחנן, ובתוך כך יצא רבי אסי'.
אינני בטוח איזו מן התשובות סרקסטית יותר. האם זו המערערת על שלמותה של העדות שמחזיק ר' אסי, או שמא זו המערערת על יכולתו של ריש לקיש עצמו לספוג את כל דברי מורו ולהגיב בזמן אמת. כך או כך 'מנפנף' ר' אסי את ר' זירא מעליו. לאמור – הנסיון לשחזר את השמועות במלואן איננו אפשרי. אם רוצה אתה שמועות ממקורן לך לטבריה, שב בבית המדרש וחדל להטריד אותי בשאלותיך. ור' זירא, רציני להכעיס, עושה בדיוק כך (קדושין נב.).
