מעט מאורו של הדף היומי
הרב יהודה זולדן

יזיר עצמו מהיין

הקשר בפרשיות התורה בין פרשת נזיר לפרשת סוטה הוא: "שכל הרואה סוטה בקלקולה"- לאחר ששתתה בבית המקדש (שיטה מקובצת לנזיר ב ע"א), "יזיר עצמו מן היין" (נזיר ב ע"א). שתיית יין מופרזת גרם לסוטה להיכשל, שכך היו אומרים לה: "בתי, הרבה יין עושה, הרבה שחוק עושה, הרבה ילדות עושה, הרבה שכנים הרעים עושין, עשי לשמו הגדול שנכתב בקדושה שלא ימחה על המים" (סוטה ז ע"א).
מדוע על הרואה סוטה בקלקולה להרחיק עצמו מהיין? במה הרואה קשור לחטאה של אותה סוטה? מסביר זאת הרב משה צבי נריה (נר למאור, עמ' 320-318): באופן רגיל אדם הרואה סוטה בקלקולה בבית המקדש יכול לחשוב שאין מעשיה נוגעים אליו. אך התורה מדריכה שאם יש פריצות בעולם זה נוגע לכל אחד ואחד. ידיעה על מציאות של סטיה, מחייבת כל אדם להסיק מסקנות אישיות ולקחת אחריות. פגיעה בקדושת המשפחה הישראלית, היא רעל בגוף האומה, ואסור להתרגל לכך ולעבור לסדר היום. עליו להתנזר כדי שלא יתרגל למציאות הזו. "זקוק הוא הרואה לשיבה, לאיזון רוחני. יש צורך בהטיה חזקה לצד הטוב כדי להגיע לשווי משקל בעקבות הפגיעה הקשה בנפש. יקדש את עצמו וישפיע שפע של קדושה על אחרים. לעיתים נגד קיצוניות אחת מוכרחים להעמיד קיצוניות שניה. מול מסכת סוטה, מול מחלות ומצבי סטייה עלינו להעמיד את מסכת נזיר, מסכת הפרישות ההתנזרות וההתקדשות".
נזיר מורחק מיין ומהיוצא ממנו, ובעצם מכל אדם נדרש שלא להגזים בשתיית יין. אך בפורים מצווה לשתות יין יותר מהרגיל. "בפורים, נשפע על כל ישראל שפע רצון של קבלת התורה, ובו ביום מאיר על כל איש ישראל המחזיק בתורת ה', אור רצון אמיתי לבחור בתורה ובדרכיה. ועל כן מראים שאפילו בשכרותו אינו סר מדרך ה', מפני שבפנימיות רצונו הוא פונה לטוב. (הראי"ה קוק, עולת ראיה, א, עמ' תמא).
נזיר יוכל לשתות בפורים שכר שאיננו מגפן: "השכר של תמרים או של גרוגרות וכיוצא בהן, מותר לנזיר" (רמב"ם הלכות נזירות פרק ה, א).