הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטויים: "ואמרי לה"; "במתניתא תנא"
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
חולין עד ע"א
"ולהאי תנא דפריך, טרפה דשחיטתה מטהרתה, מנא ליה? נפקא ליה מדרב יהודה אמר רב, דאמר רב יהודה אמר רב, ואמרי לה במתניתא תנא: אמר קרא +ויקרא י"א+ וכי ימות מן הבהמה - מקצת בהמה מטמאה, ומקצת בהמה אינה מטמאה, ואיזו זו - זו טרפה ששחטה. "
1.
מסביר ה"הליכות עולם":
יב. כל "ואמרי לה" לישנא אחרינא הוא [וכן אמר פלוני ואיתימא פלוני], כמו אביי ואי תימא רב פפא, ודכוותה טובא, רוצה לומר אמר פלוני ואיכא מאן דאמר דלאו פלוני אמרה אלא פלוני
לביטוי "ואמרי לה" יש משמעות דומה כמו לביטוי "ואיכא דאמרי", זאת אומרת "גירסא אחרת" של הדברים. לפעמים הכוונה ל"גירסא" - שמות אנשים אחרים, ולפעמים "גירסא" במשמעות של תוכן אחר.
2.
ה"הליכות עולם" כאן, אומר שמדובר דווקא על שמות אישים שונים, ובסוגייתנו מתאים רק באופן חלקי. אין בסוגייתנו "אישים" שונים אלא: "רב יהודה אמר רב", ו"במתניתא תנא" – באופן כללי.
3.
בספר "לקט כללי הגמרא":
יש מי שאומר במתניתא תנא היינו אותה ברייתא איננה שנויה מפי רבי חייא ור' אושעיא או מבר קפרא או מלוי שהיו תלמידי רבינו הקדוש, אלא ברייתות ששנויות מפי חכמים אחרים, כגון ברייתות בבליות כמו שמובא פעמים תני רב יוסף,
או כמו שהגמרא אומרת שחכם פלוני כשבא מארץ ישראל הביא בידו ברייתא לחכמי בבל,
וברייתא זו אינה עיקר ואולי משובשת ולא נשנית משמו של רבי חייא ור' אושעיא,
ולכן אותם דינים שמובאים שם אין לסמוך עליהם.
ויש מי שאומר שאין זה מוכרח שכן סתם ברייתא בלא שם מחברה היה ר' חייא
ומתי שייך להסתפק ולומר שברייתא זו משובשת כגון אם מובאת בלשון תני לוי תני רב יוסף, אזי אין לסמוך עליה ואינה עיקר לפסק הלכה.
כלומר, הוא מדגיש שב"מתניתא תנא" מדובר בברייתות "פחות חשובות"...
4.
בסוגייתנו מופיע הביטוי "ואמרי לה" בצירוף הביטוי "במתניתא תנא"
5.
בספר "אוצר הברייתות" [מיכאל בן דוד היגר] עוסק בפרק שלם על הברייתות בש"ס שמנוסחות "במתניתא תנא" [כרך ט, מעמוד81]. דבר ראשון הוא אומר שעל ברייתות אלה אמוראים רשאים לחלוק.
ושם, בעמוד 8 מביא בשם מהר"ץ חיות שבכל מקום אשר מביא הש"ס על מאמר אמוראים ומחלוקתם "במתניתא תנא", כולם המה ברייתות בבליות ושם מביא, שמדובר על דברים של אמוראים אחרונים. כמו כן הוא מביא, שיש הטוענים, שמאמרים אלה הובאו מארץ ישראל לבבל על ידי אמוראי ארץ ישראל, ונסתפקו בהם בני בבל אם המה מימרות דאמורא או ברייתות.
6.
דוגמא
מגיד משנה הלכות יבום וחליצה פרק ד:
ובהלכות תפילין ומזוזה וס"ת פ"ז מצאתי ומותר לכתוב שלש תיבות בלא שרטוט יתר על כן אסור ומחלוקת הוא בגמרא פ"ק דגיטין דף ז':) א"ר יצחק שתים כותבין ג' אין כותבין במתניתא תנא שלש כותבין ארבע אין כותבין ובהלכות גדולות פסקו כרבי יצחק ובהלכות תפילין נתבאר:
יש מחלוקת בין האמורא רבי יצחק ל"מתניתא תנא", ונפסק כרבי יצחק.
7.
שו"ת הר צבי אבן העזר סימן כב
"... וקצת יש לדייק כן מהגמ', דאי נימא דלא פליגי הו"ל למימר וכן תנא במתניתא, והלשון במתניתא תנא משמע דהוא מחלוקת. ואף דלא פריך בגמ' מהמתניתא לשמואל, י"ל דהירושלמי שם [מ"ו ע"ב] מייתי מתניתא אחריתא דיליף מלא יבא ממזר דגם ביד... "
הוא מוסיף דבר מעניין. הלשון "וכן תנא במתניתא" הוא סיוע [וקשה מאד: אין ביטוי כזה בכל הש"ס], ואילו "במתניתא תנא..." בא לחלוק. אולם בסוגייתנו לא שייך לומר שיש כאן מחלוקת אלא רק "ואמרי לה", כלומר דברים זהים שנאמר ב"מתניתא", ולא על ידי רב יהודה בשם רב.
ואולי אפשר להוסיף שדברי הלכה שאמר "רב" יתכן שאינם ממנו אלא מדברי ברייתא.
