הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "ופליגא ד..."

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

חולין עו ע"ב

"אמר רב יהודה אמר רב: צומת הגידין שאמרו - ברובו. מאי רובו? רוב אחד מהן. כי אמריתה קמיה דשמואל, אמר לי: מכדי תלתא הוו, כי מיפסיק חד מינייהו לגמרי, הא איכא תרי? טעמא - דאיכא תרי, הא ליכא תרי - לא, ופליגא דרבנאי, דאמר רבנאי אמר שמואל: צומת הגידים, אפי' לא נשתייר בה אלא כחוט הסרבל - כשרה.
ואיכא דאמרי: מאי רובו - רוב כל אחד ואחד, כי אמריתה קמיה דשמואל, אמר לי: מכדי תלתא הוו - האיכא תלתא דכל חד וחד.
מסייע ליה לרבנאי, דאמר רבנאי אמר שמואל: צומת הגידין שאמרו, אפי' לא נשתייר בה אלא כחוט הסרבל - כשרה. "

1.
הרמב"ם פוסק כלשון השניה של רב שמובאת ב"איכא דאמרי", כלומר: "מאי רובו – רוב כל אחד ואחד".

2.
אומר הרב קאפח ["כתבים", עמוד 584]: בגלל הביטוי "ופליגא דרבנאי" הרמב"ם צריך לפסוק כדעה זו [שעליה דעת האמורא חולקת – דהיינו כרבנאי בשם שמואל]. וכך פוסק הרי"ף כלישנא בתרא וכשמואל.

3.
ומשמע שהרמב"ם לא פוסק כאן לפי הכלל שלו [לפי שיטת הר קאפח] שיש לפסוק כ: "ופליגא ד..."

4.
והוא מסביר שללישנא קמא באמת רב ושמואל לא חולקים, וה"ופליגא דרבנאי" שלא צריכים שנים אלא מספיק באחד, ושיהיה הגדול.

5.
ונראה להסביר: הרמב"ם פוסק [באופן עקרוני] כ"איכא דאמרי" = "לישנא בתרא", וכרב נגד שמואל, וכלל זה גובר על הכלל שהרמב"ם היה צריך לפסוק ב"לישנא קמא" כ"רבנאי אמר שמואל" [כשיטת הרב קאפח].

6.
אולם קשה מאד: הרי "עורך הגמרא" כשכתב את הביטוי "ופליגא ד..." ידע שיש "איכא דאמרי" וההלכה תהיה כרב!

7.
לפי זה, כנראה, יש לומר שאת הביטו "ופליגא ד..." כתבו חכמי הישיבה בזמן הדיון [ולא בזמן עריכת הגמרא], וכשאין סיבה אחרת הרמב"ם מתחשב בזה ופוסק לפיו.

8.
ולגבי השאלה כמי הלכה בסוגיה ראה בהרחבה, "מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד רח.