הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטוי: "יחידאה"; סתם משנה
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
חולין עז ע"א
"א"ל רב פפא לרבה: ר"ש בן לקיש, ואיסורא דאורייתא, ואת אמרת מאי ליחוש להו? אישתיק.
ואמאי אישתיק? והאמר רבא: הלכתא כוותיה דר"ש בן לקיש בהני תלת!
שאני הכא דהדר ביה ר' יוחנן לגביה דר"ש בן לקיש, דא"ל: אל תקניטני, בלשון יחיד אני שונה אותה."
1.
הגמרא דנה האם גידים קטנים מצטרפים לבשר כדי לחפות את השבר בעצם.
2.
רבה מציין שני נימוקים מדוע לא צריכה להיות בעיה ובודאי שניתן לצרפם.
הערה: ברור שמדובר ברבא ולא ברבה - בגלל המשך הסוגיה שהוא דן עם רב פפא שהיה תלמידו של רבא.
2.1
["חדא"] בגלל דינו של רבי יוחנן לגבי פסח, שמשמע שניתן לצרפם.
2.2
ונימוק נוסף ["ועוד"]: שהתורה חסה על ממונם של ישראל ויש להקל בדבר כדי שהבהמה לא תהיה טריפה.
3.
רב פפא דוחה ואומר הרי ריש לקיש חולק על רבי יוחנן, ומכיון שמדובר באיסור תורה יש להחמיר כריש לקיש.
4.
רבה/רבא לא השיב על כך,
5.
ומגיבה הגמרא: הרי יכול היה לומר שיש לנו כלל כללי שהלכה כרבי יוחנן נגד ריש לקיש מלבד בשלוש הלכות שלא כוללות את ההלכה בסוגיינו, ולכן בסוגייתנו הלכה כרבייוחנן.
6.
עונה רבה/רבא שרבי יוחנן חזר בו.
7.
רבי יחנן השתשמ בביטוי המיוחד: "אל תקניטני, בלשון יחיד אני שונה אותה" - 5 מופעים בש"ס. כולם לגבי רבי יוחנן, ו4 מהם לגבי רבי יוחנן וריש לקיש.
8.
רש"י מסכת חולין דף עז עמוד א:
דאמר ליה - ר' יוחנן לריש לקיש בהעור והרוטב דקבעי מיניה עור הראש של עגל הרך מהו שיטמא ואמר ליה אינו מטמא הואיל וסופו להקשות ואמר ליה הרי שנינו ואלו שעורותיהן כבשרן עור הראש של עגל הרך ואמר ליה אל תקניטני בה שבלשון יחיד אני שונה אותה כלומר יחידאה היא ולא סבירא לן כוותיה.
רש"י מסביר שרבי יוחנן אמר לריש לקיש שהמשנה [חולין דף קכב] ממנה הוקשה לרבי יוחנן היא דעת יחיד – דעת רבי שמעון שמוזכרת בברייתא [חולין דף קכב עמוד ב] – ולכן אין הלכה כאותה משנה.
9.
תוספות מסכת חולין דף עז עמוד א:
בלשון יחיד כו' - היה שונה במשנה דברי ר"ש ולא כמו שפי' בקונטרס משום דאתיא כיחידאה דבפרק החולץ (יבמות דף מב:) פריך והא א"ר יוחנן הלכה כסתם משנה אע"ג דאתיא כר' יהודה וא"ת וממאי דמההיא דפסח הדר ביה ודלמא מההיא דלקמן הדר ביה וי"ל דמסתמא הדר ביה לגבי חבריה.
תוס' מקשה על רש"י: הרי יש לנו כלל "הלכה כסתם משנה" – ובודאי כשמדובר בהלכות שקשורות לרבי יוחנן – וכלל זה נכון גם אם אותה משנה מתאימה לדעת יחיד.
10.
לכן מסביר תוס', שכוונת רבי יוחנן בסוגייתנו לומר, שיש לגרוס ממש באותה משנה "דברי רבי שמעון", וממילא המשנה לא מוגדרת כ"סתם משנה".
11.
לפי תוס' מבוארת לשון הגמרא "בלשון יחיד אני שונה אותה" ולא כתוב: "כמאן, כרבי שמעון".
12.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל תלג:
הרי מבואר מכל אילין דוכתי דאייתינא דדעת הרמב"ם הוא דכל היכא דמוקמינן לסתמא דמתני' כיחיד לאפוקה מהלכתא הוא ולא שייך כלל תו למימר מחלוקת ואח"כ סתם היא הפך דבריו ז"ל והיותר תימה הוא דאיהו גופיה בפ"י דמנחות משנה ג' כתב כדברי הכ"מ יע"ש.
האמנם לא אוכל להתעלם ממאי דאיכא למידק בדברי הכ"מ דהלכות מכירה דמשמע מדבריו דדוקא היכא דאמרינן בש"ס דיחידאה היא הוא דאית ליה להרמב"ם דלא קי"ל כוותיה משא"כ כדקאמר מני ר"פ היא וזה סותר למ"ש איהו גופיה בכל הנך דוכתי דאייתינא דגם במני ר"פ היא משוי להו יחידאה לדעת הרמב"ם
הוא מבדיל בין מקרה שהגמרא קובעת "יחידאה היא" – שאז אין הלכה כמותו, ובין מקרה שהגמרא קובעת "הא מני? רב..." - אז יתכן שהלכה כמותו. לפי זה גם הסגנון "בלשון יחיד אני שונה אותה" גם לפי רש"י דומה ללשון "יחידאה היא".
12.1
וזה עונה גם על השאלה מדוע בסוגייתנו רבי יוחנן לא אמר במפורש "רבי שמעון היא".
