הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
תנאים: רבי יונתן ורבי יאשיה
באור המושג: "חכם מוקדם"
[תנאים]
חולין עח ע"ב
"הניחא לרבנן, דמייתר להו אותו, אלא לחנניה דלא מייתר ליה אותו, לחלק מנא ליה? לחלק לא צריך קרא, דסבר לה כר' יונתן, דתניא: +ויקרא כ'+ איש אשר יקלל את אביו ואת אמו, אין לי אלא - אביו ואמו, אביו שלא אמו, ואמו שלא אביו, מנין? ת"ל: +ויקרא כ'+ אביו ואמו קלל - אביו קלל, אמו קלל, דברי ר' יאשיה: ר' יונתן אומר: משמע שניהם כאחד, ומשמע אחד בפני עצמו, עד שיפרוט לך הכתוב יחדו.
מאי חנניה ומאי רבנן? דתניא: אותו ואת בנו נוהג בנקבות ואינו נוהג בזכרים,
חנניה אומר: נוהג בין בזכרים ובין בנקבות."
1.
הגמרא מציינת ברייתא שיש בה מחלוקת בין תנא קמא לחנניה. לפי תנא קמא איסור "אותו ואת בנו" נוהג רק בנקבות - ב"אמא", ולא בזכרים - ב"אבא". ואילו חנניה חולק ואומר, שהאיסור חל גם בזכרים - ב"אבא".
2.
התנא חנניה הוא "חנניה בן אחי רבי יהושע" – תנא בדור השלישי - והוא "סתם" חנניה בברייתא [ספר יוחסין; "אטלס עץ חיים", כרך ד, עמוד 199].
3.
כמו כן, הגמרא מציינת ברייתא נוספת שיש בה מחלוקת בין שני תנאים: רבי יאשיה ורבי יונתן.
4.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל ה:
איתמר, דכל היכא דמצינו לשון זה בכל הש"ס הוא על מחלוקת אמוראים
ומצאתי מחודש ביומא פרק הוציאו לו [יומא דף נ"ז ב'] דקאמר איתמר על מחלוקת רבי יאשיה ורבי יונתן שהיו תנאים כדמוכח בפרק הזהב [בבא מציעא דף נ"ד א'] ע"ש והטעם מצאתי שם עמוד ראשון בתוספות ישנים לפי שהיו תנאים אחרונים כמו רבי חייא ור' שמעון ברבי.
לפי דבריו מדובר בתנאים שחיו בדור שאחרי רבי יהודה הנשיא [במעבר בין תקופת התנאים לתקופת האמוראים – רב ושמואל].
5.
המחלוקת היא, שרבי יאשיה סובר ש"ויו" – מחברת, ולא נקראת כ"או".
6.
ורבי יונתן סובר, שכל מקום שכתוב שני דברים, הרי, שמשמעות הפסוק היא כאילו נכתב "או", והכונה היא: או זה או זה.
7.
מסבירה הגמרא: חנניה סובר כרבי יונתן, וממילא, חייב בשוחט אותו ואת בנו גם כאשר שוחט רק בהמה אחת ובנה.
יוצא אפוא, שחנניה שאומר ש"אותו ואת בנו" נוהג בין בזכרים ובין בנקבות סובר כרבי יונתן שאם לא כתוב מפורש בתורה "יחדיו" הרי משמע "לחלק".
8.
וקשה: כיצד הגמרא אומרת, שחנניה – תנא בדור שלפני רבי עקיבא - סובר כרבי יונתן שחי אחרי רבי יהודה הנשיא [כלומר, רבי יונתן חי כ-4 דורות אחרי חנניה].
9.
זוהי שאלה כללית על סוגיות בש"ס כשהגמרא מסבירה ש"חכם מוקדם" מסתמך על "חכם מאוחר".
10.
וכנראה צריך לומר: שחנניה אמנם לא הכיר את רבי יונתן אבל יתכן שהוא עצמו דרש פסוקים כמותו כשיטתו.
11.
אבל אם לא נסביר כ"יד מלאכי", ונאמר שמדובר ברבי יונתן ורבי יאשיה שהיו תנאים בדור הרביעי [תלמידי רבי ישמעאל ורבי יהודה בן בתירא - ראה "אטלס עץ חיים", כרך ד, עמוד 203], הרי שהיו בדור של חנניה וברור איפוא מדוע ניתן לומר שחנניה הכירם וסבר כרבי יונתן.
11.1
אלא שאז תישאר שאלת ה"יד מלאכי" כיצד הגמרא [במקום אחר] קובעת את המונח "איתמר" – שמתאים למחלוקת אמוראים - לגבי מחלוקת בין רבי יונתן ורבי יאשיה.
12.
הגמרא בבבא מציעא דף צה עמוד ב מביאה מחלוקת: דעת רבא כרבי יונתן, והלכה כרבא נגד אביי, וממילא יוצא שלגבי "אותו ואת בנו" – כחנניה – נוהג בין בזכרים בין בנקבות ["מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד ו, ובהערה כא].
ונדון בהרחבה בדף הבא – עט.
12.1
בדרך אגב נלמד שהכלל, שהלכה כרבא נגד אביי תקף גם כאשר מדובר שהם דנים בהכרעה במחלוקת של תנאים, ולא רק בסברת עמם.
12.
ואם הלכה בסוגייתנו כחנניה ולא כחכמים נשאלת השאלה: הרי הלכה צריכה להיות כתנא קמא, שנחשב "חכמים" נגד יחיד – חנניה.
ונדון בהרחבה בדף הבא – עט.
