סקר
האם אתה לומד דף יומי עם תוספות?






 

גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון תש"פ, מדור "עלי הדף"
מסכת חולין
דף עט ע"ב - פ ע"א 

 

האם הכלל של "שה ואפילו מקצת שה" - נאמר גם לגבי הכשרת אתרוגים מורכבים?

 

הן ידוע הפולמוס אודות האתרוגים המורכבים, כאשר היו גדולים שצידדו להתירו, אך למעשה, מחמת נימוקים רבים, נקטו הפוסקים שהם פסולים לברכה ואין יוצאים בהם ידי חובת המצוה. [לא כאן המקום להאריך בזה ונסתפק במראי מקומות אחדים: עי' שו"ת מהר"ם אלשיך (סי' קי); שו"ת הרמ"א (סי' קיז); שו"ת הב"ח (סי' קלה); מג"א (סי' תרמח סקכ"ג) ועוד].

והנה, בשו"ת שבות יעקב (ח"א סי' לו) האריך גם כן בדין זה לאיסורא, והביא את דברי הפוסקים (שו"ת מהר"ם אלשיך ועוד), ובתוך דבריו מספר על עובדא מופלאה דהוי בשנים קדמוניות, וז"ל: "ושמעתי שפה פראג בימי מורי חמי זקיני הגאון המפורסם מהר"ש זצ"ל, בשנה אחת על ידי איזה מקרה הביאו אתרוגים המורכבים... והורה שלא לברך עליהם, אך איזה תקיפי ואלמי ארץ היו רוצים להמרות פיו, וצרפו אליהם בחלקלקות שבפיהם הגאון בעל 'שפתי כהן', שהיה בעת ההיא אורח נטע ללון... והורו להתיר לברך עליהם בשעת הדחק, ועיקר טעמו היה על פי הסוגיא ד'שה ואפילו מקצת שה', וה"ה גבי אתרוג נמי נימא הכי... ומתקיפתם הכריחו את חזן הכנסת בבית הכנסת הישנה והחדשה, שיתחיל לברך בקול רם, וכשרצה להתחיל עכבוהו מן השמים, שנפל האתרוג מידו ונשבר העוקץ מתוכו, ואח"כ באו כתבים מגלילות אלו ממדינת אשכנז ופולין ומעהרין, שכל גאוני ארץ הורו ג"כ למעשה שלא לברך עליהם באותו שנה. והגאון בעל הש"ך נתחרט על הוראה זו, קודם מותו צוה לבנו בכתב ידו שיבקש מחילה מאת מוח"ז, על ששגג בדבר זו נגדו, ובנו הראה כתב ידו למו"ה זקיני הגאון זצ"ל, ותהיה מנוחתם כבוד ובצל שדי יתלוננו. ע"כ שמעתי".

ביאור הדברים, דהנה במכילתין (עט ע"ב - פ ע"א) דנה הגמרא בענין "שה ואפילו מקצת שה", דהיינו, אם כשהתוה"ק ציותה אותנו בדין מסוים על איזה מין מסויים של בעלי חיים, כגון לגבי שה שאמרה התורה (ויקרא כב, כח): "ושור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד", כולל משמעו גם אם אין האֵם שה גמור אלא שיש בה צד 'שיות', אסור לשחטה עם בנה ביום אחד. הדוגמא המבוארת בגמרא היא בתייש [=ממין השה, שנאמר בו הדין של אותו ואת בנו] הבא על הצבייה [=נקבת הצבי, ואין בה דין אותו ואת בנו], וילדה בת, ובת ילדה בן, ודנו בגמרא האם חוששין לזרע האב ביחוס בעלי חיים, ואם כן יש באותה בת הנולדה מן הצבייה צד 'שיות' - מחמת זרע האב (ובענין זה נחלקו בגמרא, וגם אלו הסוברים שיש לחשוש לזרע האב, אינו אלא ספק) - ואסור לשחוט את הבת ובנה ביום אחד, כי הדין של "אותו ואת בנו" הנאמר בשה, אין הכוונה דווקא לבעל חי שלם הנקרא 'שה', אלא על כל צד 'שיות' שתימצא באיזה מין מבעלי החיים, ואפילו אם צד זה אינו אלא מקצת.

דין זה נדון גם לגבי מצות כיסוי הדם, שהרי בריה כזו, שהיא כלאים מבהמה (=שאין בה מצות כיסוי הדם) וחיה (=שיש בה מצות כיסוי הדם), חייבים בה בכיסוי הדם, כי "צבי ואפילו מקצת צבי". וכן מובא דין זה לענין מתנות כהונה, כי בבהמת כלאים מבהמה וחיה חייבים לתת ממנה לכהן את הזרוע לחיים והקיבה, על אף שאין חייבים לתת מתנות כהונה במין החיה, כי שה הכתוב לענין מתנות כהונה הוא "אפילו במקצת שה".

ומחמת כלל זה - "שה ואפילו מקצת שה" - היה בדעת הש"ך להתיר אתרוגים מורכבים, כי גם בפרי כזה שאין בו אלא מקצת אתרוג - יש עליו שם אתרוג, וכמו שהשה - שמו עליו לגבי כל דיני התורה, גם כשאין בו אלא מקצת שה, כן אצל אתרוג לגבי דיני התורה - שגם במקצת הדבר נאמר בו הדין האמור במין זה.

סברא זו כתבה גם הטו"ז (או"ח סי' תרמט סק"ג), וז"ל: "ואי משום שנתערב בו דבר שאין בו מעלת האתרוג, אמאי לא מדמיה לההוא דאותו ואת בנו דף ע"ט בסוגיא ד'תייש הבא על הצביה', דס"ל לרבנן שם 'ואפי' מקצת שה' אמרינן, הכי נמי אמרינן כיון שיש בו מקצת פרי עץ הדר, ולא יזיק לו תערובות מידי אחרינא שבו", ולמעשה מסיק: "ונלע"ד, דביום הראשון ודאי אין ליטלו כיון דחסר פסול בו, כי חשבינן לההוא חלק של המין האחר כמאן דליתיה, אשתכח שמה שנשאר מחלק האתרוג הוא חסר, ולפ"ז אין לפוסלו בשאר הימים דחסר כשר בהם, מכל מקום יש חשש שמא הרוב מחמת חלק שאין מין האתרוג, ולא נשאר בשיעור מחלק האתרוג ואסור אפי' בשאר ימים...". עעו"ש.

וכלפי ההערה מסוגייתנו - להכשיר אפילו מקצת אתרוג, ישנם כמה חילוקים בדברי האחרונים בין הנדון הכא לדין אתרוג המורכב (ראה שו"ת הרמ"א סי' קיז; בית אפרים או"ח סי' נד; שו"ת חת"ס או"ח סי' רז; שו"ת אבני נזר או"ח סי' תפה תפו; בשו"ת חלקת יואב או"ח סי' לב, ועוד), ונביא כאן דרך אחת שכתב הרמ"א בזה, וז"ל: "ועוד, דהתם לחומרא אמרינן מקצת שה להצריכו כיסוי או לחייבו במתנות ולאסור בו אותו ואת בנו, אבל לקולא, להחשיבו שה לקולא, לא אמרינן, דהא אמרינן פ"ק דבכורות (יב.) לענין פטר חמור דאין פודין בכלאים ובכוי... אלא ודאי דלענין חומרא אמרינן שה אפילו מקצת שה, אבל לקולא ילפינן שה שה מפסח, וה"ה לאתרוג דלא אמרינן אתרוג ואפילו מקצת אתרוג".

כיוצא בזה חילק גם בשו"ת מהר"ם שיק (או"ח סי' שכו) - "בין מצוה שהתורה צוותה לעשות ובין דבר שאסרה התורה, דהיכא שצוותה התורה להביא איזה דבר, כגון אתרוג וכיוצא וודאי צריך להביא רק אתרוג וודאי וברור, שיהא כולו אתרוג בלי שום תערובת, אבל היכא דאסרה התורה איזה דבר, אפילו לא הוי רק מקצת איסור אית ביה כו', וכן במתנות כהונה ג"כ אמרינן ביה 'ואפילו מקצת שה', כיון דעכ"פ מקצת מיניה מחייבו, ובאמת רק בחצי מתנות חייב...".

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר