סקר
האם אתה לומד דף יומי עם תוספות?






 

צורתא דשמעתא - ניתוח סוגיות בכלים צורניים                                   לרקע וביאור שיטת הלימוד - לחץ כאן
אברהם ליפשיץ

 

בדין כוי

חולין עט ע"ב - פ ע"א


א. תנו רבנן: אותו ואת בנו נוהג בכלאים ובכוי, רבי אליעזר אומר: כלאים הבא מן העז ומן הרחל - אותו ואת בנו נוהג בו, כוי - אין אותו ואת בנו נוהג בו. אמר רב חסדא: איזהו כוי שנחלקו בו רבי אליעזר וחכמים - זה הבא מן התייש ומן הצבייה. היכי דמי: אילימא בתייש הבא על הצבייה וילדה, וקא שחיט לה ולברה, והאמר רב חסדא: הכל מודים בהיא צבייה ובנה תייש - שפטור, שה ובנו אמר רחמנא, ולא צבי ובנו! אלא, בצבי הבא על התיישה וילדה, וקא שחיט לה ולברה, והאמר רב חסדא: הכל מודים בהיא תיישה ובנה צבי - שחייב, שה אמר רחמנא, ובנו - כל דהו! לעולם, בתייש הבא על הצבייה, וילדה בת, ובת ילדה בן, וקא שחיט לה ולברה; רבנן סברי: חוששין לזרע האב, ושה - ואפילו מקצת שה, ורבי אליעזר סבר: אין חוששין לזרע האב, ושה - ואפילו מקצת שה, לא אמרינן. וליפלוג בחוששין לזרע האב, בפלוגתא דחנניה ורבנן! אי פליגי בההיא, הוה אמינא: בהא - אפילו רבנן מודו דשה ואפילו מקצת שה, לא אמרי', קמ"ל;
ב. והא דתנן: כוי אין שוחטין אותו ביו"ט, ואם שחטו - אין מכסין את דמו, במאי עסקינן? אילימא בתייש הבא על הצבייה וילדה, בין לרבנן בין לר"א - לשחוט וליכסי, צבי ואפילו מקצת צבי; אלא, בצבי הבא על התיישה וילדה, אי לרבנן - לשחוט וליכסי, אי לר"א - לשחוט ולא ליכסי! לעולם בצבי הבא על התיישה, ורבנן - ספוקי מספקא להו, אי חוששין לזרע האב אי אין חוששין.
ג. ומדלרבנן - מספקא להו, לרבי אליעזר - פשיטא ליה, והא דתניא: הזרוע והלחיים והקבה נוהגים בכוי ובכלאים, ר' אליעזר אומר: כלאים הבא מן העז ומן הרחל - חייב במתנות, מן הכוי - פטור מן המתנות. במאי עסקינן? אילימא בתייש הבא על הצבייה וילדה, בשלמא לרבי אליעזר דפטר, קסבר שה ואפילו מקצת שה לא אמרינן, אלא לרבנן, נהי דקסברי שה ואפילו מקצת שה, בשלמא פלגא - לא יהיב ליה, אידך פלגא - לימא ליה אייתי ראייה דחוששין לזרע האב ושקול! אלא, בצבי הבא על התיישה וילדה, בשלמא לרבנן, מאי חייב - בחצי מתנות, אלא לרבי אליעזר, ליחייב בכולהי מתנות!
ד. לעולם בצבי הבא על התיישה וילדה, ור"א נמי ספוקי מספקא ליה, אי חוששין לזרע האב או לא. וכיון דלרבנן מספקא להו, ולרבי אליעזר מספקא ליה, במאי פליגי? בשה - ואפי' מקצת שה; רבנן סברי: שה - ואפי' מקצת שה, ורבי אליעזר סבר: שה - ולא מקצת שה. אמר רב פפא: הלכך, לענין כסוי הדם ומתנות, לא משכחת אלא בצבי הבא על התיישה, דבין לרבנן ובין לר' אליעזר מספקא להו אי חוששין לזרע האב או לא, וקא מיפלגי בשה ואפילו מקצת שה, לענין אותו ואת בנו, משכחת לה בין בתייש הבא על הצבייה, ובין בצבי הבא על התיישה; בתייש הבא על הצבייה - ולאיסורא, דרבנן סברי: דילמא חוששין לזרע האב, שה ואפי' מקצת שה אמרינן - ואסור, ורבי אליעזר סבר: נהי נמי דחוששין לזרע האב, שה ואפילו מקצת שה לא אמרינן; בצבי הבא על התיישה - ולמלקות, רבנן סברי: נהי נמי דחוששין לזרע האב, שה ואפילו מקצת שה אמרינן - ומלקינן ליה, ורבי אליעזר סבר: איסורא איכא מלקות ליכא, איסורא איכא - דלמא אין חוששין לזרע האב, והאי שה מעליא הוא, מלקות ליכא - דלמא חוששין לזרע האב, ושה ואפילו מקצת שה לא אמרינן. 
  



 

מהלך הסוגיא

ג' נדונים מצינו במשנה ובברייתא בנוגע לכוי: אותו ואת בנו (מח' ר"א ורבנן), איסור שחיטה ביו"ט, ומתנות זרוע לחיים וקיבה (מח' ר"א ורבנן). מטרת הסוגיא להגדיר את סוגי הכוי הנדון בכל אחד מהמקורות, ואת שרש מחלוקתם של ר"א ורבנן.
שתי אפשרויות עולות בסוגיא, האפשרות הראשונה פותחת בשיטת ר"ח בענין אותו ואת בנו (סעיף א), וממשיכה עד סוף סעיף ג. האפשרות השניה, מוסברת ע"י ר"פ בסעיף ד.
 

ההסבר הראשון במחלוקת [סעיפים א-ג]

סעיף א, אותו ואת בנו לשיטת ר"ח
ר"ח מעמיד את כל הנדון במקרה כשהאם הנשחטת היא הכוי, וכששוחטים אותה ואת בנה נחלקו התנאים. לשיטתו, על שוחט אם רגילה ובנה הכוי לא נחלקו: אם האם היא תישה לכו"ע חייב (שה ובנו כל דהו), ואם היא צביה לכו"ע פטור (שה ובנו ולא צבי ובנו).
נעמיד אם כן את הטבלאות דלעיל (תחת הכותרת אותו ואת בנו) בהורים של אותה האם, ששוחטים אותה ואת בנה. מכל מקום להגדרת שרש המחלוקת דלקמן אין חילוק אם המחלוקת היא על השוחט אם ובנה הכוי או כוי ובנה.
שרש המחלוקת: לכו"ע מקצת שה כשה, ונחלקו אם חוששין לזרע האב. ניתן לראות שבצבי הבא על התישה (טבלה ימנית) בין אם חוששין ובין אם לא לוקה (אין חילוק בין שתי השורות העליונות), ואילו בתיש הבא על הצביה (טבלה שמאלית) יש חילוק: אם חישיינן לוקה ואי לא מותר. שיטת חכמים אם כן מיוצגת במשבצת הימנית עליונה שבטבלה השמאלית ושיטת ר"א במשבצת הימנית אמצעית באותה טבלה.
אמנם, עדיין ישנה אפשרות שאחד מהצדדים במחלוקת מסתפק אם חוששין או לא כפי שנראה להלן.

סעיף ב, שחיטה ביו"ט
כיוון שדין המשנה הוא שאסור לשחוט ביו"ט, ולפי ההנחה של ר"ח שלכו"ע מקצת שה כשה – לא ניתן להעמיד את המשנה בתיש הבא על הצביה (טבלה שמאלית), שם לכו"ע לשחוט ולכסי (בטור הימני).
אף בטבלה הימנית לא נוכל להציב את המשנה באחת השורות העליונות (בטור הימני), אלא רק בשורה התחתונה, ומכאן שאחת השיטות מסופקת אם חיישינן או לא.
הגמרא מעמידה את המשנה כרבנן, כך שר"א יסבור שוודאי ל"ח (מחלוקת בין השורה האמצעית לתחתונה), ולפי"ז במחלוקת על אותו ואת בנו, צ"ל שלשון רבנן 'נוהג בכוי', היינו שאסור מספק (למרות שלא לוקה מספק).
לכאורה היה ניתן להעמיד את המשנה כר"א (ורבנן סוברים וודאי חיישינן, מחלוקת בין השורה העליונה לאמצעית) והלשון 'אינו נוהג בכי' היינו שלא לוקה (למרות שאסור מספק). אלא שמסתבר שהגמרא העדיפה להעמיד את המשנה כרבים (ראה פ ע"א רש"י ד"ה לא משכחת לה).

סעיף ג, זרוע לחיים וקיבה
לאור ההנחה כעת, שהמחלוקת היא בין השורה האמצעית והתחתונה לא ניתן להעמיד את המחלוקת שבברייתא (על מתנות כהונה) בטבלה השמאלית (טור ימני), ששם לכו"ע פטור. אך גם בטבלה הימנית לא ניתן, שכן דווקא ר"א שסובר שוודאי חיישינן צריך לחייב בכל (שורה אמצעית) בעוד שבברייתא הוא פוטר. עלה בידינו שהאפשרות ששרש המחלוקת הוא אי חישיינן לזרע האב או לא (או ספק) לא מתיישבת עם כל המקורות.
 

ההסבר השני במחלוקת, סעיף ד

בעקבות הקושיא האחרונה הגמרא חוזרת בה מהעמדת שרש המחלוקת אם ספק חישיינן או וודאי לא חיישינן, אלא לכו"ע ספק חיישינן (שורה תחתונה), ונחלקו אם אמרינן מקצת שה חשיב שה או לא אמרינן (טור ימני או שמאלי).
לאור קביעה זו נדרש ר"פ לשאלה באיזו מטבלאות עוסק כל אחד מהמקורות, בצבי הבא על תישה או בתיש הבא על צביה):
המשנה האוסרת שחיטת כוי ביו"ט עוסקת בצבי הבא על תישה (טבלה ימנית). במקרה זה לשיטת רבנן (שורה תחתונה, טור ימני) אסור לשחוט, ולר"א (שורה תחתונה, טור שמאלי) מותר לשחוט ולא לכסות, והמשנה כרבנן. אמנם היה ניתן להעמיד את המשנה בתיש הבא על צביה (טבלה ימנית), שם דווקא לר"א אסור לשחוט (ולרבנן מותר לשחוט ולכסות), אלא שעדיף להעמיד סתם משנה כרבנן (ראה רש"י).
המחלוקת על מתנות כהונה עוסקת גם היא בטבלה הימנית, שם יש חילוק (בשורה התחתונה) בין שני הטורים, שלרבנן חייב חצי ולר"א פטור, משא"כ בטבלה השמאלית לכו"ע פטור.
המחלוקת על אותו ואת בנו קיימת בשתי הטבלאות. בטבלה הימנית נחלקו אם לוקה או אסור (מספק), ובשמאלית נחלקו אם אסור או מותר. כיוון שלשון הברייתא נוהג (לרבנן) ואינו נוהג (לר"ש) יכול להתפרש בשתי משמעויות ('נוהג' היינו לוקה או אסור, ו'אינו נוהג' היינו אסור או מותר) ניתן להעמיד את הברייתא בשתי הטבלאות.
  

סכום

ארבעה משתנים משפיעים על דין הכוי:
א. הנדון: אותו ואת בנו, שחיטה ביו"ט או מתנות כהונה
ב. המקרה: תיש הבא על צביה או הפוך
ג. חישיינן לזרע האב או לא או ספק
ד. אמרינן מקצת שה כשה או ל"א
מטרת הסוגיא היא למצוא את שרש מחלוקת התנאים. לא ניתן כמובן להעמיד את המחלוקת בשני המשתנים הראשונים (שהרי אז אין כאן מחלוקת), אלא בשלישי או ברביעי.
האפשרות הראשונה העולה בסוגיא היא שנחלקו במשתנה השלישי (ולכו"ע אמרינן, מקצת שה כשה, וא"א היה להניח דלכו"ע ל"א שאז לא ניתן היה להסביר את המחלוקת במתנות כהונה), שכן משני המקורות הראשונים עולה שרבנן מסתפקים, ומהמקור השלישי עולה שר"א מסתפק.
לפי האפשרות השניה, נחלקו במשתנה הרביעי, ולפי"ז חייבים להניח שלכו"ע ספק חיישינן (דאי לכו"ע חיישינן או לכו"ע ל"ח לא מצינו באותו ואת בנו שיטה שאסור לשחוט).






כתב: אברהם ליפשיץ  © כל הזכויות שמורות

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר