הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
תנאים: "רבי יהודה הנשיא" - פסיקות סותרות ["הורה רבי"]
[תנאים: כללי פסיקה]
חולין פו ע"ב
"הורה רבי כר"מ, והורה רבי כחכמים, הי מינייהו דאחריתא? תא שמע..."
1.
הגמרא מביאה "סתירה" בדברי רבי יהודה הנשיא בעניין ההלכה במשנתנו במחלוקת בין רבי מאיר וחכמים.
2
דברי רבי לא מובאים במשנה או בברייתא מפורשת. יתכן שכאן הגמרא מצטטת ברייתא כלשהי [למרות שלא מובא כאן ביטוי פתיחה כ"תניא" וכד']. ויותר סביר לומר שמדובר בעדות בעל פה. ועדות זו מובאת על ידי ה"סתמא דגמרא". וזה בהחלט תופעה ייחודית בש"ס.
3.
אמנם בהמשך הסוגיה הגמרא מביאה שרבי אלעזר העיד שכך קבע "רבי" לגבי רבי מאיר ואת מה שהיה ידוע שרבי פסק גם כחכמים רבי אלעזר לא הודיע, ומכך מוכיחה הגמרא שההוראה של "רבי" כרבי מאיר היא האחרונה והסופית:
תא שמע, דשלח רבי אלעזר לגולה: הורה רבי כר' מאיר,
והא כרבנן נמי אורי? אלא לאו ש"מ: הא דאחריתא, ש"מ:
3.1
רש"י מסכת חולין דף פו עמוד ב
הי מינייהו דאחריתא - איזו מן ההוראות אחרונה דסמכינן עליה דנימא הדר ביה מקמייתא.
ת"ש - דשלח רבי אלעזר הוו יודעים שהורה רבי כרבי מאיר והאחרת לא חש להודיעם.
3.2
הערה:
תנאים ואמוראים - ביוגרפיות: תולדותיו של רבי אלעזר בן פדת
רבי אלעזר בן פדת -:
אמורא בדור השני. והוא ר' אלעזר סתם בגמרא (שבת דף י"ט ע"ב ברש"י). בבבל שימש את רב ושמואל (חולין דף קי"א ע"ב). עלה לארץ ישראל בעודו צעיר ועדיין לא היה נשוי (ברכות דף ט"ז ע"א). רבו המובהק היה רבי יוחנן (יומא דף נ"ג ע"א). ואח"כ הפך להיות לרבי יוחנן תלמיד - חבר (ירו', סנהדרין פ"א ה"א). היה תלמידם של רבי חנינא בר חמא (ברכות דף כ' ע"ב) ושל רבי אושעיא (שם ברכות דף ל"ב ע"ב). נקרא "מרא דארעא דישראל" (נדה דף כ' ע"ב). בכל מקום שאמרו "שלחו מתם" הוא ר"א (סנהדרין דף י"ז ע"ב). היה עני מרוד (תענית דף כ"ה ע"א). מילא מקומו של ר' יוחנן כראש ישיבה (ירו', מגילה פ"א הי"א). נפטר באותה שנה שנפטר ר' יוחנן ("אגרת רב שרירא גאון").
מהנ"ל משמע ש"רבי אלעזר" לא שמע בפירוש את פסיקותיו של רבי באופן אישי, שהרי היה תלמידו של רבי יוחנן, ורבי יוחנן עצמו היה צעיר כשחי בימי "רבי".
3.2.1
לכן מוכח, שגם דברי "רבי אלעזר" בסוגייתנו היו "רק" עדות שמיעה לפסיקותיו של "רבי".
3.3
ובכלל, הביטוי "הורה רבי כ..." - 4 מופעים בש"ס. 2 - בסוגייתנו + 2 בנושא אחד שמובא בשתי סוגיות שונות.
4.
ולכן הגמרא שואלת איזו הלכה הוא אמר באחרונה ולה הוא מסכים, ולמעשה חזר בו מההוראה הראשונה [כך מפרש רש"י לעיל בסעיף 3.1].
5.
לכאורה היה אפשר לומר – כמו בסוגיה לעיל בחולין דף פה – שרבי יהודה הנשיא פסק כרבי מאיר בדין אחד [מבין השנים: "אותו ואת בנו" ו"כיסוי הדם"], ופסק כחכמים בדין השני.
6.
לכן, יש אומרים, שלגמרא היה ידוע שרבי יהודה הנשיא פסק או כחכמים או כרבי מאיר ["מתיבתא", הערה ד].
7.
ונראה אולי להוסיף: אם רבי יהודה הנשיא היה פוסק כאחד מבעלי המחלוקת בנושא מסויים במשנה, הוא היה מבדיל ומפריד בין שני העניינים במשנה והיה מכנה את הדעה שפוסק כמותה - "חכמים", ובאותו נושא שפסק כרבי מאיר היה "מחליף" וכותב "חכמים" במקום רבי מאיר ובמקום "חכמים" במשנה היה מאמץ את שמו של אחד התנאים שהיה בכלל ה"חכמים".
