סקר
האם אתה לומד דף יומי עם תוספות?






 

צורתא דשמעתא - ניתוח סוגיות בכלים צורניים                                   לרקע וביאור שיטת הלימוד - לחץ כאן
אברהם ליפשיץ

 

בשיטת ר"ש בשחיטה שאינה ראויה

חולין פ ע"א - פא ע"א


א. כיצד השוחט וכו'. אמר רבי אושעיא: כולה מתניתין דלא כר' שמעון, ממאי - מדקא תני:
ב. קדשים בחוץ, הראשון חייב כרת, ושניהם פסולים, ושניהם סופגים את הארבעים מכדי שמעינן ליה לרבי שמעון דאמר: שחיטה שאינה ראויה - לא שמה שחיטה קמא מיקטל קטליה, שני מתקבל בפנים הוא, כרת נמי ליחייב!
ג. חולין בפנים, שניהם פסולין, והשני סופג את הארבעים, מכדי שמעינן ליה לרבי שמעון דאמר שחיטה שאינה ראויה - לא שמה שחיטה, קמא - מיקטל קטליה, שני אמאי סופג את הארבעים?
ד. קדשים בפנים, הראשון - כשר ופטור, והשני - סופג את הארבעי' ופסול, מכדי שמעינן ליה לרבי שמעון דאמר שחיטה שאינה ראויה - לא שמה שחיטה שחיטת קדשים נמי שחיטה שאינה ראויה היא, דכמה דלא זריק דם - לא מישתרי בשר, שני אמאי סופג את הארבעים ופסול? אלא, שמע מינה דלא כרבי שמעון. פשיטא דהכי איתא! שחיטת קדשים איצטריכא ליה, סלקא דעתך אמינא: שחיטת קדשים - שחיטה ראויה היא, דהא אי נחר וזריק דם - לא מישתרי בשר, וכי שחט - מישתרי בשר, ושחיטה ראויה היא, קמ"ל. ...


ה. אמר רב המנונא: אומר היה רבי שמעון, אין אותו ואת בנו נוהג בקדשים, מאי טעמא - כיון דאמר רבי שמעון שחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה, שחיטת קדשים נמי שחיטה שאינה ראויה היא.
ו. מתיב רבא: אותו ואת בנו קדשים בחוץ, ר' שמעון אומר שני בלא תעשה, שהיה רבי שמעון אומר, כל הראוי לבא לאחר זמן - הרי הוא בלא תעשה, ואין בו כרת; וחכמים אומרים כל שאין בו כרת אינו בלא תעשה; וקשיא לן: קדשים בחוץ שני בלא תעשה? קמא - מיקטל קטל, שני - מקבל בפנים הוא, כרת נמי ליחייב! ואמר רבא ואמרי לה כדי: חסורי מיחסרא והכי קתני,
ז. קדשים, שניהם בחוץ, לרבנן, ראשון - ענוש כרת, שני - פסול ופטור מלאו דשחוטי חוץ, לרבי שמעון - שניהם ענושים כרת;
ח. אחד בחוץ ואחד בפנים, לרבנן, ראשון - ענוש כרת, שני - פסול ופטור, לרבי שמעון - שני כשר;
ט. אחד בפנים ואחד בחוץ, לרבנן, ראשון - כשר ופטור, שני - פסול ופטור, לרבי שמעון - שני בלא תעשה. ואי סלקא דעתך: אין אותו ואת בנו נוהג בקדשים, שני אמאי בלא תעשה ותו לא? כרת נמי ליחייב!
י. אלא אמר רבא, הכי קא אמר רב המנונא: אין מלקות אותו ואת בנו נוהג בקדשים, כיון, דכמה דלא זריק דם - לא מישתרי בשר, מעידנא דקא שחיט הואי התראת ספק, והתראת ספק לא שמה התראה. 
  
 

שיטת רבי הושעיא

ר"ה מציג שלוש ראיות שמשנתנו דלא כר"ש הסובר שחיטה שאינה ראויה ל"ש שחיטה (סעיפים ב-ד):
בסעיפים [ב-ג] השוחט הראשון שחט קדשים בחוץ, ושחיטה זו וודאי אינה ראויה, שהרי הבשר אסור באכילה, כך שהשוחט השני אינו נחשב כשוחט את הבן אחר האב, וממילא צריך להתחייב כרת אם הוא שוחט קדשים בחוץ, או להפטר אפילו מאותו ואת בנו אם הוא שוחט חולין בפנים.
בסעיף [ד] השוחט אין פסול בשחיטת הראשון, שהרי הוא שוחט קדשים בפנים, אלא שכיוון שמדובר בקדשים, וכל שחיטת קדשים לא מתירה את הבשר באכילה עד שיזרק הדם – הרי שהיא שחיטה שאינה ראויה. ממילא השני לא עובר על אותו ואת בנו, ולא צריך ללקות. מקרה זה הוא עיקר חידושו של רבי הושעיא, ששחיטת קדשים הוי שחיטה שאינה ראויה, וממילא ל"ש דין אותו ואת בנו כשהראשון הוא קדשים אף אם השני הוא חולין.
 

שיטת רב המנונא

לכאורה דברי רב המנונא [בסעיף ו] זהים לדברי רבי הושעיא, אלא שרב המנונא לא דבר על מקרה מסוים כמו רבי הושעיא, ולכן רבא מפרש את דבריו בסוף הסוגיא באופן אחר, וזאת מתוך הקושיא שבסמוך.
הברייתא [בסעיף ז] מציגה מחלוקת בין ר"ש לחכמים בענין מחוסר זמן אם הוא נחשב כראוי לבא בפנים לכל הפחות כדי ללקות עליו מטען שחוטי חוץ, או שאינו ראוי לבא בפנים ולא לוקים עליו. אמנם הנוסח שלפנינו קשה, ולכן הגמרא מרחיבה את הנדון בברייתא לשלוש מחלוקות שונות [סעיפים ז-ט]:



טבלה זו מציגה את המחלוקת רק בדינו של השוחט את השני. על השוחט את הראשון לא נחלקו, שלכו"ע אם שחט קדשים בחוץ חייב כרת, ואם בפנים פטור.
גם במקרה [ב] לא שייך לחייב את השני על שחיטת קדשים בחוץ, שהרי הוא שחטו בפנים, ולכו"ע פטור, והמחלוקת היא רק אם יש כאן דין מחוסר זמן ופסול, וזה תלוי בשאלה אם שחיטה שאינה ראויה (של הראשון) הוי שחיטה או לא הוי שחיטה.
התרשים דלהלן דן במשתנים המשפיעים על דינו של השני מצד שוחט קדשים בחוץ, ולכן הוא עוסק במחלוקת על מקרים א,ג בלבד, שרק שם השני אכן שוחט קדשים בחוץ. שני משתנים משפיעים על דינו, ובשניהם נחלקו ר"ש וחכמים.
המשתנה האחד הוא האם שחיטה שא"ר (של הראשון) שמה שחיטה, וממילא השני הופך למחוסר זמן, או ל"ש שחיטה והשני אינו מחוסר זמן.
המשתנה השני הוא דינו של המחוס"ז, האם הוא מתקבל בפנים, להתחייב עליו מלקות אם שחטוהו בחוץ, או אינו מתקבל בפנים ופטור.



המשבצות האפורות מציגות את שתי נקודות המחלוקת בין ר"ש לחכמים: האם שחיטת הראשון שאינה ראויה הוי שחיטה או לא הוי שחיטה, והאם שחיטת השני בהנחה שהוא מחוס"ז נחשבת כמתקבלת בפנים או לא.
תרשים זה מציג את מקרה [א], שבו יש שני 'מחסומים' כדי להגיע את הפטור: צריך לסבור ששחיטה שא"ר שמה שחיטה וצריך לסבור שמחוס"ז לא נחשב מתקבל בפנים.
ואכן חכמים מניחים את שתי ההנחות הללו, ולכן פוטרים במקרה [א]: הראשון נשחט בחוץ, ולפיכך הוא נחשב בוודאי כשחיטה שא"ר, ואעפ"כ סוברים חכמים ששחיטה זו הופכת את השני להיות מחוסר זמן, ומחוס"ז לא נחשב מתקבל בפנים.
במקרה זה שיטתו של ר"ש היא שהשני חייב כרת (אגף ימין של התרשים), כיוון שהוא חולק כבר במשתנה הראשון, ולא מחשיב את השחיטה הראשונה לשחיטה, וממילא השני כלל לא מוגדר כמחוסר זמן.
לעומת זאת במקרה השלישי השחיטה הראשונה היתה בפנים, כך שהיא שחיטה ראויה, כך שלכו"ע השני מוגדר כמחוסר זמן, וכאן ר"ש חולק על המשתנה השני, אלא שכאן הוא לא מחייב כרת אלא מלקות בלבד. התרשים המתאים למקרה זה הוא:



כאן מגיעה הקושיא של הגמרא על ההבנה הראשונית בשיטת רב המנונא (שהיא היא שיטת רבי הושעיא): אם כל שחיטת קדשים האי שחיטה שא"ר הרי שגם מקרה [ג] נחשב לשחיטה שא"ר, וממילא התרשים צ"ל זהה למקרה [א] כלומר ר"ש צריך לחייב גם כאן כרת, שאע"פ שהשוחט הראשון לא שחט קדשים בחוץ אלא בפנים מ"מ כיוון שהוא שחט קדשים הרי השחיטה אינה ראויה, והשני לא שנחב כלל מחוס"ז לר"ש, וצריך להתחייב כרת.
כיוון שמצינו שר"ש מחייב במחקרה זה מלקות בלבד, על כרחינו ששחיטת קדשים אינה נחשבת כשחיטה שא"ר, וזאת מכיוון שסוף סוף אחר זריקת הדם הבשר יותר באכילה.
דברי רב המנונא מתפרשים אם כן באופן אחר [סעיף י]: לשיטת ר"ש אותו ואת בנו לא נוהג בקדשים דווקא כהשני הוא קדשים. כיצד?
שחיטת הראשון נחשבת שחיטה בין אם היא חולין ובין אם היא קדשים, וממילא השני הופך למחוסר זמן. ברם, אם השני הוא קדשים אין לוקים עליו מצד אותו ואת בנו, כיוון ששחיטתו שלו עצמו הוי שחיטה שאינה ראויה, שהרי הוא מחוסר זמן (בניגוד למצב עליו דברת תורה, שהשני הוא חולין, שם אין בעיה של מחוסר זמן).
התקבלה אם כן תמונה הפוכה: דווקא בגלל ששחיטת הראשון הוי שחיטה ראויה היא הופכת את השני למחוס"ז וכך שחיטתו של השני הפכה לשחיטה שאינה ראויה.
[כל זה לפי ההסבר שרש"י מקבל, ואילו לפי הנוסח שלפנינו אפילו שחיטת השני נחשבת ראויה אלא שאין לוקים עליה מצד התראת ספק]

הערה: במקרה השני בטבלה המשתנה היחיד הרלבנטי הוא המשתנה הראשון, אלא ששם הדיון הוא לא על דינו של השוחט את השני שהרי הוא שוחט בפנים, אלא רק על הדין של הקרבן עצמו האם הוא כשר או מחוס"ז ופסול, ולכן התרשים ייראה כך:

 





כתב: אברהם ליפשיץ  © כל הזכויות שמורות

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר