הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "כתנאי"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

חולין צו ע"א-ע"ב

האוכל מגיד הנשה [וכו']. אמר שמואל: לא אסרה תורה אלא שעל הכף בלבד, שנאמר: +בראשית ל"ב+ על כף הירך - אמר רב פפא, כתנאי: אכלו ואין בו כזית - חייב, רבי יהודה אומר: עד שיהא בו כזית. מ"ט דרבנן - בריה (בפני עצמה) היא, ור' יהודה - אכילה כתיבה ביה, ורבנן? ההיא אכילה דכי אית ביה ארבעה וחמשה זיתים ואכל חד כזית - מיחייב, ורבי יהודה? מאשר על כף הירך נפקא, ורבנן? ההוא מיבעי ליה לכדשמואל, דאמר שמואל: לא אסרה תורה אלא שעל כף הירך, ור' יהודה? הירך כתיב - דכולה ירך, ורבנן? ההוא - דפשיט איסוריה בכוליה ירך, לאפוקי חיצון דלא, ולעולם שעל הכף.
והאי כף מיבעי ליה למעוטי עוף דלית ליה כף! תרי כף כתיבי. "

1.
רב פפא אומר שדינו של שמואל שנוי במחלוקת תנאים. ושמואל סובר לפי "רבנן"="תנא קמא", שרק הגיד שנמצא על הכף בלבד - נאסר. ולא לפי רבי יהודה, שכל הגיד המתפשט באורך הירך – אסור מן התורה.

2.
הביטוי "כתנאי" מעיד שדינו של שמואל תלוי במחלוקת תנאים. האם הכוונה היא לציין עובדה ואף לסייע לשמואל [שיש תנא שסובר כמותו], או שמא, יש כאן קושיה על שמואל, מה הוא בא ללמדנו והרי זה כבר שנוי במחלוקת תנאים?

3.
הסבר: בש"ס מופיעים פעמים רבות מחלוקות אמוראים והגמרות מנסות לקשר את דבריהם למחלוקות תנאים. הניסוחים הידועים והנפוצים ביותר הם: "לימא כתנאי" ו-"כתנאי" או "תנאי היא". בדרך כלל בגמרות המפורשות שוטנשטיין ומתיבתא מתרגמים בפשטות כנסיון לומר שהאמוראים חולקים במחלוקת כפי שחלקו התנאים.

4.
אולם בספרי הכללים ("הליכות עולם" ו"יד מלאכי") יש דיון יותר רחב בעניין. ר' יוסף קארו ב"כללי הגמרא" קובע ש"לימא כתנאי" משמעו קושיה! כלומר, הגמרא טוענת "לימא כתנאי" - מדוע האמוראים חלקו בדבר שכבר דנו בו התנאים, הרי היה די בכך אם כל אחד מהם היה פוסק כתנא מסויים, ולכן בדרך כלל הגמרות מתרצות קושיה זו באופן שכל אמורא סובר באמת כשני התנאים גם יחד.

5
ואילו הביטוי "תנאי היא" או "כתנאי" לא מהווה קושיה, אלא בניחותא. ונשאלת השאלה מה ההבדל ביניהם?

6.
עונים כמה אחרונים כך: מברייתות שהיו ידועות לאמוראים ניתן להקשות עליהם ולטעון מדוע הם אומרים מימרא כמו תנא מסויים! היה להם להכריע כמותו ודי בכך!

6.1
אולם אם הברייתא לא היתה ידועה לאמורא או לאמוראים לא ניתן להקשות עליו שיפסוק כאותה ברייתא, שהרי לא הכירה! ולכן במקרה זה, עורך הגמרא הביא את דברי התנאים לא בלשון קושיה "לימא כתנאי" אלא בלשון סיוע "כתנאי". הסיוע לדברי אמורא יכול להגיע גם מברייתא שלא הכירה .

7.
הערה א: במקרה של האמורא שמואל נראה יותר כסיוע שהרי שמואל חי בדור ראשון של אמוראי בבל, ויש סוברים שכמו "רב" גם הוא שקול כתנא ["רב תנא הוא – ופליג"]. ולכן לא שייך להקשות עליו.

8.
הערה ב: ייחודית לסוגייתנו: שמואל לא קשור למחלוקת התנאים. הוא עצמו סבור כרבי יהודה, אלא שה"תנאי" הוא על כך ששמואל הסביר את דעת התנא של המשנה, אבל הוא עצמו סובר כרבי מאיר וכרבי יהודה, שהתורה אסרה את כל הגיד. לפי זה ברור, שהביטוי "כתנאי" הוא קביעת עובדה, שדברי המשנה עצמה תלויים במחלוקת תנאים, ובודאי, שלא ניתן להקשות על משנה ממחלוקת בברייתא.