הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטויים: "כמאן"; "רבי היא..."; "סתם משנה"; "בתראי"; "הכי קאמר"
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
חולין קד ע"א
גמ'. הא עוף - אסור מדאורייתא, כמאן - דלא כרבי עקיבא, דאי רבי עקיבא, האמר: חיה ועוף אינו מן התורה; אימא סיפא: הנודר מן הבשר מותר בבשר דגים וחגבים, הא עוף - אסור, אתאן לרבי עקיבא, דאמר כל מילי דמימליך עליה שליח בר מיניה הוא, דתניא: הנודר מן הירק - מותר בדלועין, ור"ע אוסר, אמרו לו לר"ע: והלא אומר אדם לשלוחו קח לנו ירק והוא אומר לא מצאתי אלא דלועין! אמר להן: כן הדבר, כלום אומר לא מצאתי אלא קטנית? אלא - שדלועין בכלל ירק, ואין קטנית בכלל ירק, רישא רבנן וסיפא ר"ע!
אמר רב יוסף: רבי היא, ונסיב לה אליבא דתנאי, בנדרים סבר לה כר"ע, בבשר בחלב - סבר לה כרבנן.
רב אשי אמר: כולה ר"ע היא, והכי קאמר: כל הבשר אסור לבשל בחלב, מהן מדברי תורה, ומהן מדברי סופרים, חוץ מבשר דגים וחגבים - שאינם לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים."
מבנה הסוגיה:
1.
הגמרא מסיקה מהמשנה שבישול בשר עוף בחלב אסור "רק" מדרבנן.
2.
הגמרא מבררת מיהו התנא שסובר כך - "כמאן".
2.1
ויש לשאול: מדוע צריך לחפש תנא מסוגיה אחרת שסובר שבישול בשר עוף בחלב הוא מדרבנן, ומדוע אי אפשר לומר, שזהו דין שמקורו הוא ממשנתנו?
3.
ה"יד מלאכי" בפירושו הראשן על ביטוי זה מביא, שהמשמעות היא "שאלה". מדוע יש לתנא לומר דין כל כך פשוט שאין חולק עליו? ועל זה עונה הגמרא שהדין איננו כלל פשוט, שהרי רבי עקיבא חושב שהדין הוא שבשר עוף אסור בבישול עם חלב רק מדרבנן.
3.1
אולם, בסופו של דבר הוא מסביר את הביטוי כמשמעותו הפשוטה "בירור" בעלמא.
4.
ויש מי שרוצה לומר שההלכה היא כדעת מי שעליו נאמר "כמאן", זאת אומרת שבסוגייתנו השואל התכוון לפסוק שלא כרבי עקיבא.
5.
אם "עורך הגמרא" כתב את הביטוי "כמאן" הרי שיש משמעות לקביעת הפסיקה, ואולי גם אם נאמר כדעה המובאת ב"יד מלאכי", שרב אשי ["עורך הגמרא"] ניסח את לשון הדיון של החכמים בבית המדרש, גם ניתן לומר, שבבית המדרש כך ניסחו: "כמאן" – כך ההלכה שנפסקה באוו בית מדרש [ואין לזה לקשר להלכה הסופית של הסוגיה].
6.
הגמרא שואלת: אם הרישא לא מתאימה לרבי עקיבא, והרי הסיפא כן מתאימה לרבי עקיבא בנושא של נדרים [כשאדם נדר מבשר]. יוצא אפוא, שבמשנה אחת שני חלקי המשנה לא מתאימים לדעה אחת.
7.
תרוץ רב יוסף: "בעל המשנה" [="רבי יהודה הנשיא"] באמת סובר בשני הנושאים במשנה כדעות שונות. ברישא הוא לא סובר כרבי עקיבא ובסיפא כן סובר כרבי עקיבא.
7.1
ויוצא אפוא, שיש 3 דעות: דעת רבי עקיבא; דעת החולק על רבי עקיבא [בהמשך]; ודעת משנתנו.
7.2
הערה: מה הכוונה ב"משנתנו"?
7.2.1
אפשרות א: משנתנו היא דעת "רבי יהודה הנשיא", שפסק כדעות שונות לפי שיקול דעתו בהכרעה בין התנאים.
7.2.2
אפשרות ב: משנתנו היא דעתו של תנא יחיד ומסויים שלא מזוהה, ואולי היא דעת רבי מאיר על פי הכלל: "סתם משנה – רבי מאיר". אמנם בלשון הגמרא נאמר בפירוש "רבי היא".
8.
תרוץ רב אשי: כל משנתנו מתאימה לדעת רבי עקיבא [ולא כהנחה המוקדמת של פתיחת הגמרא, שקבעה "דלא כרבי עקיבא"] וכוונת המשנה לומר ["והכי קאמר"] "מהן מדברי תורה...".
8.1
למעשה, רב אשי משנה את לשון המשנה. האם יש כאן שינוי גירסא או פרשנות? בפשטות נראה שזהו שינוי גירסא, אבל אולי אפשר לומר גם שזו פרשנות, מפני שבמשנה יש כלל והפרוש בא לפרט את הפרטים השונים שבתוך הכלל. [זהו דיון בפני עצמו בקשר למשמעות הביטוי "הכי קאמר"].
8.2
אולי ניתן לומר שדעת רב אשי ["עורך הגמרא"] כעיקרון היא, שאין לומר שהרישא כדעה א והסיפא כדעה ב.
9.
בהמשך הסוגיא משמע מרב יוסף שהוא לא מקבל את הדעה שמייצג רב אשי. כמובן שהוא לא חולק עליו ישירות כי הוא חי הרבה לפניו, אלא אם נאמר שמדובר בסוגייתנו ב"רב אשי" הקדמון, שחי בערך בתקופת רב יוסף.
10.
מה המסקנה להלכה?
10.1
בפשטות יש לפסוק כמשנתנו בנושא של נדרים – וכדעת רבי עקיבא.
10.2
ויש אומרים שאין הלכה כרבי עקיבא למרות שדעתו היא כאן ב"סתם משנה" מפני שבמסכת נדרים "חכמים" חולקים על רבי עקיבא, ואם המשנה בנדרים נכתבה אחרי משנתנו אזי חל כאן הכלל: "סתם ואחר כך מחלוקת – אין הלכה כסתם", כלומר אין הלכה כרבי עקיבא במשנתנו אלא כדעת חכמים בנדרים.
10.3
ויש אומרים שכן פוסקים כרבי עקיבא מפני שיש ספק ופוסקים בדאורייתא – להחמיר.
10.4
ויש אומרים שהחולק [שם במסכת נדרים] על רבי עקיבא הוא רשב"ג, והכלל הוא שהלכה כרבי עקיבא "מחברו", והלכה היתה צריכה להיות כרבי עקיבא.
11.
תלמוד בבלי מסכת נדרים דף נד עמוד ב:
מאן תנא דפליג עליה דרבי עקיבא? רבן שמעון בן גמליאל היא; דתניא: הנודר מן הבשר - אסור בכל מיני בשר, ואסור בראש וברגלים ובקנה ובכבד ובלב ובעופות, ומותר בבשר דגים וחגבים; רשב"ג אומר: הנודר מן הבשר - אסור בכל מיני בשר, ומותר בראש וברגלים ובקנה ובכבד ובלב ובעופות, ואין צריך לומר בשר דגים וחגבים.
מהברייתא שם משמע ש"תנא קמא" כ"רבי עקיבא", והלכה כתנא קמא שנחשב כ"סתם". כך מובא ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים" עמוד קכ-קכא, בשם ה"שיטה מקובצת".
11.1
כדאי לשים לב, לפי הנ"ל "תנא קמא" במשנה נחשב כ"סתם משנה", ולא נחשב כ"סתם ואחר כך מחלוקת".
12.
ומה ההלכה לעניין איסור בשר עוף בחלב?
13.
רא"ש מסכת חולין פרק ח סימן ה:
וכיון שהביא רב אלפס ז"ל הא דתני אגרא אלמא ס"ל כר"ע דאמר חיה ועוף דרבנן
כדשני רב אשי(ע) לעיל כולה ר"ע היא.
וגם אביי דחה דברי רב יוסף דהוה בעי למימר שמע מינה בשר עוף בחלב מדאורייתא.
וכן פסקו הגאונים...
הרא"ש פסק כרבי עקיבא מפני שרב אשי הסביר את המשנה לפי רבי עקיבא.
14.
התוס' [בעמוד ב] פסקו שלא כרבי עקיבא, ורב אשי "רק" בא להסביר את דברי רבי עקיבא ואין הכרח שפוסק כמותו, וגם אביי לא דחה את דברי רב יוסף, אלא הוא דחה רק את ראייתו של רב יוסף.
15.
כשאומרים שהלכה כ"רב אשי" הכוונה יכולה להיות בשני אופנים:
15.1
הלכה כ"רב אשי" מפני שהוא "בתראי" [=מאוחר] ו"הלכה כבתראי".
15.2
הלכה כ"רב אשי" מפני שהוא "עורך הגמרא".
15.3
ה"יד מלאכי" אומר שרב אשי בתור "עורך הגמרא" הסביר ויישב גם אמוראים שלא נפסקו להלכה! וזה מתאים לדברי תוס' כאן, שרב אשי לא פסק כרבי עקיבא, אלא רק יישב את המשנה לשיטתו. אבל בתור "בתראי" – בדרך כלל – כן נחשב כפוסק לפי האמורא שאותו הוא מיישב.
