סקר
איך אתה מתחיל את הסבב החדש?
בהתרגשות
כחלק משגרת היום
בתקוה שאתמיד
איך אפשר להפסיק?


 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטויים"כתנאי" "בתראי"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

חולין קיא ע"א


רב בר שבא איקלע לבי רב נחמן, אייתו ליה כבדא שליקא ולא אכל, אמרו ליה: בר בי רב דלגיו לא אכיל! ומנו? רב בר שבא, אמר להו רב נחמן: גאמו לשבא.
כתנאי, ר' אליעזר אומר: הכבד אוסרת ואינה נאסרת, מפני שפולטת ואינה בולעת, ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר: מתובלת - אוסרת ונאסרת, שלוקה - אוסרת ונאסרת.

 

 


1.
רב נחמן סובר שכבד שלוק מותר באכילה [אם אינו מבושל עם בשר אחר], ו"רב בר שבא" – אוסר.

2.
אומרת הגמרא שמחלוקתם תלויה במחלוקת תנאים – "כתנאי". ויוצא, שרב נחמן סובר כדעת רבי אליעזר.

3.
רוב הפוסקים פוסקים כרב נחמן [וכרבי אליעזר].

4.
אולם הרמב"ם אוסר כבד שהתבשל בלי חליטה:
רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק ו הלכה ח:

הכבד שבשלה ולא הבהבה על האור ולא חלטה ג בחומץ או ברותחין הרי הקדרה כולה אסורה הכבד וכל שנתבשל עמה, ומותר לצלות כבד עם הבשר בשפוד ד אחד והוא שתהיה הכבד למטה, ואם עבר וצלאה למעלה מבשר הרי זה אוכלו.

5.
כסף משנה הלכות מאכלות אסורות פרק ו הלכה ז:

הכבד אם חתכה והשליכה לתוך החומץ וכו' וכבר נהגו כל ישראל וכו' הכבד שבשלה ולא הבהבה על האור וכו'. ...ועוד שהרמב"ם כתב בפ"ו מהמ"א כלשון הזה הכבד אם חתכה והשליכה לתוך החומץ וכו' הכבד שבשלה ולא הבהבה על האור וכו'. והרי אתה רואה מפורש שהוא אוסר לבשל כבד בפני עצמו מן הדין ולא מן התקנה ...

והא דקאמר בגמ' כתנאי ר' אליעזר אומר הכבד אוסרת ואינה נאסרת מפני שפולטת ואינה בולעת ר"י בנו של ריב"ב אומר מתובלת אוסרת ונאסרת שלוקה אוסרת ונאסרת לא ארב נחמן ורב בר שבא קאי כמו שפירשו המפרשים דלדידיה תרוייהו ס"ל כר"י בנו של ריב"ב אלא אאביי ורב הונא ורב נחמן קאי דאביי שרי כבדא שליקא לחודיה ואפי' עם בשרא שרי לכבדא גופיה ולא איבעיא ליה אלא בבישרא דאישליק עם כבדא אי איתסר אי לא דפשיטא ליה דכבד אינה נאסרת ומספקא ליה אי אוסרת משום דמא דנפיק מיניה או לא דכיון דחזינן דכוליה דמא ורחמנא שרייה איכא למימר דאפילו דמא דפריש מיניה שרי ורב הונא ור"נ דהוו חלטי ליה אפילו לבשוליה בלחודיה ע"כ סברי כר"י בנו של ריב"ב דאמר אוסרת ונאסרת כלומר דאם בשלה עם דברים אחרים אוסרתן והיא עצמה אסורה בין שבשלה עם דברים אחרים בין שבשלה בפני עצמה משום דבתר דגמרה לפלוט הדרא ובלעה מדם שפלטה ואביי הא קאמר דסבר כמ"ד אינה נאסרת אלא במאי דאמר אוסרת מספקא ליה אי דוקא בכבדא דאיסורא אבל לא בכבדא דהיתרא או דילמא אפילו בכבדא דהיתרא קאמר דאוסרת
והשתא כיון דרב הונא ורב נחמן חלטי ליה כוותייהו קי"ל ולא כאביי דמספקא ליה
דלא שבקינן מאי דפשיטא להו לרב הונא ורב נחמן משום מאי דמספקא לאביי.
ועוד דה"ל חד לגבי תרי

ומה"ט לא קי"ל כרב בר שבא דאסר ליה בחליטה דה"ל חד לגבי תרי
הילכך נקטינן דכבד לקדרה אסור ואם בשלו עם בשר אחר אוסר אא"כ חלטו אבל מליחה לא מהניא ביה מידי ולצליה לא צריך קריעה דנורא מישאב שייב דלחליטה הוא דאמרינן בגמרא דבעי קריעה כדפרישית ובזה נתיישבו דברי רבינו שאסור לבשל כבד בפני עצמו מן הדין דכרב הונא ורב נחמן קי"ל דס"ל דאסור לבשל כבד אפי' בפני עצמו אלא ע"י חליטה.

ה"כסף משנה" מסביר שה"כתנאי" בגמרא לא מוסב על מחלקת "רב נחמן" ו"רב בר שבא", אלא על "אביי" ו"רב הונא".
ורב נחמן סובר כרבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא.

6.
והוא מביא כלל חשוב: הלכה כרב נחמן ורב הונא [שאסרו לאכול כבד שהתבשל ללא חליטה] נגד אביי. ולכאורה, הרי "אביי" נחשב כ"בתראי" [חי אחרי רב נחמן ורב הונא], ולכן הלכה צריכה להיות כמותו.

6.1
ולכן הוא מסביר, שדינם של רב נחמן וב הונא נפסק בוודאות, ואילו דינו של אביי נאמר רק כספק.

6.2
עוד הוא מסביר שרב הונא ורב נחמן הם שנים נגד אביי שהוא יחיד. משמע מדבריו, שהכלל של "הלכה כבתראי" לא נאמר נגד "רבים".

7.
אולם ראה:
גופי הלכות פרק ה - כללי אות ה' כלל קפד:

ומיהו מצינו להרי"ף ז"ל פרק הזהב [דף לב. מדפיו] על משנה אלו דברים שאין להם אונאה, וז"ל ואנן עיינינן במילתא שפיר, ומסתבר לן דהאי מימרא דרבי אמי ודרבי יוחנן ליתא משום דחזינן לרב נחמן דהוא בתרא דס"ל אין אונאה לקרקעות. הרי דסבר כ"בתראי" אפילו יחיד שהוא רב נחמן במקום רבים.

הלכה כ"בתראי" גם נגד רבים.

8.
המשך דבריו:

ואפשר לדחות כמו שסיים שם וז"ל והא דרבי אמי ורבי יוחנן ליתא, דקיי"ל דבתראה הוא והלכתא כוותיה בדיני, ואם כן איכא למימר דדוקא [ב]רב נחמן כתב דהלכתא כוותיה אף במקום רבים, משום דאית ליה תרי כחי, כחא דהלכה כוותיה בדיני, וכחא דהוא בתרא, אבל אמורא אחר מנ"ל.

דווקא לגבי רב נחמן אם הוא "בתראי" אזי ההלכה כמותו גם נגד רבים כי חוץ מזה שהוא "בתראי" לעומת רבי אמי ורבי יוחנן, יש לו גם כח של "הלכה כרב נחמן בדיני".

9.
לגבי הביטוי "כתנאי" יש שואלים מה ההבדל בין קושיה של "לימא כתנאי" לבין קביעה של "כתנאי".

9.1
והתשובה: "לימא כתנאי" הוא מדברי תנאים ידועים [ממשנה או מברייתא], ואילו "כתנאי" - הכוונה למקור שלא היה ידוע לאותם אמוראים, ולכן לא מקשים עליהם מאותו מקור.



תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר