הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

אמוראים: שמואל נחשב תנא?

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

חולין קיג ע"א

רב מרי בר רחל אימלח ליה בשר שחוטה בהדי בשר טרפה, אתא לקמיה דרבא, אמר ליה: +ויקרא י"א+ הטמאים - לאסור צירן ורוטבן וקיפה שלהן, ולימא ליה מדשמואל, דאמר שמואל: מליח - הרי הוא כרותח, וכבוש - הרי הוא כמבושל! אי מדשמואל, הוה אמינא: הני מילי - דמן, אבל צירן ורוטבן - לא, קמשמע לן..

1.
רבא נשאל שאלה לגבי בשר שחוטה שנמלח יחד עם בשר טרפה. ורבא השיב על סמך ברייתא.

1.1
ראוי לציין, שאין בגמרא פתיחה של "תניא" לפני הציטוט מהברייתא.

2.
שואלת הגמרא: מדוע רבא לא ענה על שאלת "רב מרי..." מדברי שמואל.

2.1
והגמרא עושה "צריכותא" בין דברי שמואל לדברי הברייתא.

3.
שאלת הגמרא על רבא תמוהה מאד! מדוע עדיפים דברי שמואל על דברי ברייתא, שהיא דברי תנאים?

4.
תוספות מסכת חולין דף קיג עמוד א:

ולימא ליה מדשמואל - אף על גב דברייתא עדיפא בברייתא לחוד לא סגי אלא מכח מילתיה דשמואל דמייתי בהדה אבל בדשמואל לחוד סגי ומשני הוה אמינא הני מילי דמן וכאן אין שייך לאסור משום דמשרק שריק או כבולעו כך פולטו.

עונה על כך תוס': גם ההוכחה מהברייתא מבוססת על דברי שמואל בסוגייתנו.
לפי תוס' יוצא איפוא, ששאלת הגמרא היא מדברי שמואל [שהברייתא מוסברת לפיו].

4.1
ויש לשאול, מדוע צריכים את הברייתא, הרי ניתן להסתפק בדברי שמואל עצמם. [ראה "מתיבתא", הערה ב]

5.
ונראה אולי ליישב באופן אחר ועקרוני יותר: שאלת הגמרא היא: הלימוד מהברייתא איננו מפורש ואילו מדברי שמואל [שהיה אמורא ולא תנא] – שפסק הלכה למעשה - ניתן להסיק תשובה לשאלה שרבא שנשאל.

6.
הערה: אם נניח ששמואל נחשב כתנא אזי אולי שאלת תוס' לא קשה מידי!