הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "סתם גמרא" ["סתמא"]

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

חולין קכא ע"א

 כיוצא בו השוחט בהמה. אמר רבי אסי, שונין: ישראל בטמאה ועובד כוכבים בטהורה - צריכין מחשבה והכשר מים ממקום אחר, הכשר למה לי? סופו לטמא טומאה חמורה, וכל שסופו לטמא טומאה חמורה לא בעי הכשר, דתני דבי רבי ישמעאל: +ויקרא י"א+ וכי יותן מים על זרע מה זרעים שאין סופן לטמא טומאה חמורה צריכין הכשר, אף כל שאין סופו לטמא טומאה חמורה צריך הכשר, ותניא, א"ר יוסי: מפני מה אמרו נבלת עוף טהור צריכה מחשבה ואינה צריכה הכשר – מפני שסופה לטמא טומאה חמורה!.

1.
כסף משנה הלכות טומאת אוכלין פרק ג הלכה ד:

... ויש לתמוה למה פסק רבינו שאינה צריכה הכשר ואפשר לומר דסבר דהא פליגא אההיא דפרק דם שחיטה שכתבתי בסמוך דאע"ג דלא הוי כזית מיקרי סופו לטמא טומאה חמורה הואיל וחזי לאצטרופי וכההיא קי"ל ד"סתם גמרא" קאמר לה:

ה"כסף משנה " מסביר שהרמב"ם לא פוסק כסוגייתנו, שישראל ששחט טמאה ונכרי ששחט בטרה "צריכין הכשר".

2
והסיבה היא, שהרמב"ם פוסק כמשתמע בסוגיה אחרת [במסכת כריתות דף כא עמוד א - מובא בתוס']. ומסביר ה"כסף משנה" שכאשר יש "מחלוקת סוגיות" בגמרא הרמב"ם פוסק כאותה סוגיה שלא נאמרה על ידי אמורא מסויים ["רבי אסי" – בסוגייתנו], אלא על ידי "סתם דגמרא".

3.
כנראה שה"כסף משנה" סובר ש"סתם גמרא" נערכה על ידי "רב אשי" ובית דינו – ולכן הלכה כמותם.