הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
תנאים: "רבי שמעון" ו"רבי מאיר" הלכה כמי?
[תנאים: כמי הלכה?]
חולין קכז ע"א-ע"ב
"מתני'. האבר והבשר המדולדלין בבהמה - מטמאין טומאת אוכלין במקומן, וצריכין הכשר, נשחטה הבהמה - הוכשרו בדמיה דברי רבי מאיר, רבי שמעון אומר: לא הוכשרו;
מתה הבהמה - הבשר צריך הכשר, האבר מטמא משום אבר מן החי, ואינו מטמא משום אבר נבלה דברי ר' מאיר, ורבי שמעון מטהר.
1.
רמב"ם הלכות שאר אבות הטומאה פרק ב הלכה ה:
הבשר או האבר המדולדלין בבהמה או חיה שאינן יכולין לחיות ולהדביק בשאר הגוף אינן מטמאין כנבילה כל זמן שהבהמה בחיים והרי הן כשאר אוכלין אם הוכשרו מקבלין טומאה במקומה,
נשחטה הבהמה הוכשרו בשחיטה ואינן מטמאין כנבילה שאין השחיטה עושה אותן כמו שפירשו מחיים,
אבל אם מתה הבהמה הבשר שהיה מדולדל בה צריך הכשר, והאבר מטמא משום אבר מן החי ואינו מטמא משום אבר מן הנבילה, ומה בין אבר מן החי לאבר מן הנבילה, שהבשר הפורש מאבר מן החי טהור, והבשר הפורש מאבר מן הנבילה מטמא בכזית במגע ובמשא וזה וזה שוין לשיעור.
הרמב"ם פוסק בשתי המחלוקות כרבי מאיר.
2.
כסף משנה הלכות שאר אבות הטומאה פרק ב הלכה ה:
האבר והבשר המדולדלין וכו'. משנה פרק העור והרוטב (דף קנ"ז). ומ"ש נשחטה הבהמה וכו'. שם במשנה פלוגתא דר"מ ור"ש ופסק כרבי מאיר: וכתב הר"י קורקוס ז"ל שטעמו משום דבפרק מי שהוציאוהו (דף מ"ו ע"ב) אמרינן ר"מ ור"ש הלכה כדברי מי וסלקא בתיקו הילכך נקמינן כדברי המחמיר כמו שכתוב בהלכות עולם
ועוד דהתם בעי רבה בהמה בחייה מהו שתעשה יד לאבר והיינו אליבא דרבי מאיר גם בפרק בהמה המקשה מוכיח שהלכה כר"מ:
כתב הר"י קורקוס כבר נתבאר דבשר הפורש מן החי אין בו טומאת נבילות ומה שהזכיר רבינו בשר מדולדל משום סיפא דקאמר דהוי כשאר אוכלים אפילו בעודה במקומה מחוברים הזכירו והוא הנזכר במשנה עכ"ל. ומ"ש ואינם מטמאים כנבילה וכו'. שם בגמרא. ומ"ש אבל אם מתה הבהמה וכו'. שם במשנה פלוגתא דר"מ ור"ש ופסק כרבי מאיר וכדבסמוך.
ומ"ש ומה בין אבר מן החי וכו'. שם ברייתא. ומ"ש וזה וזה שוין לשיעור. כלומר דמטמאין בכל שהן ושצריך שיהיה בהם בשר וגידים ועצמות ויהיה עליו בשר כדי להעלות ארוכה נוסחא אחרת מצאתי בדברי רבינו שכתוב בה וזה וזה אין לו שיעור היא נוסחא נכונה:
ה"כסף משנה" מסביר: הגמרא [במסכת עירובין דף מו] קובעת שבמחלוקת בין רבי שמעון לרבי מאיר אין כלל קבוע כמי ההלכה, ומסיימת זאת ב"תיקו", ולכן בכל מחלוקת ביניהם יש לפסוק "לחומרא", ובסוגייתנו – כרבי מאיר.
3.
אותו עיקרון מובא גם ב"הליכות עולם", שער חמישי, פרק א, אות א:
... ואיבעיא להו רבי מאיר ורבי שמעון מאי תיקו. הילכך הלכה כדברי המחמיר בשניהם:
4.
ולהלן דיון נרחב -
יד מלאכי כללי התלמוד כלל תקפ:
רבי מאיר ור"ש. אע"ג דבגמ' דילן בפרק מי שהוציאוהו דף מ"ו ב' היא בעיא דלא איפשיטא וכתבו בעלי הכללים דהלכה כדברי המחמיר בשל תורה מ"מ מצאתי בירושלמי דשביעית פ"ח דף ל"ח ב' וכן בפ"ג דתרומות דף מ"ב א' דנקטו בפשיטות דר"מ ור"ש הלכה כר"ש יע"ש
ולפי הכלל המסור בידינו ממרן ז"ל בכ"מ פ"ח מהלכות תרומות הלכה ט"ו ובכמה רבוואתא דבעיא דלא איפשיטא בגמרין ואיפשיטא בירושלמי הוי פשיטותא הבאתי דבריהם באות הבי"ת ע"ש נראה לפק"ד דאף בזה אית לן למפסק כר"ש וכפשיטותא דירושלמי
בניגוד לדברי ה"הליכות עולם" וה"כסף משנה" פוסק ה"יד מלאכי" כרבי שמעון, מפני שכך נפסק בגמרא הירושלמית לגבי השאלה הכללית כמי להכריע בכל מחלוקת בין רבי מאי ורבי שמעון.
4.1
המשך:
... דהא ליתא כמדובר אחר זמן שכתבתי כן מצאתי במבוא הש"ס לר"ש הנגיד שכתב דר"מ ור"ש הלכה כר"ש וכ"כ עוד בפשיטות הראב"ד פכ"ד מהלכות טומאת מת והרל"ם בפי"ב מהלכות שחיטה לדעת הרמב"ם וע"ע עוד שם פ"י מהלכות מעשה הקרבנות ובספר יראים דף י"ד ע"א ולדידי חזי לי דהירושלמי שהבאתי היא שעמדה להם לכתוב כן בפשיטות וששתי כעל כל הון שכיונתי לדעת גדולים.
הוא מביא עוד ראשונים שמסבירים שכעיקרון - הלכה כרבי שמעון במחלוקתו עם רבי מאיר. וחשוב לציין שאומרים זאת אף בדעת הרמב"ם.
4.2
המשך:
ומצאתי עוד למוהר"י חאגיז שבהקדמתו לפירוש המשניות כתב דאפשר דגמרא דידן נמי הכי סברא ממאי דאמרו בפ"ק דעירובין מפני מה לא קבעו הלכה כר"מ מפני שלא עמדו חביריו על סוף דעתו וכו' והך טעמא שייכא נמי אף כנגד ר"ש והא דסלקא בתיקו אשכחן כמה בעיות דסלקן בתיקו ומיפשטן במקום אחר וקרוב לזה כתב חוות יאיר סוף סי' צ"ד ולא נהירא דהא קי"ל הלכה כר"מ בגזירותיו ואשכחן נמי דרובא דסתמי דמתניתין ר"מ נינהו ואם כדבריהם לא הוה לן לפסוק כר"מ בשום מילתא מכח מה שאמרו בפ"ק דעירובין מפני מה לא קבעו וכו' ובסתמא הוה להו למנקט אין הלכה כר"מ משום דשמותי הוא אלא וודאי האמת הוא דדוקא לגבי ר' יהודה ור' יוסי הוא דאין הלכה כר"מ אבל לגבי תנאי אחריני אפשר שיהיה הלכה כמותו ואפשר שלא יהיה ולגבי ר"ש איבעיא לן וסלקא בתיקו ולא מיפשטא כלל מההיא דפ"ק דעירובין לפק"ד דהתם הכוונה היא דכיון דגלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאין בדורו של ר"מ כמותו מפני מה לא קבעו שיהיה הלכה כמותו בכל מקום נגד כל בני דורו וא"כ לא נוליד מזה שאין הלכה כמותו נגד שום אחד מהתנאים כאשר הולידו הרבנים הנ"ל אלא דבשאר תנאים חוץ מר' יהודה ור' יוסי לפעמים יהיה הלכה כמותו ולפעמים לא וכדחזינן דבכמה דינים פסקינן כר"מ ועוד דאם איתא דבעיין מפשט מההיא דמפני מה לא קבעו וכו' לא הוה שתיק מיניה תלמודא כיון דכבר ידע לה להאי מילתא שנאמרה בפ"ק דההיא מסכתא גופה וצא ולמד ממ"ש הר"ן בפרק השולח דף תקע"ו ב' ולי נראה דבעיין מהתם לא מפשט וכו' ואם איתא דהוה מפשט מההיא ברייתא הוה להו בגמרא לאתויי הכא ע"כ וכן מצאתי להריטב"א ז"ל בחידושי בתרא כ"י דאף דאיהו גופיה כתב באותה מסכתא דמצינו בכמה דוכתי דלא מפשטא בעיא בדוכתה ומפשטא בדוכתא אחרינא מ"מ בפרק מי שמת כתב וז"ל
ואחרים תירצו דאע"ג דהכא לא איפשיטא מהתם תפשוט דעמד אינו חוזר וגם זה דוחק דתיהוי בהאי מכילתא גופה ולא פשטינן מיניה בעיין ע"כ וכ"ש הכא שהפשיטות נשנה פ"ק דעירובין דהוה מייתי לה תלמודא אם איתא דמפשטא בהכי ואפשר שהתוספות דע"ז [דף] ס"ח א' ד"ה תיקו מודו נמי דהיכא דהפשיטותא נשנה קודם הבעיא אם איתא דהויא פשיטותא הוה ליה לתלמודא להביאה וכן נראה דעת ה"ע דמההיא דפ"ק לא איפשיטא בעיין דפרק מי שהוציאוהו שהרי בריש שער ה' הביא ההיא דפ"ק דעירובין ואמר והטעם שאין הלכה כר"מ אמרו בפ"ק דעירובין גלוי וידוע וכו' ושם באותו פרק באותו מקום הביא הבעיא דמי שהוציאוהו דסלקא בתיקו וכתב הילכך הלכה כדברי המחמיר בשניהם ע"כ אלמא דלדידיה נמי לא שייך למפשט בעיין מהתם וראיתי עוד לבעל חוות יאיר שם שכתב ומדברי הרא"ש קרוב לספ"ב דע"ז נראה ג"כ דגרס הלכה כר"ש ע"כ ולדידי זה א"א דגירסא זו לא ראינו ולא שמענו ותמהני איך יצא זה מלפניו דהא הרא"ש גופיה בפרק מי שהוציאוהו הביא הבעיא וסיים בה תיקו יע"ש הן אמת דדברי הרא"ש דע"ז תמוהים שכתב שם בפ"ב סי' ל"ד דר"ש פליג אדר"מ והלכתא כוותיה כדאמרינן בעירובין פרק מי שהוציאוהו והוא פלא דנמצא שסותר דברי עצמו
והנלע"ד בזה דכוונתו הרצויה היא דהלכתא כר"ש משום דמיקל ושרי נותן טעם לפגם וכדאמרינן בעירובין פי' דסלקא הבעיא בתיקו וקי"ל דבשל סופרים הלך אחר המיקל וכמ"ש מוהריק"א והיבין שמועה ע"ש ולא ידעתי איך התי"ט בספר פלפלא חריפתא שם הניח דבר זה בתימה.
איברא שמצאתי למרן בכ"מ [בכסף משנה] פרק כ"ד מהלכות טומאת מת ורפ"ב מהלכות טומאת צרעת
וכן בפ"ב מהלכות שאר אבות הטומאות הלכה ה' בשם הר"י קורקוס
כאן, מסתמך על ה"כסף משנה" בסוגייתנו.
4.3
המשך:
ובפ"ב מהלכות טומאת אוכלים הלכה ו' שכתב דבעיא דפרק מי שהוציאוהו לא נפשטה ונקט כדברי המחמיר ומדלא הזכיר פשיטות הירושלמי במקומות הנזכרים גם לא בכלליו עלה בדעתי לומר דאישתמיט מיניה דמר אך אחר החיפוש מצאתי אליו ז"ל בפ"ה מהלכות שמיטה ויובל הלכה ד' שכתב ז"ל ואף ע"ג דבירושלמי משמע דהלכה כר"ש דשרי לא סמך עליו רבינו משום דירושלמי לטעמיה שסובר דר"מ ור"ש הלכה כר"ש אבל גמרא דידן בפרק מי שהוציאוהו מסיק לה בתיקו ע"כ
ה"כסף משנה" עצמו כבר עונה, שאין הלכה כירושלמי אלא כבבלי, שבמחלוקת בין רבי שמעון לרבי מאיר יש לפסוק לחומרא.
4.4
המשך:
ומאחר שכן אני בעניי לא ידענא אמאי שבקיה לשיטתיה דפ"ה דתרומות דפשיטותא דירושלמי הויא פשיטותא ובפרט דאיהו גופיה בפ"ב מהלכות מתנות עניים שבק כללא דיחיד ורבים דאלים טובא כידוע משום דבירושלמי מפרש מילתיה דר"ש הבאתי דבריו באות הבי"ת וכ"ש הכא דבש"ס דילן הדבר בספק ובירושלמי פשיטא ליה דהוה ליה לאסוקי כפשיטותא דירושלמי וכעת הדבר צריך תלמוד גדול:
וכאן חשוב לציין, בסוגייתנו ה"כסף משנה" מביא נימוק נוסף לפסיקת הרמב"ם כרבי מאיר: רבה בגמרא [חולין דף קכח] העלה "בעיה", שמבוססת על שיטת רבי מאיר, ומוכח מכאן ש"סתמא דגמרא" ["רבה"?] פוסקת כרבי מאיר ["סוגיא כוותיה"].
ונשאלת השאלה מדוע ה"כסף משנה" לא הסתפק בתרוצו הראשון? אולי בגלל הדעה שהובאה ב"יד מלאכי".
4.5
וראה בהרחבה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד קמא, ובהערה ה – באריכות.
ונציין רק את אחד ההסברים [מובא שם] לדברי הרמב"ם, שלפי כמה סוגיות משמע שרבא ורבי יוחנן פוסקים ש"יש יד להכשר" – שזהו נימוקו של רבי מאיר, והלכה כ"בתראי".
