הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

אמוראים: "הלכה כרב אשי" / סדר הדורות

[אמוראים]

חולין קכח ע"א

 "נשחטה הבהמה [וכו']. במאי קא מיפלגי?
אמר רבה: בבהמה נעשית יד לאבר קמיפלגי, מר סבר: אין בהמה נעשית יד לאבר, ומר סבר: בהמה נעשית יד לאבר;
אביי אמר: באוחז בקטן ואין גדול עולה עמו קמיפלגי, מר סבר: אוחז בקטן ואין גדול עולה עמו - הרי הוא כמוהו, ומר סבר: אינו כמוהו;
ואף ר' יוחנן סבר באוחז בקטן ואין גדול עולה עמו קא מיפלגי, דרבי יוחנן רמי דר"מ אדר"מ: מי אמר ר' מאיר אוחז בקטן ואין גדול עולה עמו הרי הוא כמוהו? ורמינהו: אוכל שנפרס ומעורה במקצת,
רבי מאיר אומר: אם אוחז בקטן וגדול עולה עמו - הרי הוא כמוהו, ואם לאו - אינו כמוהו, ואמר רבי יוחנן: מוחלפת השיטה, ומאי קושיא? דילמא שני ליה לר"מ בין טבול יום לשאר טומאות? תניא, רבי אומר: אחד טבול יום ואחד שאר טומאות; ודילמא: לרבי לא שני ליה, ולר' מאיר שני ליה? אמר ר' יאשיה, הכי אמר ר' יוחנן: לדברי רבי מוחלפת השיטה.
רבא אמר: ביש יד לטומאה ואין יד להכשר קמיפלגי, מר סבר: יש יד לטומאה ואין יד להכשר ומר סבר: יש יד לטומאה ולהכשר,
רב פפא אמר: בהכשר קודם מחשבה קמיפלגי, דתנן, אמר ר' יהודה: כך היה רבי עקיבא שונה חלב שחוטה בכפרים - צריך מחשבה ואין צריך הכשר, שכבר הוכשר בשחיטה, אמרתי לפניו: למדתנו רבינו, עולשין שלקטן והדיחן לבהמה ונמלך עליהן לאדם - צריכות הכשר שני! וחזר רבי עקיבא להיות שונה כרבי יהודה, מר סבר לה כמעיקרא, ומר סבר לה כחזרה.
רב אחא בריה דרב איקא אמר: בנתקנח הדם בין סימן לסימן קמיפלגי, מר סבר: ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף, והאי דם שחיטה הוא, ומר סבר: אינה לשחיטה אלא לסוף, והאי דם מכה הוא.
רב אשי אמר: בשחיטה מכשרת ולא דם קמיפלגי.

1.
הגמרא מביאה 6 דעות אמוראים בהסבר המחלוקת במשנה בין רבי מאיר ורבי שמעון. ב"מתיבתא" לא "סופר" את רבי יוחנן, כנראה מפני שרבי יוחנן מסביר כאביי, וכאילו הגמרא אומרת שיש הוכחה לאביי מדברי רבי יוחנן.

2.
בכל אופן קצת קשה, מדוע הגמרא הביאה את אביי לפני רבי יוחנן. כל שאר האמוראים מובאים בסדר כרונולוגי. אפשר לומר, שרבי יוחנן לא הסביר את המחלוקת במשנתנו באופן ישיר, אלא הגמרא מסבירה שמדברי רבי יוחנן על משנה אחרת משמע שבמשנתנו יסביר כדעת אביי.

3.
אם היינו צריכים להחליט ולהכריע בין השיטות השונות והיינו דנים בין אביי ורבא, הרי שהכלל הוא, שהלכה כרבא, אולי כאן הגמרא "רומזת" שמכיון שרבי יוחנן גם מסביר כאביי ההלכה תהיה כאביי ורבי יוחנן נגד רבא.

3.1
הסבר זה יכול להתקבל רק אם נאמר שכללי ההכרעה בין האמוראים חלים לא רק במחלוקת סברות ביניהם אלא גם כשהם חולקים בהסבר דברי חכמים אחרים.

3.2
חשוב לומר, שהדיון לעיל לא לגמרי רלוונטי מכיון שההכרעה צריכה להיות בסופו של דבר כרב אשי מפני שהוא "בתראי".

4.
בדף הקודם ניתחנו את דברי ה"כסף משנה" הבאים, אולם לצרכינו נעיין בהמשך דבריו:
כסף משנה הלכות טומאת אוכלין פרק ב הלכה ו:

שם נשחטה הבהמה הוכשרו בדמיה דברי ר"מ ר"ש אומר לא הוכשרו ופסק כר"מ דמחמיר דבפרק מי שהוציאוהו אסתפק לן ר"מ ור"ש כמאן מינייהו הלכה הלכך נקטינן כדברי המחמיר.
ועוד דבעיא דרבא דאיתא בגמרא אתיא אליבא דר"מ וכיון דבעי אליביה משמע דסבר דהלכה כוותיה.

הוא מתכוון כנראה לומר, שאחרי שהגמרא הביאה את ששת ההסברים למחלוקת במשנה היא מציגה בעיה. והבעיה היא לשיטת רבי מאיר במשנה. הבעיה הוצגה על ידי רבה [וכנראה טעות ב"כסף משנה" שגורס "רבא"].

4.1
המשך:

ומ"ש שהבהמה כולה כמו יד לאבר זה. שם אמרינן הכי לר"מ ופסק כמותו משום דבגמרא בעי בעיא והיא אליביה.

מכיון שהדיון הוא אליבא דרבי מאיר לכן הלכה כמותו נגד מי שחולק עליו - רבי שמעון, לפי הכלל של "מדשקיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה"