הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטויים: "רבי ינאי ורב"; "אמר רב... משום רב..."
[ביאור מונחי הקישור בגמרא; תנאים ואמוראים]
חולין קלה ע"א
גמ'. במוקדשין מאי טעמא לא? אמר קרא: +דברים י"ח+ צאנך - ולא צאן הקדש; טעמא דכתב רחמנא צאנך, הא לאו הכי הוה אמינא קדשים חייבים בראשית הגז? הא לאו בני גיזה נינהו, דכתיב: +דברים ט"ו+ ולא תגוז בכור צאנך! אי בקדשי מזבח - הכי נמי, הכא במאי עסקינן - בקדשי בדק הבית;
והאמר ר"א [= "רבי אלעזר"]: קדשי בדק הבית אסורים בגיזה ועבודה! מדרבנן; סלקא דעתך אמינא: הואיל ומדאורייתא בני גיזה נינהו, היכא דגזז ליה - ליתיב ליה; והא קדיש לה! סד"א: לפרוק וליתיב ליה; והא בעי העמדה והערכה! הניחא למאן דאמר קדשי בדק הבית לא היו בכלל העמדה והערכה, אלא למ"ד היו מאי איכא למימר?
אמר ר' מני בר פטיש משום ר' ינאי: הכא במקדיש בהמתו לבדק הבית חוץ מגיזותיה, סד"א: ליגזוז וליתיב ליה, אמר קרא צאנך - ולא צאן של הקדש; אי הכי, קדשי מזבח נמי! כחשי; קדשי בדק הבית נמי כחשי! דאמר חוץ מגיזה וכחישה; קדשי מזבח נמי, דאמר חוץ מגיזה וכחישה! אפ"ה - פשטה קדושה בכולה, ומנא תימרא - דאמר ר' יוסי: והלא במוקדשין האומר רגלה של זו עולה - כולה עולה, ואפי' לר"מ דאמר אין כולה עולה הני מילי דאקדיש דבר שאין הנשמה תלויה בו, אבל הקדיש דבר שהנשמה תלויה בו - קדשה.
רבא אמר: במקדיש גיזה עצמה, סד"א: ליגזוז וליפרוק וליתיב ליה, אמר קרא +דברים י"ח+ גז צאנך תתן לו - מי שאין מחוסר אלא גזיזה ונתינה,.
1.
רמב"ם הלכות ביכורים פרק י הלכה ב:
כיצד הרי שהקדיש בהמות לבדק הבית וגזזן יכול יהיה חייב לפדות וליתן לכהן, או הקדיש בהמה חוץ מגיזתה יכול יהיה חייב בראשית הגז ת"ל צאנך אין אלו צאנו.
הרמב"ם פוסק כהסברו של רבי מני משום רבי ינאי, שהנאמר במשנה שפטור מגיזה במוקדשין – מדובר במקדיש בהמתו לבדק הבית חוץ מגיזותיה.
2.
כסף משנה הלכות ביכורים פרק י הלכה ב:
ומ"ש כיצד הרי שהקדיש בהמות וכו' או הקדיש בהמה וכו'. שם בגמרא אבל לא במוקדשין מאי טעמא לא אמר קרא [גז] צאנך ולא צאן הקדש והקשו על זה טעמא דכתב רחמנא גז צאנך הא לאו הכי ה"א קדשים חייבים בראשית הגז וכו' עד יצא זה שמחוסר גזיזה פדייה ונתינה. והר"י קורקוס ז"ל תמה על רבינו שכתב הרי שהקדיש בהמתו לבדק הבית וגזזה וכו' שהרי אוקימתא זו נדחית משום דלא אתיא אלא למ"ד קדשי בדק הבית לא בעו העמדה והערכה ואילו רבינו פסק בפרק חמישי מהלכות ערכין דבעו העמדה והערכה
ועוד קשה שכתב אוקימתא דרב מני דאמר חוץ מגיזה דלא מיתרצא אלא בדאמר חוץ מגיזה וכחישה
ולמה השמיט רבינו כחישה
ועוד קשה למה השמיט רבינו אוקימתא דרב והאריך ונדחק מאד ביישוב תמיהות אלו.
ולי אין כאן תמיהא כלל דרבינו לא נחת הכא לענין דינא כלל אלא לומר דמשכחת לא דאיצטריך קרא דצאנך למעוטי מוקדשין או כגוונא קמא למ"ד קדשי בדק הבית לא בעו העמדה והערכה או כדאמר חוץ מגיזתה בענין שיועיל ולא חש להביא אוקימתא דרב דכיון דאייתי תרי גווני דאיצטריך קרא סגי:
בתחילה מביא קושיות שונות על הרמב"ם:
3.
קושיה ראשונה: האוקימתא הראשונה של הרמב"ם מתאימה – על פי סוגייתנו – לדעה שקדשי בדק הבית לא צריכים "העמדה והערכה" בפדיון, ואילו הרמב"ם פוסק שהם כן חייבם. ולכן הגמרא העמידה ב"מקדיש לבדק הבית חוץ מגיזותיה", ומתאים לאוקימתא השניה ברמב"ם.
4.
קושיה שניה: הרמב"ם לא הביא את האוקימתא של רב מני בגמרא בשלמותה.
5.
קושיה שלישית: הרמב"ם לא הביא את האוקימתא של רבא, שמדובר ב"מקדיש גיזה עצמה"
6.
ה"כסף משנה" עונה: אין נפקות בדין בין כל האוקימתות בגמרא. האוקימתות נצרכו על מנת להסביר מדוע יש בכלל צורך להביא את הפסוק "צאנך", אבל מבחינת הדין באמת בכל סיטואציה של מוקדשין - פטור מנתינת הגז.
7.
וראה ב"מתיבתא", "ילקוט ביאורים", עמוד רפט.
8.
וכדאי לעיין בהסבר של המהר"י קורקוס על הרמב"ם בקשר לקושיה השלישית שלו:
9.
קודם כל, הוא כנראה גורס בגמרא שמדובר בהסבר האחרון בגמרא בהסברו של "רב" ולא בהסברו של "רבא" [לא מצאתי לזה תימוכין בגירסאות ובכתבי היד]. כמו כן הוא טוען שתרוצו של רב מרי בשם "רבי ינאי" חולק על "רב", והלכה כ"רבי ינאי". [וראה ב"מתיבתא", הערה לה, שרבא חולק על רב מרי אבל רב מרי לא חולק על רבא, ושם, בשם תוס'. אבל קשה לי משום שבדרך כלל הלשון "רבא אמר" מלמד שבא לחלוק.]
10.
ועכשיו הוא בונה את הכרעת הרמב"ם כך:
10.1
משמע בסוגיא, שרב מני חולק על רב.
10.2
רב מני אמר בשם רבי ינאי, והלכה כרבי ינאי נגד רב.
10.3
ההוכחה שהלכה כרבי ינאי נגד רב: רבי ינאי היה רבו של רבי יוחנן [רבי ינאי חי בדורו של רבי יהודה הנשיא], והלכה כרב נגד תלמידו. ובמחלוקת בין רב לרבי יוחנן הכלל הוא שהלכה כרבי יוחנן.
10.4
מסקנתו: קל וחומר, שהלכה כרבי ינאי מול "רב"
11.
כמה הערות על דבריו:
11.1
רב מני אמר "משום" רבי ינאי. לא מדובר במחלוקת ישירה בין רבי ינאי ורבי יוחנן, ולכן במקרה כזה יתכן שהלכה כרבי יוחנן, וכל ה"קל וחומר" שלו נופל. גם אין מחלוקת ישירה בין רבי ינאי לרב.
11.2
בהחלט ייתכן שהלכה כרב נגד רבי ינאי משום שאין בזה מחלוקת אלא הכרעה של אמורא בנידון שדן בו תנא וזה מותר, ובודאי אם מדובר ב"רב" שנחשב כ"תנא".
11.3
אם הגירסא היא כמצוי בידינו "רבא" ולא "רב", הרי שהכלל הוא "הלכה כבתראי" והלכה כרבא נגד רב מני, אפילו אם נאמר שדברי רב מני הם "משום" רבי ינאי.
