הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטויים: "מאן תנא"; "סתם משנה"; "אימתי" 

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

חולין קלח ע"א

הלוקח גז צאנו של חבירו כו'. מאן תנא דהיכא דאיכא שיורא גבי מוכר - בתר מוכר אזלינן? א"ר חסדא: רבי יהודה היא, דתנן המוכר קלחי אילן בתוך שדהו - נותן פאה לכל אחד ואחד, אמר רבי יהודה: אימתי - בזמן שלא שייר בעל השדה, אבל שייר בעל השדה - נותן פאה על הכל,
אמר ליה רבא: והא מר הוא דאמר והוא שהתחיל בעל השדה לקצור! וכי תימא הכי נמי - והוא שהתחיל לגזוז, בשלמא התם +ויקרא י"ט+ ובקצרכם את קציר ארצכם כתיב, מעידנא דאתחיל לקצור - מיחייב בכולה שדה, אלא הכא - מעידנא דאתחיל למיגז לא מיחייב בכוליה עדריה!
אלא אמר רבא: האי תנא הוא, דתנן: אמר לו, מכור לי בני מעיה של פרה זו והיה בהן מתנות - נותנן לכהן ואין מנכה לו מן הדמים, לקח ממנו במשקל - נותנן לכהן ומנכה לו מן הדמים.

1.
הגמרא שואלת "מאן תנא", כלומר איזה תנא הוא זה שמתאים לדין שבמשנתנו.

2.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל תנד:

מאן תנא וכו',
... ולי הדיוט אחר המחילה לא נהירא דהא ברוב המקומות שבא לשון זה בגמרא קאמר עוד אחריו דאי כפלוני האמר וכו' ואם כדבריו כיון שהשיב ואמר דלא כפלוני כלומר שהוצרך למתנייה כדי לאפוקי מר' פלוני די והותר אמאי צריך תו למימר דאי כפלוני וכו' אלא וודאי מלשון זה משמע דשאלת מאן תנא וכו' הוא משום דבעי למידע באמת מי הוא התנא דתני כן והשיב לו שהוא דלא כפלוני דאי כפלוני לא מצי אתי דאמר כך וכך,

הוא מוכיח שמשמעות הביטו היא "פשוטה" - לברר מי התנא שסובר כדעה זו [או שהוא זה שאמר את הדין המדובר].

2.1
המשך דבריו:

... לכן נלע"ד לומר דרבינא ורב אשי מסדרי התלמוד קבעו הדברים בש"ס כפי אשר שמעו אותם מפי האומרם ובההוא לישנא ממש דאיתמר בבי מדרשא ומזה נמשך דלפעמים קאמר מאן תנא ר"פ היא וזמנין קאמר מאן תנא דלא כפלוני משום דבאותו הלשון עצמו ששמעוהו כך קבעוהו בתלמוד

כלומר, אין לדקדק בלשון "מאן תנא", מפני שכך "במקרה" דברו בבית המדרש, ולא עבר עריכה של רב אשי.

3.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל תנה:

מאן תנא, כדקאמר הכי בגמרא נראה מדברי התוס' דהכי הוי הלכתא מדסתם לן רבי כוותיה דבסוף שבועות דף מ"ט ב' ד"ה מאן תנא כתבו וז"ל מאן תנא שוכר כנושא שכר דמי משמע דהכי הלכתא ע"כ ועיין פרק הכונס [דף] נ"ז ב' ד"ה סברוה וכן משמע עוד ממאי דאמרינן בפרק כיצד מברכין [ברכות דף מ' א' על מתניתין דבירך על פירות האילן בפה"א יצא מאן תנא דעיקר אילן ארעא הוא אמר רב נחמן בר יצחק ר"י היא וכו' וכתבו התוס' והרא"ש והרשב"א ז"ל דקי"ל כוותיה דר"י משום דסתם לן תנא כוותיה וכוותייהו פסק הטור בא"ח סי' ר"ו.
איברא שהב"י שם כתב דהרמב"ם ז"ל פסק בפ"ח דבירך על פירות האילן בפה"א /לא/ יצא נראה שסובר דלא אמרו בגמ' דמתני' ר"י היא אלא ללמדנו דמתני' יחידאה היא ולא קי"ל כוותיה וכ"כ מוהר"י קורקוס בפ"ד מהלכות בכורים הלכה י"ב
ועל פי הדברים האלה נסתפק מוהר"י חאגיז בספר תחלת חכמה ש"ב סי' ס"א דבמה יודע איפוא אימת אמרינן דלית הלכתא כוותיה משום דיחידאה היא ואיך נדע את הדבר דמדסתם לן תנא כוותיה ש"מ הלכתא היא,

הוא מתלבט, כיצד נדע בפועל מתי הקביעה "כמאן... כ..." זו הלכה כי דינה כ"סתם", ומתי אינה הלכה מפני שהיא דעת "יחיד".

3.1
בסוגייתנו יש "סתם משנה" .

4.
המשך דבריו:

מאן תנא, לא בעי תלמודא הכי עלה דסתם מתניתין אלא היכא דלא אתא סתמא דמתני' כר' מאיר כשאר סתמי, כן כתבו התוס' ריש מועד קטן דף ב' א' ד"ה מאן תנא והביא מוהר"ש אלגאזי ז"ל בספר הליכות אלי כלל ת"ק,
ולענ"ד דבריהם תמוהים שהרי מצינו בריש אלו נערות דף כ"ט א' דבעי בתלמודא מאן תנא ומשני ר"מ היא דתניא וכו' וכן בשלהי שבועות דף מ"ט ב' מצאתי דבעי מאן תנא דאמר שוכר כנושא שכר דמי ומשני ר"מ היא הרי דאף בסתמא דאתיא כר"מ בעי תלמודא מאן תנא ובשלמא ההיא דשבועות מצינן לתרוצי שפיר כיון דאשכחן דאיכא מאן דתני באידך מתניתין דמייתי התם שוכר כיצד משלם רמ"א כשומר חנם וכו' והכא רצה לאשמועינן דאנן איפכא תנינן רמ"א כנושא שכר ורי"א כשומר חנם וסתם מתני' דארבעה שומרים כר"מ אתיא אך ההיא דאלו נערות וודאי קשיא,
ואף גם זאת נלע"ד לתרץ דאפשר דלאו סתמא דתלמודא הוא דבעי מאן תנא אלא רב יהודה גופיה דקמתרץ ר"מ היא איהו הוא דבעי מאן תנא וכדאשכחן בפרק אלו מציאות דף כ"א א' גבי מצא פירות מפוזרין דבעינן וכמה ומשני לה רב יצחק והכריחו התוס' שם דבעית וכמה ר' יצחק גופיה הוא דבעי ולא הש"ס ע"ש ובהליכות עולם ש"ב פ"ב וע"ע נזיר דף ל' ע"א ד"ה פשיטא ובב"ב דף כ"ב ב' ד"ה וכמה ופר"ח א"ח סי' תצ"ז סעיף ז' והריטב"א בחידושיו למ"ק דף י"ז ריש ע"א ובחדושיו לכתובות פ"ב דף י"ג ב' ובשיטה מקובצת על ביצה דף ל"ה ב' ...

הוא מעיר, שב"סתם משנה" שואלים "מאן תנא" רק אם ברור שה"סתם משנה" איננה "רבי מאיר". ולכן קצת קשה אצלנו, מדוע הגמרא שואלת "מאן תנא" הרי מדובר בסתם משנה. ויותר מכך: הרי רבא בסוף הסוגיה גם מביא הוכחה ממשנה "סתומה", והרי כל "סתם משנה" הוא רבי מאיר? וצריך עיון.

5.
רב חסדא מביא הוכחה ממשנה, מדברי רבי יהודה. אבל יש לשאול: רבי יהודה אומר "אימתי" ולפי הכלל: (עירובין דף פא:) "... והאמר רבי יהושע בן לוי: כל מקום שאמר רבי יהודה "אימתי" ו"במה" במשנתנו - אינו אלא לפרש דברי חכמים!" משמע שבמשנה רבי יהודה מפרש את דברי תנא קמא [ומסכים לדעתו] ומדוע רב חסדא בסוגייתנו אומר "רבי יהודה היא"? ואולי כוונתו שבאמת מתאים גם לתנא קמא.