הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "אם תימצי לומר" 

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

בכורות ו ע"א

איבעיא להו: פרה שילדה מין חמור ויש בו מקצת סימנין, מהו? עז שילדה מן רחל ורחל שילדה מין עז דכי יש מקצת סימנין חייבת בבכורה, דהא טהורה והא טהורה, הא קדושת הגוף והא קדושת הגוף; הכא, דהא טמאה והא טהורה, הא קדושת הגוף והא קדושת דמים - לא, או דלמא: כיון דאידי ואידי בני מיקדש בבכורה - קדוש? ואם תימצי לומר: כיון דאידי ואידי מיקדש בבכורה - קדוש, חמור שילדה מין סוס מהו? הכא ודאי לא בת מיקדש בבכורה הוא, או דלמא: כיון דמין טמאה הוא - קדוש? אם תמצא לומר: כיון דמין טמאה הוא - קדוש, פרה שילדה מין סוס, מהו? הכא ודאי הא טהורה והא טמאה, הא בת מיקדש בבכורה והא - לא בת מיקדש בבכורה, או דלמא: סימנין מילתא היא?
תא שמע: בהמה טהורה שילדה מין בהמה טמאה - פטורה מן הבכורה, אם יש בו מקצת סימנין - חייבת בבכורה מאי לאו, אפי' פרה שילדה מין סוס? לא, פרה שילדה מין חמור.

 

1.
רמב"ם הלכות ביכורים פרק יב הלכה יח:

פרה שילדה כמין חמור, או חמור שילדה כמין סוס פטור שנאמר ופטר חמור תפדה בשה ופטר חמור ב' פעמים עד שיהיה היולד חמור והנולד חמור, ואם יש בו מקצת סימני חמור חייב בבכורה.

2.
כסף משנה הלכות ביכורים פרק יב הלכה יח :

פרה שילדה כמין חמור וכו'. משנה פ"ק דבכורות דף ה':). ומ"ש ואם יש בו מקצת סימני חמור חייב בבכורה. שם בעיא דאיפשיטא באת"ל ופסק באת"ל כמנהגו:

ה"כסף משנה" מסביר שהרמב"ם – באופן שיטתי – מכריע בבעיות מסוג "איבעיא להו" לפי הביטוי "ואם תימצי לומר" [שאלה אם יש הבדל בין "אם תימצי לומר" ל"ואם תימצי לומר"], כלומר, הגמרא מניחה שאם הבעיה הראשונה נפתרה מה נאמר בבעייה אחרת [שקשורה אמנם לבעיה הראשונה], והרמב"ם פוסק לפי ההכרעה שבאה אחרי הביטוי "ואם תימצי לומר".

3.
רדב"ז הלכות ביכורים פרק יב:

ואם יש בו קצת סימני חמור וכו'. בעיא באת"ל ורבינו סובר כדעת הגאונים לפסוק הלכה כאת"ל [=כאם תימצי לומר] אלא דקשיא לי דהתם איבעיא לן חמור שילדה מין סוס הכא ודאי לאו בר מיקדש בבכורה הוא או דילמא כיון דמין טמאה הוא קדש את"ל כיון דמין טמאה הוא קדש וא"כ חמורה שילדה מין סוס ויש לו סימני חמור חייבת ובגמרא משמע דלא קי"ל כי האי את"ל דתניא פרה שילדה מין חמור וחמורה שילדה מין סוס פטורה מן הבכורה ואם יש בו מקצת סימנין חייב בבכורה מאי לאו אתרווייהו לא אפרה שילדה מין חמור אבל חמורה שילדה מין סוס למאי קתני לה לפוטרה ובהכי סלקא שמעתתא דאין מקצת סימנים מועילין אלא אפרה שילדה מין חמור
וי"ל דלא שבקינן פשטא דברייתא דמשמע דאם יש לו מקצת סימנים קאי נמי אחמור שילדה כמין סוס ולא סמכינן אשינויא דחיקא ודוק ותשכח שכן דעת רבינו דתרווייהו אי אית להו מקצת סימני חמור חייבת באת"ל דקאמר תלמודא:

הרדב"ז שואל: הרי מהגמרא משמע שלא כמו ה"אם תימצי לומר", ומשמע מהגמרא שחמור שילדה כמין סוס נשאר בספק. והוא עונה שדחיית הגמרא דחוקה, ונראה לרמב"ם כפשט הברייתא, וממילא הוא פוסק כשתי הפעמים שנאמר בסוגיה "אם תימצי לומר"

4.
ונראה להוסיף הערה: מי כתב את הביטוי "אם תימצי לומר"? נראה לומר ש"עורך הגמרא" שיבץ ביטוי זה ולא "בני הישיבה" כי נראה שהחלטה אם מהלך בסוגיה נקרא "דחוק" נקבע על ידי עורך הגמרא ולא נקבע בו במקום על ידי בני הישיבה. וממילא, ניתן לומר – לפי הרדב"ז – ש"עורך הגמרא" החליט שדחיית הגמרא היא דחוקה ולכן הכריע על ידי ששילב את הביטוי "אם תימצי לומר". וכנראה כך מסביר הרמב"ם את משמעות הביטוי "אם תימצי לומר".