הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטויים: "מאן תנא"; "מני"
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
בכורות ט ע"א
"גמ'. מאן תנא? אמר ר' ירמיה: דלא כרבי יוסי הגלילי, דאי רבי יוסי הגלילי האמר אפשר לצמצם!
אמר אביי: אפילו תימא רבי יוסי הגלילי, שאני התם דכתיב +שמות י"ג+ הזכרים לה'; וליגמר מיניה! הא מיעט רחמנא הזכרים. איכא דאמרי: לימא דלא כרבי יוסי הגלילי, דאי רבי יוסי הגלילי האמר אפשר לצמצם!
אמר אביי: אפי' תימא רבי יוסי הגלילי, שאני התם דכתיב הזכרים לה'.
בשלמא לר' ירמיה, דלא מוקי לה כרבי יוסי הגלילי - היינו דלא קתני ויצאו שני ראשיהן כאחד,
אלא לאביי, ליתני ויצאו שני ראשיהן כאחד! ועוד, תניא: חמורו שלא ביכרה וילדה שני זכרים, ויצאו שני ראשיהן כאחד, רבי יוסי הגלילי אומר: שניהן לכהן, שנאמר הזכרים לה', והא כי כתיב האי - בקדושת הגוף הוא דכתיב, אלא משום שנאמר הזכרים לה'! תיובתא דאביי, תיובתא."
1.
הגמרא קובעת שדין משנתנו הוא לא כרבי יוסי הגלילי במשנה - בכורות דף יז.
2.
רמב"ם הלכות בכורות פרק ה הלכה א:
רחל שלא בכרה וילדה שני זכרים, אפילו יצאו שני ראשיהן כאחד אי אפשר שלא קדם אחד, הואיל ואין ידוע אי זה מהם יצא ראשון הכהן נוטל את הכחוש והשני ספק בכור, מת אחד מהן אין לכהן כלום שזה החי ספק הוא והמוציא מחבירו עליו הראיה, וכן אם ילדה זכר ונקבה הרי הזכר ספק שמא הנקבה יצאת תחלה לפיכך אין לכהן כלום שהמוציא מחבירו עליו הראיה.
לגבי אותה משנה נקבעה הלכה כרבנן – שאי אפשר שייולדו שני זכרים ביחד - ולא כרבי יוסי הגלילי.
3.
מדוע בסוגייתנו לא נאמר: "מאן תנא? כחכמים..." והגמרא העדיפה את הניסוח השלילי "דלא כרבי יוסי הגלילי"
4.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל תנד:
...לכן נלע"ד לומר דרבינא ורב אשי מסדרי התלמוד קבעו הדברים בש"ס כפי אשר שמעו אותם מפי האומרם ובההוא לישנא ממש דאיתמר בבי מדרשא ומזה נמשך דלפעמים קאמר מאן תנא ר"פ היא
וזמנין קאמר מאן תנא דלא כפלוני
משום דבאותו הלשון עצמו ששמעוהו כך קבעוהו בתלמוד ...
הוא מסביר שאין משמעות באיזה לשון נאמר. והביטוי "מאן תנא, דלא כרבי..." אינו בעל משמעות מיוחדת, כי כך "במקרה" נאמר בבית המדרש.
5.
אם כך, הרי שניתן לומר עקרון זה גם בכל הביטויים בש"ס כגון "תיובתא...", ולומר, שכך דברו בבית המדרש... וכך שמר רב אשי על "המקור"
6.
מדוע באמת בבית המדרש דברו בניסוח שלילי: "דלא כרבי יוסי..." ולא אמרו בניסוח חיובי: "כמאן? כחכמים"
7.
לפעמים נקבעת ההלכה כאותו תנא/אמורא שעליו נאמר "מאן תנא"
יד מלאכי כללי התלמוד כלל תנה :
מאן תנא, כדקאמר הכי בגמרא נראה מדברי התוס' דהכי הוי הלכתא מדסתם לן רבי כוותיה דבסוף שבועות [דף] מ"ט ב' ד"ה מאן תנא כתבו וז"ל מאן תנא שוכר כנושא שכר דמי משמע דהכי הלכתא ע"כ ועיין פרק הכונס [דף] נ"ז ב' ד"ה סברוה וכן משמע עוד ממאי דאמרינן בפרק כיצד מברכין [דף] מ' א' על מתניתין דבירך על פירות האילן בפה"א יצא מאן תנא דעיקר אילן ארעא הוא אמר רב נחמן בר יצחק ר"י היא וכו' וכתבו התוס' והרא"ש והרשב"א ז"ל דקי"ל כוותיה דר"י משום דסתם לן תנא כוותיה וכוותייהו פסק הטור בא"ח סי' ר"ו.
איברא שהב"י שם כתב דהרמב"ם ז"ל פסק בפ"ח דבירך על פירות האילן בפה"א /לא/ יצא נראה שסובר דלא אמרו בגמ' דמתני' ר"י היא אלא ללמדנו דמתני' יחידאה היא ולא קי"ל כוותיה וכ"כ מוהר"י קורקוס בפ"ד מהלכות בכורים הלכה י"ב
ועל פי הדברים האלה נסתפק מוהר"י חאגיז בספר תחלת חכמה ש"ב סי' ס"א דבמה יודע איפוא אימת אמרינן דלית הלכתא כוותיה משום דיחידאה היא ואיך נדע את הדבר דמדסתם לן תנא כוותיה ש"מ הלכתא היא,
כלומר, כיצד נדע בפועל מתי הקביעה "כמאן... כ..." זו הלכה כי דינה כ"סתם", ומתי אינה הלכה מפני שהיא דעת "יחיד".
8.
המשך ה"יד מלאכי" לגבי הביטוי "מאן תנא" ביחס למשנה שהיא "סתם משנה" - כבסוגייתנו:
מאן תנא, לא בעי תלמודא הכי עלה דסתם מתניתין אלא היכא דלא אתא סתמא דמתני' כר' מאיר כשאר סתמי, כן כתבו התוס' ריש מועד קטן דף ב' א' ד"ה מאן תנא והביא מוהר"ש אלגאזי ז"ל בספר הליכות אלי כלל ת"ק,
ולענ"ד דבריהם תמוהים שהרי מצינו בריש אלו נערות דף כ"ט א' דבעי בתלמודא מאן תנא ומשני ר"מ היא דתניא וכו' וכן בשלהי שבועות [דף] מ"ט ב' מצאתי דבעי מאן תנא דאמר שוכר כנושא שכר דמי ומשני ר"מ היא הרי דאף בסתמא דאתיא כר"מ בעי תלמודא מאן תנא ובשלמא ההיא דשבועות מצינן לתרוצי שפיר כיון דאשכחן דאיכא מאן דתני באידך מתניתין דמייתי התם שוכר כיצד משלם רמ"א כשומר חנם וכו' והכא רצה לאשמועינן דאנן איפכא תנינן רמ"א כנושא שכר ורי"א כשומר חנם וסתם מתני' דארבעה שומרים כר"מ אתיא אך ההיא דאלו נערות וודאי קשיא,
ואף גם זאת נלע"ד לתרץ דאפשר דלאו סתמא דתלמודא הוא דבעי מאן תנא אלא רב יהודה גופיה דקמתרץ ר"מ היא איהו הוא דבעי מאן תנא וכדאשכחן בפרק אלו מציאות דף כ"א א' גבי מצא פירות מפוזרין דבעינן וכמה ומשני לה רב יצחק והכריחו התוס' שם דבעית וכמה ר' יצחק גופיה הוא דבעי ולא הש"ס ע"ש ובהליכות עולם ש"ב פ"ב וע"ע נזיר דף ל' ע"א ד"ה פשיטא ובב"ב דף כ"ב ב' ד"ה וכמה ופר"ח א"ח סי' תצ"ז סעיף ז' והריטב"א בחידושיו למ"ק דף י"ז ריש ע"א ובחדושיו לכתובות פ"ב דף י"ג ב' ובשיטה מקובצת על ביצה דף ל"ה ב' ...
הוא מעיר, שב"סתם משנה" שואלים "מאן תנא" רק אם ברור שה"סתם משנה" איננה "רבי מאיר". ולכן קצת קשה אצלנו, מדוע הגמרא שואלת "מאן תנא" הרי מדובר בסתם משנה.
9.
ואולי אפשר לומר, שהביטוי "מאן תנא?" בא לשאול "מהי ההלכה?"
ויש לומר, שבסוגייתנו כל השאלות שהעלינו לעיל אינן קשות. הגמרא רצתה להביא את שיטת אביי שמשנתנו תואמת גם לשיטת רבי יוסי הגלילי [דעת המיעוט נגד חכמים], ולכן הגמרא קבעה "דלא כרבי יוסי הגלילי", ללמדנו, שאפילו לפי אביי שמתאימה המשנה לרבי יוסי הגלילי בכל זאת אין הלכה כמותו!
10.
ביטוי דומה – בהמשך הסוגיה – "מני? רבי יהודה היא" [ולא בניסוח שלילי: "מני? דלא כרבי שמעון"]. כאן הכונה לומר, שמשנתנו - וכן ההלכה - היא כרבי יהודה, שאסר פטר חמור בהנאה, עד שייפדה. כלומר, שרבי יהודה הנשיא "סתם" את משנתנו כדעת יחיד – רבי יהודה. אמנם בסוגייתנו גם הדעה הנגדית היא דעת יחיד – רבי שמעון, אבל באופן עקרוני כל "מני?" שהתשובה תהיה כדעת יחיד תעיד שהלכה כאותה דעה גם אם היא כנגד "חכמים" [זו הכרעה של בית דינו של רבי יהודה הנשיא].
