הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטויים: "סתם משנה"; "רבי יהודה ורבי שמעון - הלכה כרבי יהודה"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

בכורות יא ע"א

"אמר רבי יצחק אמר ריש לקיש: מי שיש לו פטר חמור ואין לו שה לפדותו - פודהו בשויו. למאן? אילימא לרבי יהודה - הא אמר הקפידה עליו תורה בשה! אלא לרבי שמעון.
רב אחא מתני הכי, רבינא קשיא ליה: רבי יהודה ורבי שמעון - הלכה כרבי יהודה, וסתם לן תנא כרבי יהודה, ואת אמרת הלכה כרבי שמעון!
אלא, אפי' תימא רבי יהודה, לא יהא חמור מן ההקדש, ולא אמרה תורה בשה להחמיר עליו, אלא להקל עליו. רב נחמן בריה דרב יוסף פריק ליה בשילקי בשויו ."

 

1.
ריש לקיש אמר דין שהגמרא טוענת שמתאים רק לדעת רבי שמעון שהתיר פטר חמור בהנאה.

2.
רב אחא טוען שרבינא הקשה על ריש לקיש שמשמע ממנו שפוסק כרבי שמעון והרי במחלקת בין רבי יהודה ורבי שמעון – הלכה כרבי יהודה.
"רבי יהודה ורבי שמעון הלכה כרבי יהודה" - 7 מופעים בש"ס

2.1
ויותר קשה [כך מקשה רבינא], שהרי סתם משנתנו כרבי יהודה, ולכן כך צריכה להיות ההלכה,
"סתם לן תנא" - 15 מופעים בש"ס [רובם על רבי מאיר ועל רבי יהודה]

3.
והגמרא [ואולי אלה הם דברי רבינא עצמו] מיישבת, שדינו של ריש לקיש מוסבים גם אליבא דרבי יהודה.

4.
ויש לשאול מדוע רבינא צריך להקשות 2 קושיות, הרי כל אחת מהן – בפני עצמה - מספיקה כדי לפסוק כרבי יהודה נגד רבי שמעון.

5.
אלא אם נאמר, שהכלל שהלכה כרבי יהודה נגד רבי שמעון הוא רק כשהם חולקים במשנה ולא כשהם חלוקים בברייתא [ובסוגייתנו מחלוקת רבי יהודה ורבי שמעון היא בברייתא] , לכן היה צריך רבינא להקשות מהכלל שהלכה כ"סתם משנה" והיא סוברת כדעת רבי יהודה בברייתא.

6.
כמו כן ניתן לומר כך: זכותו של ריש לקיש להכריע במחלוקת בין רבי יהודה לרבי שמעון גם נגד "כללי פסיקה" [כמו כל הכרעת אמורא במחלוקת תנאים],

6.1
ולכן רבינא מביא שני נימוקים [למעשה מדובר בשני כללי פסיקה עקרוניים] כי רבינא סובר שסמכותו של ריש לקיש - כנראה - היא לפסוק רק כנגד כלל אחד מבין שני הכללים שמכריעים לטובת רבי יהודה ואין סמכות לריש לקיש [וכנראה גם לא לאף אמורא אחר] לפסוק כנגד שני הכללים יחד. וייתכן שמדובר דווקא על שני כללים אלה שהוזכרו על ידי רבינא, אבל על שאר כללי הפסיקה ייתכן שאמורא יכול לחלוק ולפסוק באופן אחר.

6.2
במסקנה זו יש משום "חידוש" גדול.

7.
הערה: בדברי רבינא נאמר: "וסתם לן תנא כרבי יהודה". אפשר להסביר את הניסוח בשני אופנים:

7.1
רבי יהודה הנשיא הוא זה ש"סתם" את המשנה, וברור מדוע הלכה צריכה להיות כמותו.

7.2
תנא מסויים הוא זה שהשמיט את שם עצמו כדי שייחשב כרבים ובכך תהיה ההלכה כרבי יהודה.