סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 754
 

"מאי טעמא דרבי יוסי בן המשולם משום דקסבר תולש לאו היינו גוזז"

בכורות כד ע"ב

בתוס' כה. ד"ה "ואמר ר"ל" מופיע חדוש מעניין: ידוע שבמלאכת שבת כשם שנאסרו אבות מלאכות, נאסרו גם התולדות והעובר על תולדה בשבת חייב סקילה כמו העובר על אב. נשאלת השאלה מה הדין בשאר איסורי תורה, האם גם שם אנו נקח את אופי ואת מהות האיסור ונאמר שגם פעולות אחרות שלא נאסרו מפורשות בתורה, הרי הם תולדות של אותה פעולה וגם תולדותיהם אסורות מהתורה.

תוס' אומרים מסברא: שהענין של תולדות נאמר אך ורק לענין חלול שבת ולא בשאר איסורי תורה. וכך כותבים התוס': בענין שבת יש לחייב תולש משום תולדה דגוזז אבל לענין בכור בו נאמר לא תגוז אין איסור אלא גוזז בלבד. וכך גם מה שהתחדש במס' שבת הושיט ידו למעי בהמה ודלדל עובר שבמעיה, לענין שבת חייב, ובמוקדשין ודאי שאינו מחייב משום גוזז. וכן קיטוף חייב בשבת משום תולדה דקוצר, וכל תולש מן המחובר אע"ג דלענין קצירה קודם לעומר לא מחייב בקיטוף.

ותוס' מביאים שתי ראיות חזקות לשיטתם. ידוע שקודם לעומר אסור לקצור היות ונאמר בתורה ראשית קצירכם מ"מ אומרת הגמ' בפסחים שדוקא פעולת הקצירה אסורה אבל פעולת קיטוף (דהיינו קצירה ביד, קטיפת העלים והפרי) בזה לא נאמר איסור, והרי לגבי מלאכת שבת ברור שהקוטף חייב משום תולדה של קוצר. כך גם בענין השולח ידו למעי בהמה ודלדל עובר שבמעיה לגבי מלאכת שבת נא' במס' שבת שהוא חייב משום תולדה של עוקר דבר מגידולו ואילו לגבי גזיזה ברור שהמושיט ידו למעי בהמה ודלדל עובר שבמעיה לא יעבור על איסור של לא תגוז בכור צאנך. משמע מהתוס' שתולדות נאמרו אך ורק לענין מלאכת שבת אבל בשאר איסורי התורה לא.

אבל במס' ב"ק דף ב. מובא בשיטה מקובצת שיטת ראשונים מענינת הגמ' שם אומרת שהיות ונאמר במש' 4 אבות נזיקין, אבות מכלל דאיכא תולדות והגמ' למדה את התולדות של אבות הנזיקין מסברה, כשם שחייבה תורה על שן כך חייבה תורה על תולדות שן, וכשם שחייבה תורה על קרן כך חייבה תורה על תולדות קרן מביא השט"מ קוש' מענינת מאי שנא דתולדה בשבת ילפינן מקראי ודרשינן אבות - הנה, תולדות - מהנה, מדובר בפסוק "נפש כי תחטא ועשתה מאחת מהנה" ומהאות-"מ" של מהנה לומדת הגמ' איסור תולדות במלאכת שבת. ומאי שנא שלגבי שבת אנו צריכים פסוק כדי לאסור את התולדות ואילו תולדות בנזיקין לא ילפינן מקראי אלא מסברה.

עונה השט"מ: שבעצם לחייב על תולדה כשם שמחייבים על האב זה סברה פשוטה לא צריך לזה פסוק, ודוקא במלאכת שבת היה מקום לפתור את התולדות משום שהתורה הסמיכה את אסור מלאכת שבת למלאכת המשכן, והיה מקום לומר שכשם שמלאכות שאינם חשובות במשכן אין בם איסור שבת, כך גם התולדות היות והם לא היו במשכן, אולי לא נחייב עליהם משום חלול שבת שהרי גזירת הכתוב מסמיכה את איסורי שבת למלאכת המשכן. היתה חייבת התורה לכתוב ייתור של "מ" "מהנה" כדי ללמד אותנו לא לפטור את התולדות משום הסמיכות, אלא לחייב את התולדות, אבל בכל מקום אחר בתורה עלינו לרבות את התולדות מסברה.

נ"מ מענינת במח' ראשונים זו מעלה המנ"ח במצווה יג' נאמר בתורה על בשר הפסח לא תוציאו מן הבשר חוצה, ובגמ' בפסחים מתבאר שאיסור ההוצאה הוא בדיוק כהוצאה בשבת צריכים דוקא עקירה והנחה, מסתפק המנ"ח מה הדין לגבי זריקה, הגמ' אומרת במס' שבת שזריקה בשבת היא תולדה של הוצאה א"כ לפי התוס' שאין תולדות בשאר איסורים יהיה הזורק בשר פסח מחוץ למחיצתו פטור ואילו לשט"מ יהיה חייב. [עיין עוד באבני נזר אור"ח ס' קלא וסי' רכו].

(האדמו"ר מטאלנא שליט"א)