הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
תנאים: רבי יהודה ורבי שמעון - כמי ההלכה
[כללי פסיקה]
בכורות כט ע"ב
"מתני'. החשוד להיות מוכר תרומה לשום חולין - אין לוקחין ממנו אפילו מים ומלח, דברי רבי יהודה;
רבי שמעון אומר: כל שיש בו זיקת תרומה ומעשרות אין לוקחין ממנו.
1.
מחלוקת במשנה בין רבי יהודה ורבי שמעון. רבי שמעון מיקל ואוסר לקחת מחשוד בתרומה רק "כל שיש בו זיקת תרומה ומעשרות" ולא "אפילו מים ומלח" – כדעת רבי יהודה שמחמיר.
2.
רמב"ם הלכות מעשר פרק יב הלכה טז:
אין כל הדברים האלו אמורין אלא בעם הארץ שאינו לא חשוד ולא נאמן, אבל מי שהוא חשוד למכור תרומה לשם חולין אסור ליקח ממנו כלל דבר שיש בו זיקת תרומה ומעשר אפילו קרבי דגים מפני שנותנין בהם שמן, ואין אסור אלא כל שלפניו, אבל אצרו מותר ליקח ממנו מפני שהוא מתיירא לערב תרומה באוצרו שמא יודע הדבר ויפסיד הכל, וכן החשוד למעשר שני למוכרן לשם חולין אין לוקחין ממנו דבר שיש עליו זיקת מעשר וכל זה קנס מדבריהם.
הרמב"ם פסק כדעת רבי שמעון במשנה.
3.
כסף משנה הלכות מעשר פרק יב הלכה טז:
אין כל הדברים האלו אמורים וכו' אבל מי שהוא חשוד למכור תרומה וכו'. משנה בפרק עד כמה (דף ל')
וכר"ש משום דרבא עבד עובדא כוותיה:
משמע מה"כסף משנה", שהרמב"ם פסק כרבי שמעון בגלל שרבא פסק כרבי שמעון [בדף הבא] ולכן הלכה כמותו. משמע שלולא זאת ההלכה היתה צריכה להיות כרבי יהודה.
4.
תלמוד בבלי מסכת עירובין דף מו עמוד ב:
... דאמר רבי אבא אמר רבי יוחנן: רבי יהודה ורבי שמעון הלכה כרבי יהודה.
ושם בגמרא יש אמוראים שלא מקבלים הכללים הנ"ל
ולפי זה דברי הרמב"ם מיושבים. ראה "מתיבתא", הערה כב, וב"ילקוט ביאורים", עמוד קכד.
5.
ושם מביא מה"בית יוסף" שמסביר שהרמב"ם פסק כרבי שמעון מפני הכלל שהלכה כרבי שמעון נגד רבי יהודה.
6.
בית יוסף יורה דעה סימן קיט:
ד החשוד לדבר אחד אינו חשוד לדברים אחרים. בבכורות פרק עד כמה (כט:) תנן החשוד להיות מוכר תרומה לשום חולין אין לוקחים ממנו אפילו מים ומלח דברי רבי יהודה רבי שמעון אומר כל שיש בו זיקת תרומה ומעשרות אין לוקחין ממנו ובגמרא לאיתויי מאי לאיתויי קרבי דגים דמערבי בהו שמן זית ופירש רש"י דמערבי בהו שמן זית וכיון דאית בהו זיקת תרומה לא מזבנינן מיניה וידוע דרבי יהודה ורבי שמעון הלכה כרבי שמעון:
ומסקנה זו של ה"בית יוסף" - שידוע שהכלל הוא שהלכה כרבי שמעון נגד רבי יהודה - אולי מתיישבת עם מה שפסק הוא עצמו [רבי יוסף קארו="כסף משנה"="בית יוסף"] ב"כסף משנה" - לעיל בסעיף 3 - שהלכה כרבי שמעון בגלל שרבא פסק כמוהו, ואולי הוא סובר שרבא פסק כמותו מפני שרבא עצמו סובר שבאופן שיטתי הלכה כרבי שמעון נגד רבי יהודה [שהרי לא כל האמוראים מסכימים לדברי הגמרא שהבאנו לעיל, שהכלל הוא שהלכה כרבי יהודה נגד רבי שמעון]
7.
ואולי אפשר לומר שמכיון שמדובר בקנס הרי שכללי ההכרעה הרגילים לא חלים, כמו שהכלל הוא שהלכה כרבי מאיר בגזירותיו גם נגד רבי יהודה על אף שבדרך כלל הכלל הוא שהלכה כרבי יהודה נגד רבי מאיר. ואולי בקנסות התכוון לומר ה"בית יוסף" שהלכה דווקא כרבי שמעון נגד רבי יהודה ולכן רבא פסק כרבי שמעון.
8.
וראה על הנ"ל "יד מלאכי" כללי התלמוד כלל תקעז:
"... ואחרי הדברים והאמת האלה אשתומם על המראה שראיתי לרבינו הגדול מוהריק"א בי"ד סי' קי"ט [הובא לעיל בסעיף 6] שכתב וידוע דר' יהודה ור' שמעון הלכה כר"ש והוא פלא דאזל בתר איפכא והיותר תימה אצלי הוא שמצאתי אליו בפ"ד דשקלים ובספ"ה מאיסורי מזבח וברפ"ג מהלכות מעילה שכתב דר"ש ור' יהודה הלכה כר' יהודה וכ"כ עוד בפ"ט מהלכות רוצח ובפ"ה מהלכות סנהדרין ובכמה דוכתי ואיך בי"ד לא זכר שר וכתב להפך וצ"ע ...
...
איברא שמצאתי ראיתי לר' בצלאל בש"מ על ב"ק שבפ"ד כתב בזה הלשון ר"ש ור"י הלכה כר"י וי"א כיון דאמור רבנן הלכה כר"י בעירוב מכלל דלית הלכתא כוותיה במקומות אחרים רבינו חננאל זלה"ה והרא"ה ז"ל כן פסק וז"ל ר"י מחייב ור"ש פוטר וקי"ל ר"י ור"ש הלכה כר"ש ע"כ ואני בעניי לא יכולתי להלום טעם הי"א
דהא לדידהו נמי קיי"ל דר"מ ור"י הלכה כר"י ואם איתא לטעמייהו גם לגבי ר"מ לא הוה לן למפסק כר"י אבל האמת יורה דרכו דמה שאמרו הלכה כר"י בעירוב לאו לאפוקי שאר הלכות אמרו כן
אלא לאשמועינן דאף לחומרא ואף כנגד רבים במילי דעירוב הלכה כר"י וכמו שהוכיח מוהרש"א ביבין שמועה כלל רמ"ב ע"ש ותדע עוד שכן הוא האמת שהרי הרי"ף והרא"ש שפסקו בפרק מי שהוציאוהו כר' יוחנן דר' יהודה ור"ש הלכה כר' יהודה אינהו גופייהו בס"פ חלון מייתו להא דהלכה כר"י בעירוב ואם כדברי הי"א נמצאו דבריהם דסתרי אהדדי אלא וודאי דדברי הי"א קשים להולמם וגם הרא"ה יחיד הוא נגד רוב בנין ורוב מנין דפסקו כר"י והכי נקטינן:
וגם בסוגייתנו באמת הדין היה צריך להיות כרבי יהודה אף לחומרא, שהרי הוא מחמיר יותר מרבי שמעון, ובכל זאת הלכה כרבי שמעון בגלל פסק דינו של רבא.
