הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
ביאור הביטוי: "סתם משנה" כבית הלל
[ביאור מונחי הקישור בגמרא]
בכורות לב ע"ב
"מתני'. בית שמאי אומרים: לא ימנה ישראל עם הכהן לבכור, ובית הלל מתירין, ואפי' עובד כוכבים.
גמ'. מתני' מני? רבי עקיבא היא, דתניא: בכור, אין נמנין עליו אלא חבורה שכולה כהנים, דברי בית שמאי, ובית הלל אומרים: אפילו זרים, רבי עקיבא מתיר אפי' עובד כוכבים."
1.
בפשטות יש לפנינו משנה וברייתא "דומים". דברי בית שמאי בברייתא שווים [אבל לא מנוסחים באופן זהה] לדברי בית שמאי במשנה – רק לכהן מותר לאכול בשר של בכור בעל מום.
2.
לגבי בית הלל יש הבדל. במשנה הם אומרים שאפילו עובד כוכבים יכול לאכול מבשר בכור בעל מום, ובברייתא בית הלל אומרים "אפילו זרים", משמע, שאפילו לישראל מותר לאכול מבשר הבכור אבל לא לגוי. בא רבי עקיבא ללמדנו שגם לגוי מותר, ומשמע, שדברי רבי עקיבא בברייתא "זהים" לדברי בית הלל במשנה.
3.
ולכאורה גם משמע שרבי עקיבא חולק על בית הלל בברייתא, והוא סובר כבית הלל במשנה.
4.
הגמרא פותחת בשאלה "מתניתין מני?" שאלה זו קצת קשה. בכל הש"ס כשהגמרא משתמשת בביטוי זה כוונתה לברר לגבי משנה "סתומה" שאין בה שם תנא מסויים, והגמרא רוצה לבדוק אם המשנה הסתומה מתאימה דווקא לתנא מסויים שאמר את דבריו במקום אחר [בדרך כלל – בברייתא].
5.
מתשובת הגמרא משמע שיש מחלוקת אודות המשנה. רבי עקיבא הוא זה שגורס את המשנה כפי שהיא, ואילו התנא שגרס את הברייתא טוען, שבית הלל באמת אומרים "אפילו זרים" ולא לגוי.
זאת אומרת שיש מחלוקת מה אמרו בית הלל. ועל זה אומרת הגמרא שמשנתנו היא לפי "נוסחת" רבי עקיבא.
6
רש"י:
גמ'. מתני' - דשרי עובד כוכבים באכילת בכור מני ר' עקיבא היא דמתיר אליבא דב"ה קאמר ר' עקיבא דבית הלל מתירין אפי' עובד כוכבים.
לכאורה משמע מרש"י שאין כוונת רבי עקיבא לחלוק על בית הלל אלא שרבי עקיבא אומר שיש לגרוס בדברי בית הלל כדבריו.
6.1
לפי הנ"ל יוצא, שהקטע הראשון בברייתא [עד דברי רבי עקיבא] הם דברי "תנא קמא" [תנא כל שהוא], שכך מנסח את דברי בית הלל, ובא רבי עקיבא - בסיפא של הברייתא - לחלוק על דברי תנא קמא והוא מנסח את דברי בית הלל כפי שמובא במשנתנו.
7.
תוספות מסכת בכורות דף לב עמוד ב:
פסק מתני' מני רבי עקיבא היא - ואומר ר"י דהלכתא כב"ה דמתניתין דשרו אפי' לעובד כוכבים ולא כב"ה דברייתא דאסרי ופליגי אר' עקיבא דהוי סתם במתני' ומחלוקת בברייתא דהוי הלכתא כסתם דמתני' כדאיתא בהחולץ (יבמות דף מב:) וכ"ש דהכא דסתם לן כלשון ברייתא דעדיף משאר סתמי כדאיתא בסוף שבת דף קנז.)
הסבר: תוס' דן לגבי פסק ההלכה. ברור שבמחלוקת בין בית שמאי ובית הלל ההלכה היא כבית הלל. השאלה היא, האם ההלכה היא כ"בית הלל" לפי משנתנו שהיא על פי רבי עקיבא, או כ"בית הלל" לפי גירסת הברייתא - לפי ה"תנא קמא", כמוסבר לעיל בסעיף 6.1.
8.
אומר תוס': כיון שהמשנה היא "סתם" והמחלוקת היא [בין תנא קמא ורבי עקיבא לגבי קביעת דברי בית הלל] בברייתא, הרי שהכלל הוא שהלכה כ"סתם" גם אם יש אודות הדין מחלוקת בברייתא [ולזה מביא תוס הוכחה ממסכת יבמות דף מב], וממילא הלכה כבית הלל במשנה – שמותר אף לעכו"ם.
9.
מה שמחודש כאן הוא, שמשנתנו נקראת "סתם משנה" למרות שיש בה מחלוקת בין בית הלל ובית שמאי. אלא שתוס' סובר שמשנה שמובאת בה דעת בית הלל [אפילו כמחלוקת עם בית שמאי] נחשבת "סתם משנה", והיא יותר "חזקה" מ"סתם משנה" "רגילה" – משנה שסתומה וללא שם תנא בכלל [ולזה מביא תוס' הוכחה ממסכת שבת דף קנז].
10.
הביטוי בתוס': "וכ"ש דהכא דסתם לן כלשון ברייתא דעדיף משאר סתמי" כוונתו "כלשון בית הלל" – לפי תיקון הרש"ש.
10.1
ונראה להסביר את כוונת תוס', שלפי ההסבר לעיל בסעיף 6.1 רבי עקיבא גורס את הברייתא באופן שתתאים למשנתנו [ולא מדובר שהוא מביא את דעתו בברייתא כחולק על בית הלל בברייתא]. ולכן משנתנו היא "דעדיף משאר סתמי" [כאשר יש מחלוקת בין ה"סתם משנה" לברייתא].
