הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

ביאור הביטוי: "עורך הש"ס"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

בכורות לד ע"ב

"בעי מיניה ר' ירמיה מר' זירא: צורם אוזן בבכור ומת, מהו לקנוס בנו אחריו? אם תימצי לומר: מוכר עבדו לעובדי כוכבים ומת - קנסו בנו אחריו - דכל יומא ויומא מפקע ליה ממצות; אם תימצי לומר: כוון מלאכתו במועד ומת - לא קנסו בנו אחריו משום דלא עבדא לאיסורא, הכא מאי? לדידיה קנסו רבנן - והא ליתיה, או דלמא: לממוניה קנסו רבנן, והא איתיה? א"ל, תניתוה: שדה שנתקווצה בשביעית - תזרע למוצאי שביעית, ניטייבה נידיירה - לא תזרע למוצאי שביעית; ואמר (רב אסי) +מסורת הש"ס: [ר' יוסי]+ בר' חנינא: נקטינן, הטיבה ומת - בנו זורעה, אלמא: לדידיה קנסו רבנן, לבריה לא קנסו רבנן."

1.
תוספות מסכת בכורות דף לד עמוד ב:

בעא מיניה ר' ירמיה מר' זירא צורם אוזן בכור ומת מהו שיקנסו בנו אחריו - בפרק השולח (מסכת גיטין דף מד.) נקט תחלה הבעיא דמוכר עבדו ובמו"ק בפרק מי שהפך (מועד קטן דף יב:) נקט בכוון מלאכתו ובכל דוכתי עביד אם תימצי לומר מאידך ואכולהו פשיט תניתוה משדה שנתקווצה ואומר רבי דשלשתם שאל בבת אחת והש"ס קבע כל אחת במקומה כפי מה ששייכא ויש ספרים שכתוב במ"ק (שם) בעא מיניה רבא מר"נ אבל ברוב הספרים גרסינן ר' ירמיה מרבי זירא כמו כאן ובגיטין.

מסביר תוס' שכל אחד מהנושאים בקטע הנ"ל נשאלו כשאלת פתיחה באופן שונה בשלוש סוגיות שונות בש"ס, ולכן מסביר תוס', שבאמת אלה היו 3 שאלות נפרדות [בלי "אם תימצי לומר" שמקשר ביניהם] שנאמרו בבית המדרש בבת אחת,
אלא ש"עורך הגמרא" [בלשון תוס': "הש"ס"] סידר את מבנה השאלות והקשר ביניהם [כולל ה"אם תימצי לומר"] באופן שונה בכל סוגיה מתאימה בש"ס "כפי מה ששייכא".

2.
נלמד מהנ"ל, כנראה, שאת ה"אם תימצי לומר" שיבץ עורך הגמרא ["השס"] בכל אחת מהסוגיות שדנות בנושא שבסוגייתנו.

3.
רמב"ם הלכות יום טוב פרק ז הלכה ד:

ואסור לאדם שיתכוין ויאחר מלאכות אלו וכיוצא בהן ויניחם כדי לעשותן במועד מפני שהוא פנוי, וכל המכוין מלאכתו והניחה למועד ועשאה במועד בית דין מאבדין אותה ומפקירין אותה לכל, ואם כיון מלאכתו ומת ד אין קונסין בנו אחריו ואין מאבדין אותה ממנו, ואין מונעין את הבן מלעשות אותה מלאכה במועד כדי שלא תאבד.

4.
לחם משנה הלכות יום טוב פרק ז הלכה ד:

... ובפ' פסולי המוקדשין (בכורות דף ל"ד ב) אסיקו בגמרא בבכור דלא קנסו לבנו ודמכר עבדו לעכו"ם אסיקו בפרק השולח (דף מ"ד ב) דלא קנסו
וא"כ היה נראה קשה לשיטת רבינו ז"ל דס"ל דכל את"ל פשיטותא הוא כמו שנראה מדברי ה"ה ז"ל פרק י"ב מהלכות מכירה
אלא דשאני הכא דהגמ' גלי לן בהפך, היכא דלא גלי לן ודאי פשיטותא כיון שהגמרא תפס הצד האחד באחד מאלו:

הוא טוען שאין הכרח לפסוק בסוגייתנו כ"אם תימצי לומר" [שזוהי שיטת הרמב"ם בכל מקום], מפני שהביטוי הנ"ל שמובא בסוגייתנו מובא גם בכמה סוגיות בש"ס שמקשרות את הנושאים שבסוגייתנו - על ידי ביטוי הקישור "אם תימצי לומר" - באופן אחר [כפי האמור לעיל בסעיף 1]

4.1
למסקנה נוכל ללמוד, שהביטוי "אם תימצי לומר" משקף את הכרעתו הסופית של "עורך הגמרא" רק אם הביטוי הנ"ל מובא באופן ייחודי כביטוי מקשר בין כמה דינים, מה שאין כן בסוגייתנו [כמובא לעיל בסעיף 4]