סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 757
 

"ר' יהודה סבר מלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמיא, ודידיה אזיל וטריף ממשעבדי"

בכורות מט ע"ב

כלומר, הכהן הולך וטורף מן המשועבדים, כי שעבודו קדם. (כן כתב רש"י, וכן מפורש בקדושין (כט:) 'ואזיל כהן וטריף ליה לחמש משועבדים לדידיה'). ויש לשאול, כיצד יטרוף הכהן מלקוחות, הלא יכולים לדחותו בטענה שיתנו לכהן אחר – שהרי הוא ממון שאין לו תובעין? ויש לומר שכתב לו האב הרשאה. אי נמי במכירי כהונה. (עפ"י ריטב"א ושיטה לא נודע למי – קדושין שם.)

וכן צריך לומר לכאורה בדברי רש"י לעיל (מח. ד"ה שני יוסף) 'והכא נמי טורף הכהן ה' סלעים מהנכסים שהן יחד ואמר להו...' – משמע שנוטל הכהן בעל כרחם, מחמת חוב האב – וצ"ל שמדובר במכירי כהונה וכדו'. בבאור תירוץ הראשונים במכרי כהונה – ע' בשו"ת אבני נזר חו"מ מט מחודש, ז, ז. אודות טריפת כהן נכסים עבור חמש סלעים, והלא אין פודים בקרקעות – ע' בשו"ת משיב דבר ח"ב פז וח"ה נב, שערי ישר ה. כה. עוד על שעבוד נכסים למצוות שבממון – ע' קצות החשן רצ סק"ג, שעורי ר' שמואל – ב"ב ח: עמ' רנא).

והקשה מהרי"ט אלגאזי (כאן) כיצד שייכת הרשאה בדבר שהוא עצמו אין לו בה זכות גביה, שהרי הכהן הוא בעל החוב, ואיך יכול הלה להרשות אחרים על כך, הלא הוא עצמו אינו יכול להוציא כלום מיד הלקוחות?

בספר 'בית ישי' (קא, הערה ב') הסביר הדבר על פי דברי הגר"ח הלוי (מלוה ולוה יט, ח) שכל טריפת בעל חוב היא בעצם טריפה מן המוכר, שמתחילה היה המכר בשיור לענין טירפא, ולכן שייך שהמוכר יכתוב הרשאה, כי בעצם הוא הבעלים לענין זה. (ועע"ש, ובספר 'יד דוד').

ובשו"ת אחיעזר (ח"ג מא, ב) יישב על פי סברה זו קושית האחרונים על מה שאמרו לעיל (מח) בשני יוסף בן שמעון, שאין המלווה יכול לגבות מן הנכסים המשועבדים כאשר א"א לגבות ממנו עצמו, שהוא כערב, והלא אפשר לגבות מן הערב כשהוא מודה בהלוואה, גם כאשר הלוה כופר (ע' בפוסקים – חו"מ מט)? ואולם לפי הסברה האמורה לא קשה, כיון שאין בכח המלווה לגבות מן הלוה, ממילא מכירת הלוה היא מכירה גמורה ללא שום שיור לגבי השעבוד, שהרי אין על הלוה שום שעבוד נכסים מחמת הספק, הלכך א"א לגבות מהלוקח.

ויש לעיין, תינח באופן של מכירת שדה ליוסף בן שמעון חברו, אבל כשנשתתפו בשדה אחת, הלא אין צורך בשום שיור, ובזה קמה וגם ניצבה קושית האחרונים, מדוע א"א לגבות מ'מה נפשך' בשדה זו, וע"ע בשפת אמת בישוב קושיא זו).

(יוסף דעת)