ריפרוף מהיר על הדף / ארנון סגל
מסכת בכורות דף יז
מדור שבועי המתפרסם בימי חמישי בעיתון "מקור ראשון"
למה חשוב שלכל כבשה תהיה שושלת יוחסין ברורה * ומה עושים בעז שהיא בעצם כבשה * והאם האנושות גילתה את סוד הצימצום? * כל השאלות החשובות הללו זוכות למענה בדף זה
המשנה בדף הקודם אומרת ש"צאן ברזל" (בהמה הנמסרת תמורת תשלום קבוע מעת לעת, שניתן ללא תלות בשינוי ערכה לאורך השנים) שגוי העניק ליהודי, ולדותיו פטורות מהחובה להעלות את בכורותיהן לקרבן. זאת בשל האפשרות שהנכרי יטול אותם לעצמו במקרה ששכרו לא שולם, וממילא בעלותו החלקית עליהם מפקיעה את הבכור מקדושתו. דור הבהמות הרביעי, לעומת זאת, דווקא חייב בבכורה. לעומת זאת, אם היהודי והנוכרי סיכמו מראש שבמקרה שהבהמות ימותו, לא עלינו, יועמדו תחתיהן ולדותיהן לצורך הגביה, במקרה כזה לגוי דריסת רגל בדור נוסף של נכסי צאן הברזל היהודיים, וגם דור רביעי לא יעלה מהם על מזבח ה'. רק חמישי והלאה.
האמוראים הבבליים בחרו לחלוק במה שהמשנה לכאורה כבר הכריעה. לדעת רב הונא ולדות פטורים מבכורה, וולדי ולדות חייבים. נוסח המשנה לכאורה איתו, אלא שרב יהודה חלק ואמר שוולדי וולדות גם הם פטורים, ורק הדור החמישי יזכה לחוש מקרוב את טעם הסכין בבית המטבחיים המקדשי, ולהאכל בידי כהן. הגמרא עוד מנסה להקשות על שני הצדדים מלשון המשנה, אבל רב הונא ורב יהודה נחלצים בעזרת שינויי גירסאות קלים במשנה מכל הפחים.
כעת הגמרא מתמקדת בהמשך המשנה שבדף הקודם, אודות מקרה תמוה, תיאורטי למדי, שבו עז ילדה כבשה ('מין רחל'), או כבשה ילדה עז. מקרה כזה יפטור את הצאצאים מהצורך להאכל דווקא בידי כהנים, כלומר תינטל מהם הגדרתם כבכורות. זאת, למעט מקרה בו ניכר מעט מוצאם המקורי, שאזי יחויבו בבכורה. בנקודה זו נקלע לסוגיא רב אושעיא, שבדיוק הגיע מנהרדעא והביא עימו ברייתא טריה: "רחל בת עז ועז בת רחל – רבי מאיר מחייב וחכמים פוטרים". דא עקא שגם רב אושעיא לא היה סגור באיזה עניין בדיוק עוסקת הברייתא, וביקש במטותא מהאמורא רבה שישאל בהזדמנות את רב הונא האם לדעתו היא עוסקת בענייני בכורות, או שכוונת הברייתא לדון בחיוב בהמות כאלו במצוות ראשית הגֵז [ואם כן, התקשה בשאלה מדוע רבי מאיר מעלה על דעתו לחייב עז בת רחל בכך, והרי צמרה של עז קשה מנשוא]. השיב לו רבה בנחת: עזוב רגע את רב הונא, בוא נחשוב על כך בעצמנו. אולי המחלוקת בברייתא היא בכלל בעניין שלישי, האיסור 'אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד'.
ואולם רב אושעיא לא התלהב. לא לפיתרון כזה ייחל כשיצא לדרך הארוכה מנהרדעא עם ברייתא בידיו, ולכן חזרה הגמרא להנחה שמחלוקת התנאים בברייתא מתייחסת לענייני בכורה, ומדובר כאן, כך מעמידה הגמרא, ברחל בת רחל בת עז. לדעת רבי מאיר, אין צורך לבדוק אילן יוחסין של בהמות עשרה דורות לאחור. זה לא שידוכין, ואם אמא שלה רחל וגם היא עונה לשם רחל ונראית כמו רחל, די בכך כדי לחייבה בבכורה. ואילו לחכמים זה כן כמו שידוכים, וצריך לבדוק בתעודותיה של הבהמה הדקה על מנת לוודא את טהרת גזעה.
אפשרות אחרת היא שמדובר כאן ברחל בת עז בת רחל. לרבי מאיר, הרחל ג'וניור היא ככלות הכל ממשיכה בדרכה של סבתה, עליה השלום [שהועלתה למוקד על המזבח], ולכן חייבת בבכורה, ואילו לחכמים אין לשכוח מי היו הוריה-מחנכיה שהביאוה עד הלום. הגמרא מעלה אפשרות נוספת, שישית במספר, לפיה המחלוקת בברייתא היא במקרה בו ניכרים מעט סימני העיזות בכבש ולהפך, ובכל זאת חכמים פוטרים מבכורה מפני שלדעתם כל עוד ראשה ורובה של הבהמה איננו דומה למוצאה המקורי, היא פטורה מבכורה.
וכאן מובאים דינים נוספים השייכים בכבש-עז שכזה. ובכן, כבש שבעברו יתכן שהיה בכלל עז, אם הוחלט להפוך אותו לסריג, כלומר לפחות את הצמר שעליו ולשלב אותו עם פשתן, אין נענשים משום שעטנז, מכיוון שמי שהוא לא מאה אחוז כבשה, גם הצמר שלו איננו לגמרי צמר. מאותה סיבה גם אסור לצבוע את הצמר בתכלת לצורך ציצית, וכן אין צמר כזה מטמא אם נולד בו נגע צרעת.
משנה: רחל שילדה שני בנים בכורים, בשעה טובה, ושני ראשיהם הגיחו כאחד מגופה, רבי יוסי הגלילי כתב ששניהם ינתנו לכהן כתשר, מכיוון שיתכן ששניהם בכורות. חכמים, לעומת זאת, חשבו שלא יתכן ששניהם יצאו בדיוק באותו הרגע, ולכן אחד הולך לכהן והשני ייוותר אצל בעליו. דעה שלישית היא דעת רבי טרפון (כהן בעצמו, אגב) שהכהן מקבל את הטוב מבין השניים. דעה רביעית היא זו של רבי עקיבא, שהכהן נוטל דווקא את הכחוש, ואילו השני רועה ללא אפשרות להשתמש בו עד שיפול בו מום.
אם הבכורות שיצאו יחד הם זכר ונקבה, אין לכהן זכות באף אחד מהם, כי יתכן שדווקא הנקבה היא הבכורה, וממנה הרי לא מגיע לכהן דבר.
הגמרא מציעה שהמחלוקת במשנה סובבת סביב השאלה האם אפשר לצמצם, כלומר האם יתכן שהמציאות, או לחילופין האדם, יוצרת תוצאה מדוייקת לחלוטין. כך, למשל, לעניין שני הבכורות במשנה שנולדו בשווה. לדעת רבי יוסי הגלילי, כך מכריזה הגמרא, אפשר לצמצם ('בידי שמיים וכל שכן בידי אדם'), ולכן יתכן ששניהם נולדו ממש בשווה, וממילא שניהם בכורות וניתנים לכהן. לחכמים, לעומת זאת, כך לדברי הגמרא, אי אפשר לצמצם לכל הפחות בידי שמיים. כאן עולה השאלה האם לדעת חכמים אדם יכול 'לצמצם', כלומר לדייק לחלוטין, ומובאת סידרת ראיות ארוכה בעניין סוד הצימצום, הגולשת עמוק אל הדף הבא. מי שבאמת סקרן יוכל למצוא אותה בבכורות דף י"ח עמוד א.
