ריפרוף מהיר על הדף / ארנון סגל
מסכת בכורות דף כד
מדור שבועי המתפרסם בימי חמישי בעיתון "מקור ראשון"
האם קיימות עזים מאומצות? * ואיך יתכן שחזיר טמא יהיה כרוך אחרי כבשה תמה? * ומה עלול להיות גרוע יותר מלתלוש לבכור את השערות? (התשובה: לתלוש אותן ביום טוב) * הצטרפו לסיבוב בכורה מהיר על הדף היומי בבכורות
במשנה שבדף הקודם, מביע רבן שמעון בן גמליאל את דעתו הנחרצת שהקונה בהמה מניקה מגוי איננו צריך לחשוש שהיונק איננו באמת בנה. ממילא מעתה ואילך היא פטורה מבכורה, וליונק מתייחסים בכבוד השמור לבכורות בלבד (כלומר בשום אופן לא תולשים את שערותיו, וכן מעניקים אותו באריזה מהודרת לכהן מקורב).
כאן הביע זקן אמוראי בבל, רב, את דעתו שדברי המשניות שבפרקנו התקבלו כולם להלכה, מלבד עניינים שלגביהם קיימת מחלוקת. דא עקא שמכל משניות פרקנו רק בשתיים אין מחלוקת (מתוכן אחת שבה מובאת דעת רבי אליעזר בן יעקב, שבכל אופן הלכה תמיד כמותו), מה שמפחית במשהו מחשיבות ההכרזה הדרמטית. הגמרא שואלת מדוע, אם כן, היה צריך רב להתבטא בנפרד במקום אחר גם על כך שנקבעה הלכה כדעת רבי יוסי בן המשולם (במשנה שמעבר לדף), והרי גם כך ברור שדבריו הראשונים, מתייחסים בעיקר אליה.
ומשיבים: כי אם לא היה רב מתבטא כך לטובת בן המשולם, היינו חלילה מניחים שגם דעה חולקת שקיימת בברייתא כנגד דברי רבן שמעון במשנתנו הנוכחית, די בה כדי לדחות את הפסיקה כמותו. דווקא מכך שרב טרח להדגיש בנפרד את פסיקת ההלכה כבן המשולם, מובן שקביעתו הכללית של רב בעניין משניות הפרק חלה על משנתנו הנוכחית, והדעה החולקת על רבן שמעון הוצאה מחוץ לספר החוקים.
מה נכתב בברייתא? שמי שקונה בהמה מניקה מגוי, אף-על-פי שההנחה הסבירה ביותר היא שהיונק ממנה הוא בנה שנולד לה במזל טוב, בכל זאת גם הנולד לה אחר כך נחשב ספק-בכור (כי לשיטה זו יתכן בהחלט שבהמה תניק בהתנדבות את מי שאיננו בנה). זאת בניגוד גמור לדברי רבן שמעון במשנה לפיה מסתמא היונק הוא בנה הגמור. כאן מתלבט התלמוד האם לדברי הרבן בהמה מרחמת רק על צאצאיה שלה, וממילא מי שיונק ממנה הוא בנה, או שכוונתו לומר שבהמה שילדה כבר מרחמת גם על ילדי אחרים.
בהמשך הברייתא נאמר שאין חוששים שבני כמה בהמות ממליטות בדיר אחד התחלפו זה בזה, ומניחים שכל אחד יונק דווקא מאמו. מכאן מנסה התלמוד להוכיח לענייננו: והרי זה סותר את הנחת הסוברים שיתכן שבהמות יחליפו את בניהם ביניהן מתוך רחמים אמהיים בלתי נשלטים! ומיד דוחים את הקושיא בבוז: ברור לכל טלה בן יומו שלכל הדעות אם לא תיטוש את בנה לעולמי עולמים, ותמיד תבכר להניק את הטלה שלה (כלומר כל עוד הוא נמצא על ידה) על פני זה של השכנים.
כעת עובר התלמוד למקרה אחר, שבו חזיר נצפה כשהוא כרוך אחרי רחל, ויש שלוחשים שאף ינק ממנה. במקרה כזה, הטלה הראשון שיצא מהרחל הנ"ל בעתיד פטור מהצורך להפוך לקרבן. עד כמה שהדבר משונה, זאת מתוך הנחה שהחזיר הוא בנה הביולוגי של הרחל שפשוט לא יצא דומה להוריו. מצד שני, ברור שלא יעלה על דעתנו לטהר את השרץ הפושט טלפיו ולהתירו באכילה. פרשנינו בגמרא העריכו שהפסיקה הייחודית בערכאה התלמודית נובעת מאי הכרעה האם לדעת רבי שמעון החזיר הוא אכן בנה של אמו הטהורה, או שמא לדעתו בהמה יולדת מתמלאת רחמים על כל יצור חסר אונים בסביבתה, ומניקה אותו מיד, גם אם מדובר בחיה בזויה ומתועבת כמו זו שהוזכרה.
משנה: השוחט את הבכור כמצווה בתורה נתקל בבעיה, כי עליו להסיר תחילה את שיער הבכור במקום השחיטה, והרי אסור לגזוז את שער בכור הבהמה. מה עושים? לדעת רבי יוסי בן המשולם תולשים כמה שצריך, אך אין מזיזים את השיער ממקומו, וכך הוא נותר מעורב בשיער המחובר, ואינו נראה גזוז. באותו אופן מותר לתלוש ממנו שיער על מנת לבחון מום שיתכן שנולד בו.
שאלו התלמידים את רב הונא: האם גם ביום טוב מותר לתלוש שיער על מנת שיוכל לשחוט כראוי? רב הונא לא התלהב לעסוק בשאלות תיאורטיות, ולכן ראשית כל הפנה את השואלים לרב חננאל, לוודא מה נסגר מבחינה הלכתית, והאם נכונה השמועה שרבו פסק כרבי יוסי בן המשולם. משאישר רב חננאל את הדבר, שבו התלמידים לרב הונא, והלה התיר להם לתלוש בצורה סמויה דומה גם ביום טוב. התלמידים לא יצאו מרוצים והקשו קושיות נוספות, אך אין ענייננו לעת עתה בכך, מכיוון שתחום שאלותיהם גולש הרבה מעבר להשגתנו, אל עומקו של הדף הבא, כ"ה עמוד א'.
