טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
כדי שיבא כלב ויאכלנה – כלב הבית
"מנין שלא יביא דבילה ובצק ויניחנה על האוזן, כדי שיבא כלב ויאכלנה? ת"ל: כל מום, אחד מום ואחד כל מום" (בכורות, לד ע"א).
שם עברי: כלב הבית שם באנגלית: Dog שם מדעי: Canis lupus familiaris
שם נרדף במקורות: נבחן, למס, גורייתא, קיטנייתא
נושא מרכזי: האם כלבים ניזונים ממזון צמחי?
לריכוז המאמרים וקישוריות שנכתבו על כלב הבית הקש\י כאן.
משפחת הכלביים נכללת בסדרת טורפי היבשה וכשאר בני הסדרה ניזונים בעיקר מטריפה. המינים המוכרים במשפחה הם למשל הזאב התן והשועל ששמם כציידים מיומנים הולך לפניהם. האיסור להניח דבילה או בצק על אוזן בכור על מנת לפתות כלב להטיל בו מום מעורר תהייה שהרי הכלב הוא למעשה זאב מבויית (ראה במאמר "להאכילן לכלבים") ואם כן כיצד ייתכן שכבעל חיים טורף יהיה מעוניין במזון מן הצומח?
התשובה לשאלה זו נעוצה בהכרות מעמיקה יותר עם התפריט של בני משפחת הכלביים. למעשה בני המשפחה נחשבים לאוכלי כל אם כי מעדיפים, בדרך כלל, מזון מהחי. המדרש המתאר שועל שנפשו חשקה בענבים מעוגן היטב במציאות:
"כאשר יצא מבטן אמו, גניבא אמר לשועל שמצא כרם והיה מסוייג מכל פנותיו והיה שם נקב אחד ובקש להכנס בו ולא הוה יכיל מה עבד צם תלת יומין עד דכחיש ותשש ועאל בהדא נקובא, ואכל ושמן, בעא למיפק ולא יכיל מעיבר כלום, חזר וצאים תלת יומן אוחרנין עד דכחיש ותשש וחזר היך מה דהוה ונפק, כד נפק הוה אפיך אפוי ואיסתכל ביה אמר כרמא כרמא, מה טב את ומה טבין אינון פירין דבגווך, וכל מה דאית בך יאין ומשבחן, ברם מה הניה ממך, כמה דבר נש עליל לגוויך כך הוא נפיק, כך הוא דין עלמא וכו'" (קהלת רבה (וילנא) פרשה ה י"ד). (1)
בסדרת טורפי היבשה נכללות משפחות נוספות שאינן ניזונות באופן בלעדי מטרף כמו למשל הדוביים. להבדלים בתפריט ממנו ניזונים בני המשפחות השונות יש ביטוי במבנה הגולגולת ונוסחת השיניים. ההבדל בולט במיוחד בהשוואה בין משפחת החתוליים ומשפחת הכלביים. לחתוליים מבנה פנים שטוח הנובע מכך שחרטומם קצר ואילו למשפחת הכלביים חרטום מאורך (ראה בתמונות 1-4). לפנים שטוחות (העיניים ממוקמות בקדמת הפנים בדומה לאדם או דורסי לילה ולא בצידי הראש בדומה למפריסי פרסה) יש יתרון עבור בעלי חיים המתמחים בציד משום שבמבנה זה החרטום איננו מסתיר את שדה הראיה של העיניים ובכך מתאפשרת חפיפה רבה יותר בין שדות הראיה של שתי העיניים (תמונה 5).
חפיפה זו מעניקה לבעל החיים ראיה תלת מימדית (בינוקולארית) בחלק גדול של שדה הראיה דבר המסייע להעריך את המרחק המדוייק מהטרף בעת דריסתו. לחתוליים לסתות קצרות (כלומר חרטום קצר) ולכן מספר שיניהם מועט יחסית אך בגלל היותם טורפים בלבד די במספר זה כדי לאפשר להם להתמודד עם טרפם ביעילות. לעומת זאת, לבני משפחת הכלביים הניזונים גם מהצומח יש צורך במספר שיניים גדול בעלות מבנה מגוון המתאים לסוגי המזון השונים. יש צורך בניבים וחותכות, שיני שסע לחיתוך בשר ושיניים טוחנות בצורות שונות ללעיסת מזון צמחי. הצורך בשיניים רבות מכתיב מבנה לסתות ארוכות ובהכרח גם חרטום מאורך.
גם תפריטו של כלב הבית עשוי לכלול מגוון גדול של פריטי מזון כולל פירות וירקות. מסקירה של אתרי ייעוץ למגדלי כלבים ניתן להסיק שההעדפות התזונתיות של הכלבים אינן זהות ויש ביניהם פרטים המגלים עניין רב דווקא בפירות מתוקים או בלחם. אין ספק שבצק או דבילה עשויים להוות פיתוי עבור כלבים מסויימים. ייתכן והברייתא מנתה את פריטי מזון אלו לא משום שהם מושכים במיוחד אלא מסיבה טכנית פשוטה והיא העובדה שבצק ודבילה דביקים וכך ניתן להצמידם בקלות לאוזן הבכור. דביקותו של הבצק ידועה לכל ובעבר השתמשו בתערובת של קמח ומים כדבק. על דביקותה של הדבילה אנו לומדים בגמרא בשבת (ז ע"ב): "תנן הזורק ארבע אמות בכותל למעלה מעשרה - כזורק באויר. למטה מעשרה טפחים - כזורק בארץ, והוינן בה: מאי כזורק בארץ? והא לא נח! ואמר רבי יוחנן: בדבילה שמינה שנו וכו'". (2) על פי דברי הגמרא דבילה שמינה שהוטחה אל הכותל נדבקת ואינה נופלת.
הספרות משמאל לימין: (a) מספר החותכות, (b) ניבים, (c) טרום טוחנות וטוחנות (d). השורה העליונה מתארת את מספר השיניים במחצית הלסת העליונה כאשר הן נספרות ממרכזה והחוצה. השורה התחתונה מונה את מספר השיניים במחצית הלסת התחתונה.
תמונה 5. החפיפה בין שדות-הראייה של עין ימין ועין שמאל במשפחת החתוליים כפי שהיא מודגמת על ידי חתול בית. גבולות שדות-הראייה של כל עין (צבע צהוב) מסומנים בקו שחור. שטח החפיפה (בו קיימת ראייה בינוקולרית) צבוע באדום.
(1) המשל מספר על שועל אשר מצא כרם גדוש בענבים טובים אך מגודר מכל פינותיו. הקיף השועל את הכרם עד שמצא פתח זעיר בגדר. ביקש השועל להיכנס דרכו ולא יכול היה. חשב בינו לבינו השועל והחליט מה יהא עליו לעשות. צם השועל שלוש יממות עד שגופו כחש מאד. ברוב שמחתו נכנס פנימה אל הכרם דרך הפתח הזעיר, ואכל ככל שהיה יכול עד שבטנו כמעט התפקעה. רצה השועל לצאת ולא יכול היה. מה עשה? חזר וצם שלוש יממות עד ששוב כחש גופו. כשם שנכנס רעב לתוך הכרם כך יצא ממנו רעב, בדומה לנאמר בפסוק "כַּאֲשֶׁר יָצָא מִבֶּטֶן אִמּוֹ, עָרוֹם יָשׁוּב לָלֶכֶת כְּשֶׁבָּא" (מתוך ויקיפדיה בערך "השועל והכרם").
(2) תודה לבני הרב נחמיה רענן על ההפניה למקור זה.
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
