הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

הסבר הביטויים: "מתניתין מני"; "סתם משנה -רבי מאיר"; "הלכה כרבי יוסי"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

בכורות לח ע"ב

"איזהו תבלול לבן הפוסק את הסירא. מתני' מני? רבי יוסי היא, דתניא: לבן ונכנס בשחור, שחור ונכנס בלבן - ה"ז מום, דברי ר"מ, ר' יוסי אומר: לבן ונכנס בשחור - ה"ז מום, שחור ונכנס בלבן - אינו מום, שאין מומין בלבן.
אמר רב: מ"ט דרבי יוסי - דכתיב +תהלים ע"ג+ יצא מחלב עינימו, תרבא דעינא - איקרי, עינימו סתמא - לא איקרי. ורבי מאיר מאי טעמא? מה לשון תבלול - דבר המבלבל את העינים." 

1.
משנתנו היא "סתם משנה" והגמרא קובעת שהיא כדעת רבי יוסי בברייתא. מדוע בכלל צריך לחפש עוד תנא שסובר כמו המשנה? אלא, כנראה, כשהגמרא שואלת "מתניתין מני" היא כבר יודעת שיש מחלוקת בברייתא בנושא הנדון, שהרי היא לא שואלת על כל משנה "מתניתין מני"? ןבעיקר מפני ש"סתם משנה" רבי מאיר. ולכן כאן יש בעיה אם משנתנו הסתמית היא "רבי מאיר" הרי שלא מתיישב עם רבי מאיר בברייתא שלפנינו. ולכן קובעת הגמרא שמשנתנו אמנם היא כדעת רבי יוסי דווקא וממילא למרות שהיא סתמית איננה כרבי מאיר. במילים אחרות: כל המהלך בגמרא נועד ללמדנו שמשנתנו לא מתאימה לכלל של "סתם משנה – רבי מאיר".

2.
גופי הלכות פרק יג - כללי אות מ' כלל תי:

עוד לו, וז"ל כדאמרינן מתני' מני רבי מאיר היא, משמע דליתא למתני', דלהכי גלי לן תלמודא דרבי יהודה הוא דפליג, לומר דרבי מאיר ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה, וליתא לסתמא דמתני',
[ואיכא] אחריני דאמרי דכי אמרינן מתני' מני לגלויי דאיכא פלוגתא במילתא קאמר ומיהו סמכינן אכללין דסתם במתני' ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם מתני', הר"ן ז"ל פ' הישן [יא. מדפי הרי"ף ד"ה מתני'].

לפי דבריו, הגמרא באה ללמדנו שהלכה תהיה כ"סתם משנה", מפני שהמחלוקת היא "רק" בברייתא.

3.
אולם, יש אומרים שבמצב כזה אין הלכה כ"סתם משנה" מפני שיש מחלוקת "אחריה" בברייתא [אמנם קצת קשה לקבוע שהברייתא נכתבה אחרי המשנה כי איננה בספר נפרד. אבל מפני שכנראה כל הברייתות נחשבות כאילו הן באות אחרי המשניות לכן בסוגייתנו נקרא שהיא "סתם ואחר כך מחלוקת"], ולכן הגמרא קובעת שמשנתנו היא כדעת רבי יוסי בברייתא. וההלכה אמנם איננה כמשנה [בתור "סתם משנה"], אלא כדעת רבי יוסי על פי הכלל, שהלכה כרבי יוסי [גם בברייתא].

4.
ונוסיף הסבר:
הגמרא מביאה את דברי "רב" שמנמק את דינו של רבי יוסי. אולי כוונתו לכך: הרי הלכה כרבי יוסי נגד חבריו בגלל ש"נימוקו עימו" ולכן "רב" חיפש את הנימוק שבגללו הלכה כרבי יוסי [וממילא הלכה כמשנתנו שהיא כדעת רבי יוסי].

4.1
אבל לכאורה האמור בסעיף 4 לא משכנע, שהרי רב מנמק גם את דעת רבי מאיר בברייתא.

5.
רמב"ם הלכות ביאת המקדש פרק ז הלכה ה:

מי שנמשך הלובן של עין ונכנס ממנו מעט בשחור עד שנמצא השחור מעורב בלובן והוא תבלול האמור בתורה, אבל אם יצא מן השחור לתוך הלבן אינו מום שאין מומין בלבן,

משמע מהרמב"ם שהוא פוסק כרבי יוסי, אולם הוא מזכיר גם את הפסוק שמובא לגבי "רבי מאיר".

6.
ולכן נראה לומר: אמנם נימוקו של רבי יוסי מסתבר [למרות שאין כאן עניין של סברות אלא של דרשות פסוקים, והשאלה היא האם גם בדין כזה חל הכלל, שהלכה כרבי יוסי מפני שנימוקו עימו"], אבל מכיון שחובה להשתמש עם הפסוק בתורה "תבלול" הרי שיוצא כאילו הרמב"ם [ומשנתנו] לא מתעלמים לגמרי מרבי מאיר. לפי זה יוצא דבר מעניין: משנתנו היא סתמית ולכן היא מתאימה "קצת" לרבי מאיר [שיש להסביר את הפסוק בתורה] אולם מבחינת הנפקות להלכה היא פוסקת כרבי יוסי.

7.
הערה מסכמת: אם רבי יהודה הנשיא בזמן שכתב את המשנה ידע מהברייתא בגמרא מדוע הוא לא הזכיר את שמו של רבי יוסי במשנה? [זו שאלה כללית על הייחס בין הברייתות למשניות]

7.1
אלא יש לומר: אם היה מזכיר רק את "רבי יוסי" במשנה היינו חושבים שכוונתו ללמדנו שיש רבים שחולקים עליו ואז אולי לא חל הכלל שהלכה כרב יוסי [כדעת כמה פוסקים].

7.2
ואולי ניתן לומר, שרבי יהודה הנשיא סמך על ידיעת תלמידיו שידעו שהמשנה היא כדעת רבי יוסי בברייתא, והוא נמנע מלפרט את שמו במשנה כפי הכלל, שהמשניות מקצרות בדבריהם.