הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

הסבר הביטוי: "אם תימצי לומר"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

בכורות לט ע"א

אמר רבא, בעי במערבא: כגרוגרות בסעודה ראשונה,
או דלמא בכל סעודה וסעודה? אם תימצי לומר בסעודה ראשונה, קודם אכילה או לאחר אכילה? קודם אכילה - ודאי מעלי ליה כסמא, לאחר אכילה מאי? קודם שתיה או לאחר שתיה? וקודם שתיה - ודאי מעלי ליה כשערי, לאחר שתיה מאי? קשור או מותר? מותר - ודאי מעלי ליה, קשור מאי? לבדו או עם חבירו? עם חבירו - ודאי מעלי ליה, לבדו מאי? בעיר ובשדה? בשדה - ודאי מעלי ליה, בעיר מאי? בעי רב אשי: אם תימצי לומר בשדה, גינה הסמוכה לעיר מאי? תיקו." 

1.
רמב"ם הלכות איסורי מזבח פרק ב הלכה יד:

וכמה תאכל מעשבים אלו הלחים בזמן הלח והיבשים בזמן היבש כגרוגרת או יותר קודם סעודה ראשונה של כל ימים בשלשה חדשים אלו, וצריך שתאכל אותן בכל יום אחר שתייה, ותהיה מותרת בשדה בעת אכילה, ולא תהיה לבדה אלא היא ובהמה אחרת לצוות עמה, אם נעשה לה כל אלו ולא נתרפאת הרי אלו קבועין ודאי ואם חסר אחד מכל אלו הרי זה ספק ואינה קריבה ולא נפדית.

2.
כסף משנה הלכות איסורי מזבח פרק ב הלכה יד:

ומ"ש ואם חסר א' מכל אלו הרי זה ספק וכו' עד סוף הפרק. הכל שם בעיא דלא איפשיטו זולת שבנוסחא דידן בגמרא (דף ל"ט) קודם שתייה ודאי מעלי לה (בשערי) לאחר שתייה מאי ורבינו גריס איפכא.
ודע שאמרו שם את"ל בסעודה ראשונה. וא"ת דלפי שיטת רבינו שהיא דכל היכא דאמרינן את"ל איפשיטא ההיא בעיא הוה ליה לפרש שאם לא היה בסעודה ראשונה אינה ספק אלא ודאי שלא הוקבע המום י"ל שמ"ש ואם חסר אחד מכל אלו הרי זה ספק לא קאי לסעודה ראשונה דכל שלא אכלה קודם סעודה ראשונה ודאי לא הוקבע המום ומפני כך כשכתב כיצד לא הזכיר לא סעודה ראשונה ולא שניה משום דאם לא היה קודם סעודה ראשונה אינה ספק כמ"ש:

בגמרא הובאה רשימה של בעיות שלא נפשטו. ה"כסף משנה" מעיר ששיטת הרמב"ם היא שהביטוי "אם תימצי לומר..." מלמד שהנחה זו מקובלת להלכה, ולכן משמע מסוגייתנו, שאם לא אכל בסעודה הראשונה אין כלל ספק אלא יש "ודאי" שהמום אינו מום קבוע. ושאלתו היא מדוע הרמב"ם לא מזכיר דין זה?
והוא עונה שאמנם כך משמע מלשונו של הרמב"ם.