הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

הסבר הביטויים: "מאי קאמר"; "ותו"; "חיסורי מחסרא"

[ביאור מונחי הקישור בגמרא]

בכורות לט ע"א

גמ'. ת"ר, התיומת, איזהו תיומת - מן התיומת ולפנים, ותיומת עצמה כלפנים, רבי יהושע בן קפוצאי אומר: אין שוחטין אלא על החיצונות בלבד, רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר: אין משגיחין על התיומת כל עיקר.
מאי קאמר? ותו, רבי יהושע בן קפוצאי היינו תנא קמא! חסורי מיחסרא והכי קתני: איזהו הפנימית - מן התיומת ולפנים, ותיומת עצמה כלפנים, בד"א שנפגמו ושנגממו, אבל נעקרו - שוחטין. ר' יהושע בן קפוצאי אומר: אין שוחטין אלא על החיצונות, אבל פנימיות שנעקרו, מישחט עלייהו - לא שחטינן, אבל אפסולי מיפסל. ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר: אין משגיחין על התיומת כל עיקר, ואפי' איפסולי לא איפסיל." 

1.
בברייתא מובאות 3 דעות לגבי בדיקת החניכיים של הבהמה אם יש בהם מום קבוע.

2.
תחילה הגמרא מתייחסת למשפט הראשון בברייתא: "איזהו תיומת מן התיומת ולפנים". הגמרא שואלת "מאי קאמר"? משמעות הביטוי, שאין מובן למשפט המצוטט. כלומר, לא מדובר בקושי הלכתי אלא בקושי לשוני שמתאר מציאות מאד לא ברורה ולא מוגדרת. ואפשר להדגיש יותר: הברייתא שואלת "איזהו תיומת" ועונה "מן התיומת ולפנים", היא מזכירה בתשובתה את הביטוי עצמו שעליו היא שאלה.

3.
והגמרא מקשה "ותו" – קושי נוסף: דעת רבי יהושע דומה לדעת תנא קמא ולא ברור במה הם חלוקים.

4.
בדרך כלל קושיה שבאה אחרי הביטוי "ותו" היא הקושיה העיקרית מבין שתי הקושיות.

5.
של"ה - כללי התלמוד (ט) כלל אלף:

קעו. לפעמים המקשן מקשה כמה קושיות בפעם אחת, ואומר 'ועוד' או 'ותו'. ולפעמים אינו מקשה רק קושיא אחת, אף שיש לו להקשות. טעמו של דבר, כי כאשר ראה המקשן שהקושיא הראשונה יש עליה איזה דחייה, אז מקשה ביותר, והוא כדרך דלפעמים מתיב תלמודא אאמורא, ואף על גב דכבר נשאר בתיובתא, ופריך ולאו מי אותביניה חדא זימנא, ומשני נימא מהא נמי תיובתא. ופירש רש"י (יבמות מא ב ד"ה לימא) ונפקא מינה דאי מיתרצא קמייתא תקום הא. אבל כשרואה המקשן שהקושיא הראשונה חזקה מספקת לבטל סברה שכנגדה, אז לא יחוש להרבות בקושיות ללא צורך.

השל"ה קובע כמה כללים:

א. שני הביטויים: "ועוד" ו-"ותו" דומים

ב. בדרך כלל מקשן לא רואה צורך להקשות כל הקושיות שיש לו, ומסתפק באחת מהן.

ג. כאשר הוא מוסיף קושיה ומשתמש בביטויים הנ"ל הכוונה היא, שהקושיה הראשונה איננה חזקה די צרכה.

6.
ובספר "דברי סופרים" מביא שיטה שהקושיה הראשונה בגמרא והקושיה השניה שמתחילה במילה "ועוד" אינם צריכים זה לזה, והרבה פעמים בגמרא יש ששתי הקושיות צריכות זה לזה.
כלומר, הוא יותר מרחיב מהשל"ה וסובר, שלעיתים הגמרא שואלת כמה קושיות כדי ל"תקוף" מכיוונים שונים המשלימים זה את זה.

וכמו כן מצינו שה"ועוד" – הוא העיקר.

7.
ולכן הגמרא "מתקנת" את הברייתא – "חיסורי מחסרא". התיקון הוא על ידי הוספת ביטויים ומקרים. יותר מתאים לומר שהתיקון הוא "גירסא" חדשה ולא "רק" הסבר, למרות שהתוכן המובא באוקימתא "במה דברים אמורים..." מתאים להרבה אוקימתות פרשניות בש"ס.