טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
ותיפוק לי משום עלקא - עלוקה
"אמר רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא: משתינין מים בפני רבים ואין שותין מים בפני רבים; ותניא נמי הכי: משתינין מים בפני רבים, ואין שותין מים בפני רבים, ומעשה באחד שביקש להשתין מים ולא השתין, ונמצא כריסו צבה ... ותיפוק לי משום עלקא? בשותת" (בכורות, מד ע"ב).
פירוש: בענין כרס צבה ששנינו במשנה, מביאים מה שאָמַר ר' אַבָּא בְּרֵיהּ [בנו] של ר' חִיָּיא בַּר אַבָּא: תלמידי חכמים מַשְׁתִּינִין מַיִם בִּפְנֵי רַבִּים, ואין חוששים לחוסר צניעות שבדבר, הואיל ויש בכך סכנה. וְאולם אֵין תלמידי חכמים שׁוֹתִין מַיִם בִּפְנֵי רַבִּים, שראוי לו לתלמיד חכם להיות צנוע בשתייתו. וְתַנְיָא נַמִי הָכִי [ושנויה ברייתא גם כן כך]: מַשְׁתִּינִין מַיִם בִּפְנֵי רַבִּים, וְאֵין שׁוֹתִין מַיִם בִּפְנֵי רַבִּים. וּמַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁבִּיקֵּשׁ לְהַשְׁתִּין מַיִם וְלֹא הִשְׁתִּין, וְנִמְצָא כְּרֵיסוֹ צָבָה ... ושבים למסופר בברייתא, על אחד שביקש להשתין ולא השתין, ולפי הברייתא, נעשתה כרסו צבה משום כך. ושואלים: וְתֵיפּוֹק לִי [ושתצא לי, יכול אני לומר] שבטנו צבה מִשּׁוּם עַלְקָא [עלוקה שנכנסה למעיו]! ומשיבים: מדובר היה בְּשׁוֹתֵת מים, שלא יכול היה להטיל מים כדרכו. ואם כן, מחמת קלקול בדרכי השתן היה הדבר (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ)
שם עברי: עלוקה שם באנגלית: Leech שם מדעי: Hirudinida
שם נרדף במקורות: נימא
נושא מרכזי לעיון: מהי עלוקה ומה נזקה?
לריכוז המאמרים שנכתבו על השומשום הקש/י כאן.
בעבר כבר למדנו על כך (בענין זה ראה במאמר "מאי סכנה עלוקה") שבתקופת חז"ל נזהרו מלשתות מים ללא בדיקה בגלל הסכנה שבחדירת עלוקות לגוף. בסוגייתנו אנו פוגשים את אחד הסימפטומים המלווים אדם נגוע בעלוקות והוא התנפחות הבטן. מפרש כאן רש"י: "ותיפוק לי משום עלקא - דקתני לעיל שבקש להשתין ולא השתין ונמצא כריסו צבה ממאי דמשום המתנה הוה ליה דלמא עלקא שתה שקורין שנשוא"ה לפיכך צבה כריסו". ד"ר משה קטן מתרגם ב"אוצר לעזי רש"י שנשוא"ה = עלוקה. העלוקה נקראת בשם זה בשפות שמיות נוספות כערבית, ארמית וסורית ופירוש המילה הוא להיצמד. בכל התרגומים החל מתרגום השבעים התרגום זהה ולכן קיימת תמימות דעים לגבי זיהויה.
תוספות (עבודה זרה, יב ע"ב) ד"ה "הבולע נימא מותר להחם לו חמין" מרחיב בהסבר הנזק שגורמת העלוקה:
"... ואע"ג דבבכורות פ' אלו מומין (דף מד:) משמע שגם אחר ששתה העלוקה הוא יכול לחיות הרבה, מכל מקום מחללין עליו את השבת כיון שיש בה סכנה, מידי דהוה אמכה שעל גב היד וגב הרגל (לקמן דף כח.) דחשבינן כמכה של חלל לחלל את השבת אף על גב שפעמים מתרפא מאליו. בערוך גרס ערקא פירוש תולעת קטנה ומצויה במים, וכשנופלת על הבשר נתלית בו ומוצצת הדם וכל זמן שמוצצת היא נתמלאת מן הליחה שמוצצת ומתנפחת עד שיהא כמו חבית קטנה. וכשאדם בולע בתוך המים מוצצת ליחה שבמעיו ומתגדלת במעיו ונמצא כריסו צבה. וס"א עלקא כרום זלות (תהלים יב) מתרגמינן כעלקא דמוצצת דמהון דבני אינשי.
היום ידוע שהסכנה בעלוקות היא בחדירה לפתחי הגוף בעת שחייה במים נגועים ובשתיית מים כאלה. עלוקה החודרת במי השתייה עלולה להתיישב בוושט ולגרום לשטפי דם. חשוב לזכור שבעולם שאליו מתייחסת ספרות חז"ל לא הייתה אנטיביוטיקה ואמצעים רפואיים משוכללים כבימינו ובהחלט ייתכן ששטפי דם או זיהומים יובילו למוות. יש להוסיף שייתכן והעלוקות מעבירות מחלות הנגרמות מטפילי משנה שלהן.
ביולוגיה
העלוקות הן תת-מחלקה במערכת התולעים הטבעתיות (Annelids). התולעת שלשול המתחפרת בקרקע שייכת למחלקת התולעים הדל-זיפיות הנכללת אף היא באותה מערכה. קיימות עלוקות החיות במים מתוקים, במי ים ואף מינים יבשתיים. בדומה לתולעים הדל-זיפיות גם העלוקות הן הרמפרודיטיות (דו-מיניות) כלומר כל פרט נושא איברי מין זכריים ונקביים אולם ההפרייה מתבצעת תמיד בין שני פרטים ואיננה עצמית.
גוף העלוקות פחוס ומורכב מ – 34 פרקים. אורכו נע בין 1 ס"מ ועד ל – 15 ס"מ. בקדמת הראש יש להן עיניים המסודרות בזוגות. מספרן משתנה בין המינים השונים ונע בין 4 ל – 10 עיניים. תנועת העלוקות מתבצעת בעזרת שני כפתורי הצמדה הנצמדים ומשתחררים זה לאחר זה באופן סדרתי. הן נאחזות בעצם כלשהו בעזרת הכפתור האחורי ומותחות את גופן קדימה ולאחר שנאחזו בכפתור ההצמדה הקדמי הן מושכות עצמן קדימה.
כפתור ההצמדה הקדמי משמש גם כאיבר מציצה הבנוי מששת הפרקים הראשונים ובעזרתו הן מתחברות לפונדקאי לצורך ההזנה ומפרישות חומרי הרדמה המונעים ממנו להרגיש בנוכחותן וחומר מונע קרישת דם בשם הירודין. ההדבקה לפונדקאי מתבצעת בעזרת ריר ובעזרת תנועת יניקה המתבצעת בעזרת מערכת שרירים קונצנטריים. במינים מוצצי הדם נמצאים בפה כמה שורות של שיניים קטנות דמויות מסור המשמשות לניקוב עור הפונדקאי ומנגנון לשאיבת הדם.
רק חלק ממיני העלוקות ניזונים ממציצת דם כדוגמת העלוקה הרפואית ומינים קרובים אליה. עלוקות אלו שימשו במשך אלפי שנים לצורך הקזת דם רפואית והן גם המוכרות יותר. רוב העלוקות אינן ניזונות ממציצת דם אלא מטרף של חסרי חוליות קטנים אותם הן בולעות בשלמותם. עלוקות הניזונות מדם נצמדות לפונדקאי עד שהן מתמלאות בדם ואז הן משתחררות ונופלות לקרקעית גוף המים שם הן כמה שבועות שוהות עד לעיכול הדם.
Chris Schuster
Karl Ragnar Gjertsen
מקורות עיקריים:
מנחם דור, החי בימי המקרא המשנה והתלמוד (עמ' 218).
עלוקות בויקיפדיה
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
