ריפרוף מהיר על הדף / ארנון סגל

מסכת בכורות דף נב

מדור שבועי המתפרסם בימי חמישי בעיתון "מקור ראשון"

זכית לקבל בירושה בית קברות? קבל כאן הצעות חמות מה תוכל לעשות בו * כיצד נוהגים במי שבקוצר ראות כלכלי מכר את הקבר של עצמו? (קוברים אותו שם על אפו וחמתו) * והתבטאות קטלנית של רב חמא על רב ששת * פותחים דף חדש

משנה: אם אתה בכור אתה שווה יותר, אין ספק. מצד שני, זה לא אומר שהכל מותר לך. למשל לא תקבל פי שניים בירושה מאמך היקרה לאחר 120, וגם לא מהגדלת ערך נכסי אביך שהתרחשה לאחר פטירתו, לא עלינו, או מרכוש שהיה אמור ליפול לידיו בירושה לו האריך ימים. כנ"ל גם לגבי ירושת אשה מבעלה שהזדצ"ל, וכן לגבי מזונות בנותיו, ולגבי רכושו העובר לידי אחיו היבם במקרה שלא היו למנוח בנים. כן, למרות ההערכה לאח בשל מעשהו האצילי, לא נצ'פר אותו.

הגמרא מיד מזדעקת מדוע מתבצעת כאן הדרת נשים מכוונת, והרי מקובלנו שמי שאוחז בשטר חוב על אדם שכבר איננו עימנו, רשאי לגבות גם מהשבח שהשביחו נכסיו של המנוח אחרי האספו אל אבותיו, ומדוע ייגרע חלקה של כתובת אשה, הנחשבת כשטר חוב לכל דבר ועניין? ומשיבים: אכן, יש כאן הקלה על הגברים בענייני כתובה מעבר לכל שטר אחר, כי עם כל הכבוד, שטר חוב רגיל ניתן למי שעשה טובה והלווה לחבר שלו, ואילו נשים גם נהנות מהצורך להינשא ולא רק עושות טובה.

היהדות כל כך קיצונית בקטע שלא לתת כל שבח [=שהושבחו הנכסים] לבכור, עד שהגמרא טורחת להדגיש שאפילו תבואה שהיתה ירקרקה בעת פטירת האב, ועם כל העצב על מותו, בכל זאת התגברה וצמחה – גם זה שבח שאין לבכור כל חלק יתר בו, ולא ליבם, ולא לכל הטוענים לכתר והמקבילים עצמם לבכור. החיטה צומחת שוב. אותו דבר גם לגבי פרחי הדקל שאחרי מות נעשו לפתע תמרים, הבכור יצטרך להתאפק ולא לקחת מעבר למכסתו בתמרים הקבועה בחוק. כן גם לגבי נכסי הסבא במקרה שהאריך ימים לאחר בנו: אף שברור שבסופו של דבר הכספים יזרמו לנכדים בדרך כל הארץ, ועם כל הרצון המובן להקדים ולחלק את הרווחים, הנכדים הבכורות לא יזכו לחלק כפול מנכסי הסב המזדקן בנחת.

משנה: ובמעבר חד – בכל הנכסים שיפורטו להלן אין היובל מבטל את תהליך הקניין שהתבצע בהם: 1. החלק שקיבל הבכור בירושה מקרקע של אביו. 2. מי שירש את אשתו 3. או ייבם את אשת אחיו וקיבל קרקע בתמורה, 4. ומי שקיבל זאת במתנה. ואמנם זו רק דעת רבי מאיר, אך לדברי חכמים המתנה בהחלט חוזרת ביובל לבעלים. לדעת רבי אלעזר, לעומת זאת, ה-כ-ל, פשוט ה-כ-ל חוזר ביובל למקום שהגיע ממנו, בלי שום יוצאי דופן. ואילו רבי יוחנן בן ברוקה חולק דווקא בעניין היורש את אשתו, שלדבריו יחזיר את הקרקע למשפחה עם פרוץ היובל, אבל ייקח חזרה את שוויה מהם, כדי לא לצאת פראייר.

אחים שהחליטו לחלק ביניהם את נכסי האב לאחר פטירתו ולא להתגורר בה במשותף, חוזר השדה ביובל לשותפות כולם, ויש לחלקו מחדש. מצד שני, על פי מורשת רבי מאיר מהמשנה אין לקפח בשל כך את הבכור, ויש לדאוג ששוב יקבל פי שניים יותר מכולם. איזה כיף.

תמה רב ששת: מדבריכם, מכובדיי, נובע שרבי אלעזר שחלק במשנה על ההנחה הזאת, וסבר שפריבילגיית הבכור מתבטלת ביובל, המסכן איבד את זכויות היתר שלו לנצח ולא יקבל בחלוקה החדשה חלק כפול. והרי זה לא יעלה על הדעת (כך להבנתו)!

הביט בו רב חמא ברחמנות והעיר בציניות: 'טובה חכמה עם נחלה'. היה רצוי שחוץ מידיעת דיני החזרת נחלות והתנחלויות ביובל תהיה לך גם קצת חכמה. האם לא שמעת את נאום רבין שהצהיר שאכן רבי אלעזר סבור שאין הבכור שב ומקבל את חלקו הכפול לאחר היובל?

כזכור הביע רבי יוחנן בן ברוקה במשנה את דעתו, שאפילו מי שאשתו נפטרה צריך להחזיר את קרקעותיה ביובל למשפחת הנפטרת, אך ליטול מהם את שוויה. הסבירה הגמרא שמדובר במקרה מיוחד מאוד, בו אשתו המנוחה הורישה לו עם מותה קרקע שערכה רק עולה עם הזמן – את בית העלמין בו נקברה. ומכיוון שלא נעים שבית הקברות היוקרתי של המשפחה מזה עשרות דורות יפול בקלות רבה כל כך לידיים זרות, הכריחה היהדות את האומלל לוותר על הנכס, ומצד שני המשפחה חייבת לפצותו באופן הולם על ההפסד העצום.

זה מזכיר לגמרא עניין עצוב אחר: מי שהידרדר כל כך מבחינה כלכלית, עד שהוכרח למכור את קברו או את הדרך המובילה לקברו, [או את האולם שבו עתידים להספיד אותו ולשבת עליו שבעה] – באים בני המשפחה בעל כורחו (של הקונה החי, הנפטר לא אמור להתנגד) וקוברים אותו (את המוכר, ולאחר שמת, כפי שאפשר להבין), בשל עוגמת הנפש של המשפחה בעניין.

גילוי נאות: הכותב הוא בכור.