|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
פעם אחת נפלה ביצת בר יוכני – יען
"חזירין שבמקומנו יש להם ששים רבוא קלפים בבית המסס שלו. פעם אחת נפל ארז אחד שבמקומנו, ועברו שש עשרה קרונות על חודו אחת. פעם אחת נפלה ביצת בר יוכני, וטבעה ששים כרכים, ושברה שלש מאות ארזים. ומי שדיא ליה? והא כתיב: כנף רננים נעלסה! אמר רב אשי: ההוא מוזרתא הואי" (בכורות, נז ע"ב).
פירוש: ועוד העיד ר' ישמעאל בן סתריאל: חֲזִירִין מיני חזרת (חסה) שֶׁבִּמְקוֹמֵנוּ יֵשׁ לָהֶם שִׁשִּׁים רִבּוֹא קְלָפִים (עלים) בְּבֵית הֶמְסֵס (בקיבה) שֶׁלּוֹ. ועוד העיד: פַּעַם אַחַת נָפַל אֶרֶז אֶחָד שֶׁבִּמְקוֹמֵנוּ, וְעָבְרוּ שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה קְרוֹנוֹת עַל חוּדּוֹ של גבו כאַחַת, זה בצד זה. פַּעַם אַחַת נָפְלָה בֵּיצַת בַּר יוֹכָנִי, שהוא עוף ענק, וְטִבְּעָה שִׁשִּׁים כְּרַכִּים במה שנשפך ממנה, וְשָׁבְרָה שְׁלשׁ מֵאוֹת אֲרָזִים. ושואלים: וּמִי שָׁדְיָא לֵיהּ [והאם היא זורקת אותה] את ביצתה? וְהָא כְּתִיב [והרי נאמר]: "כְּנַף רְנָנִים נֶעֱלָסָה כי תעזוב לארץ ביציה" (איוב לט, י"ג), ולפי חכמים מדובר על בר יוכני, המניח בנחת את ביצתו על הארץ! אָמַר רַב אַשִׁי: הַהוּא מוּזַרְתָּא הֲוַאי [אותה ביצה, ביצה מוזרת, לא מופרית היתה], ומכיוון שלא יצא ממנה אפרוח השליכה אותה (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: יען שם באנגלית: Ostrich שם מדעי: Struthio camelus בר יוכני כיעןעל זהותו של בר יוכני או "רננים" נוכל ללמוד מתוך פירוש המלבי"ם (שם). לדעתו הצפור "רננים" היא היען (בת היענה) ולפירושו הפסוק מהווה שאלה. "כנף רננים, פירשו המפרשים על בת היענה שהיא אינה יכולה לעוף למרום כמו החסידה, וזה שאמר וכי כנף רננים נעלסה שתעלה עם הכנף לגבהי מרום? וכי תדמה כנף רננים אל אברה חסידה ואל נוצה שתעוף ביעף". מתוך כך שהוא מתאר את בת היענה כצפור שאינה יכולה לעוף ניתן לשער שכוונתו ליען. קשר חד משמעי בין בת היענה והיען, על פי המלבי"ם, אנו מוצאים גם בפירושו לישעיהו (לד י"ג): "לבנות יענה. כי הם אוכלים אף שברי זכוכית וגחלת וכן תאכל הדרדרים שם". התנהגות זו המתוארת במסכת שבת (קכח ע"א) אופיינית ליענים בלבד. ב"ביאור המילות" מתמודד המלבי"ם עם הקושי כיצד להבין את השם "כנף רננים" לאור כך שהיען איננה שרה ומפרש:
התאור של המלבי"ם הולם היטב את מבנה הכנפים של היען שאיננו מסוגל לעוף בגלל העדר אברות כנף ("והנוצות הם מועטים"). המלבי"ם פירש גם את הפסוקים הבאים בפרק בהתייחס ליען ותיאר מאפיינים רבים נוספים של עוף זה אם כי לא כולם מדוייקים (2). הוא מתייחס למספר הביצים הגדול בקן והעובדה שלא מכולן בוקעים אפרוחים. המלבי"ם מתאר גם את הסכנות העומדות בפני דוגרי קרקע ואת העובדה שהיען איננו מטפל באפרוחיו. בר יוכני כאחד מהעופות המעופפים
מצודת דוד (שם) מפרש: "כנף רננים - הוא שם עוף ובדרז"ל נקרא טווס ונקרא רננים ע"ש שתשמח ותרנן ביופי כנפיה ואמר הנה העוף רננים השמחה בכל עת או מין בעל כנף חסידה או מן נוצה הידעת מנהגם". ייתכן ומצודת דוד מסתמך על תרגום יונתן: "גדפא דתרנגול ברא דמשבחא ומקלסא אין אברא דחוריתא ונוציציתא". מנחם דור מזהה את "רננים" עם העפרוני (במאמרו "כנף רננים – עפרוני מצוי"). יש להעיר ששני זיהויים אלו אינם עולים בקנה אחד עם האופן שבו מזוהה ה"רננים" בסוגייתנו משום שעופות אלו קטנים ותיאורם, בוודאי, איננו הולם את בר יוכני. בר יוכני כעוף דמיוני לחלוטין
על פי הנאמר בסוגייתנו זיהוי היען עם בר יוכני בעייתי שהרי על פי דברי הגמרא בר יוכני הטיל "ביצה מוזרה" (ביצה לא מופרית) שהטביעה ששים כרכים ואילו היען מטיל את ביציו ישירות על גבי הקרקע. לגבי הביצים הפוריות, על פי פירוש רש"י, הקושי בולט אף יותר שהרי הוא מפרש: "והכתיב כנף רננים נעלסה - ומתפרש הכי בלשון נוטריקון נושא עולה ונתחטא שכך אמר הקב"ה וכי בראתי כנפים משובחות לאותו עוף בר יוכני שיש לה כח כל כך שנושאה ביצה גדולה כזאת ומגביה למעלה ומורידה בנחת בקינה אלמא דלא שדיא ליה. נתחטא לשון ירידה וחבירו במסכת תענית (דף יט) בן המתחטא לפני אביו". לכאורה ניתן להסיק מקושית הגמרא, ובעיקר על פי פירוש רש"י, שבר יוכני הוא בעל כושר תעופה דבר הסותר את התנהגותו של היען (3). קושי נוסף עולה מהסוגיה בסוכה משום שממנה משתמע שפניו של בר יוכני גדולים מטפח ואילו פניו של היען גם אם אינם קטנים מטפח בוודאי אינם גדולים ממנו באופן משמעותי. בגלל קשיים אלו ובגלל תאור הגודל המוגזם בסוגייתנו מניח הרב נתן סליפקין שאין כל בסיס ריאלי לדמותו של בר יוכני. בגישתו זו הוא ממשיך בדרכו של בעל מוסף הערוך שכתב: "עוף גדול מאוד אולי משל הוא כי איננו בישוב". בערוך השלם גורס הרב קוהוט במקום בר יוכני "בריכני". הוא מוצא קשר אטימולוגי ("gh" מקביל ל"כ") בין שם זה לבין השם הפרסי Varaghna שהוא שמו של עוף מיתולוגי ענק. לטענתו כך היא גירסת התלמוד בכתב יד מינכן (בבדיקה שערכתי לא מצאתי כדבריו). עופות מיתולוגיים מהווים חלק מתרבויות שונות. אחד מעופות אלו הידוע במזרח הוא הרוק (roc). חוקרים שונים, בעיקר במאה ה-19, ניסו לבדוק מהו הרקע הריאלי להתפתחות מיתולוגיה זו. היו שטענו שמקורו ביען בגלל מבנהו יוצא הדופן. העובדה שהוא איננו מסוגל לעוף הביאה למחשבה שהוא למעשה אפרוח של עוף גדול בהרבה. הסבר אחר היה שמקור המיתולוגיה הוא ב"צפור הפיל" שביציה נמצאו במדגסקר. אם אכן מקור השם בר יוכני הוא ב - Varaghna הדבר עשוי לפתור שאלה קשה הנוגעת לשם "בר יוכני": כיצד ייתכן ועוף כה גדול יקרא בשם "בר" כלומר בן (את שאלה זו ניתן לשאול גם ביחס לעוף "בן נץ")? ייתכן, אם כן, שהשם איננו בר יוכני אלא "בריכני". לחילופין ייתכן גם כפי שהצענו לעיל שהיען הוא "בר יוכני" ובגלל חוסר יכולתו לעוף הוא נחשב לאפרוח של עוף מיתולוגי בשם "יוכני". להקת יענים – הזכרים בצבע שחור והנקבות אפרפרות
|
 |
 |
|
| שלד של "צפור הפיל" וביצה צילם: Monnier | שלד של "צפור הפיל" צילמה: LadyofHats |
ביצה מאובנת של "צפור הפיל" צילם: Kuruc
תודה לנתנאל מילס על הערותיו המועילות.
(1) על רעיון זה עמדתי ברחבה במאמר "נחש כקורת בית הבד". ייתכן גם שהגמרא נוקטת לשון גוזמא כדי להדגיש את גודלם הרב של דברים אלו. ראה לקט מקורות במהדורת שוטנשטיין הערה 12.
(2) יהודה פליקס פירש את פסוקים אלו בדומה למלבי"ם במאמרו "בעלי החיים שבתשובת ה' לאיוב" המתפרסם באתר "דעת".
(3) כך מקשה הרב נ. סליפקין (ראה במקורות להלן).
(4) על הגוזמא במקורות אומר רבא: "תנן התם: תפוח היה באמצע המזבח, פעמים היה עליו כשלש מאות כור. אמר רבא: גוזמא. השקו את התמיד בכוס של זהב, אמר רבא: גוזמא. אמר רבי אמי: דברה תורה לשון הואי, דברו נביאים לשון הואי, דברו חכמים לשון הואי. דברו חכמים לשון הואי - הא דאמרן, דברה תורה לשון הואי - ערים גדולות ובצורות בשמים, דברו נביאים לשון הואי ותבקע הארץ לקולם - אמר ר' יצחק בר נחמני אמר שמואל, בשלשה מקומות דברו חכמים לשון הואי, אלו הן: תפוח גפן ופרוכת" (חולין, צ ע"ב). דוגמה נוספת אנו מוצאים בגמרא בערכין (יא ע"א): במתניתא תנא: היא אמה, וגבוה אמה, וקתא יוצא הימנה, ועשרה נקבים היו בה, כל אחד מוציא מאה מיני זמר, נמצאת כולה מוציאה אלף מיני זמר. אמר רב נחמן בר יצחק: וסימניך, מתניתא גוזמא". על יוסף מוקיר שבת מספרת הגמרא (שבת, קיט ע"א): "... אשכח ביה מרגניתא, זבניה בתליסר עיליתא דדינרי דדהבא". הוא מכר את המרגלית בשלוש עשרה עליות מלאות בדינרי זהב. מפרש רש"י: "תריסר עיליתי דדינרי - עליות מלאות דינרי זהב, וגוזמא בעלמא הוא, כלומר: הון עתק מאד, כך פירש רבינו הלוי, וכן בכל מקום, כגון תליסר גמלי ספיקי טריפתא (חולין צה, ב), וכן תליסר טבחי דלעיל".
מקורות נוספים בהם מוזכר המספר 300 הם למשל: "אמרו עליו על יוחנן בן נרבאי שהיה אוכל שלש מאות עגלים, ושותה שלש מאות גרבי יין, ואוכל ארבעים סאה גוזלות בקינוח סעודה" (פסחים, נז ע"א). "תנו רבנן: הוא כנס שלש מאות גרבי יין מברורי המדות, וחבריו כנסו שלש מאות גרבי שמן ממצוי המדות, והביאום לפני הגזברים לירושלים" (ביצה, כט ע"א). "אמר רב יהודה: ברם, זכור אותו האיש לטוב, וחנניה בן חזקיה שמו, אלמלא הוא נגנז ספר יחזקאל, שהיו דבריו סותרין דברי תורה. מה עשה? העלו לו שלוש מאות גרבי שמן, וישב בעלייה ודרשו" (חגיגה, יג ע"א).
גם המספר ששים אינו מבטא גודל מסוים אלא משמש כסמל. את הפסוק בשיר השירים (ג ז') "הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה שִׁשִּׁים גִּבֹּרִים סָבִיב לָהּ מִגִּבֹּרֵי יִשְׂרָאֵל" מפרש רש"י (סנהדרין, ז ע"ב): "ששים גבורים - תלמידי חכמים, וששים לאו דוקא". מעיר שם המהרש"א בחידושי אגדות: "מטתו שלשלמה פירש רש"י שלשלמה שכנו של מקום וכו' וששים לאו דוקא כו'. והוא דחוק דלא אמרו כן רק בלשון תלמוד דדרכו למנקט ששים כמ"ש התוס' פרק החובל וכו'". המהרש"א שולל את האפשרות שאי הדיוק במספרים קיים גם במקרא.
מקורות עיקריים:
הרב נ. סליפקין:
Natan Slifkin and Gila Weinberg, Sacred Monsters: Mysterious and Mythical Creatures of Scripture, Talmud and Midrash. pp. 264-267
הרב ג. ווקסמן "Was the Bar Yochni an Ostrich"
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.